מילון, מושגים וזרמים ביוגה

מילון מונחי יוגה

על היוגה

הדרכים והזרמים העיקריים ביוגה

היווצרות הבריאה

יוגה ואנרגיה

יוגה ומתח נפשי

יוגה ואקופונקטורה

איורוודה

שלוש הגונות

חוק הקרמה

קרמה-יוגה

בהקטי-יוגה

ניאנה-יוגה

רג’ה-יוגה

טנטרה יוגה

האתה יוגה

המאיה

ודנטה

סמאדהי

מילון מונחי יוגה
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
חקר, תרגם ופירש: עמרם בילו
עריכה: גלה חפץ

קוראים יקרים,
מילון זה נכתב על ידי עמרם בילו ז"ל, אשר הלך לעולמו בטרם נשלמה העבודה. במהלך עבודתו ומחקרו, נתקל עמרם בפירושים ובכינויים שונים לרבים מן המושגים, בהתאם לאסכולות השונות של היוגה. עמרם עשה כמיטב יכולתו, על מנת לפרוס את כל רשת היריעה ובכך לתת ביטוי לכל הגישות, אך היה רוצה ליידע אתכם הקוראים, כי ייתכן וישנם פירושים נוספים או שימושים אחרים לחלק מהמושגים, בנוסף לאלה אשר הובאו לפניכם. 
 
 
המילון נמצא בעבודה מתמדת ומתעדכן ומתרחב אחת לכמה חודשים.

*** 

א  |  ב  |  ג  |  ד  |  ה  |  ו  |  ז  |  ח  |  ט  |  י  |  כ  |  ל  |  מ  |  נ  |  ס  |  ע  |  פ  |  צ  |  ק  |  ר  |  ש  |  ת 


(שְֹרי) אאורובינדו גְהוֹס 
(Aurobido Ghose – 1872 - 1950) - משורר, מנהיג רוחני וסופר שופע אשר חיבר ספרי יוגה, פילוסופיה, חינוך ואמנות. התחנך באנגליה, ולאחר מכן הפך לדמות מובילה בתנועה הבנגלית הלאומית. התמורה הרוחנית המשמעותית שעבר התחוללה בשנה בה נאסר וישב בבית הכלא. לאחר שחרורו הפסיק את פעילותו הפוליטית והתיישב בדרום הודו. לגישה הרוחנית שלו קרא יוגה אינטגרלית (פּוּרנה יוגה), וייחודה בכך שהיא ממזגת את הרוחניות העל-הכרתית של הוודאנטה עם מושגי האבולוציה המערבית. לפי תפיסה זו, על העצמיהמתגלה במציאות החומרית, למזג את חתירתו לשחרור אישיעם האבולוציה הכללית של האנושות, ללא פרישות וללא התנתקות מהעולם. בכך הוא מגשר על הפער בין חיי היום יום לבין הרוחניות. 


אבהאווה Abhava)) – מילולית: לא להיות קיים. התבטלות, אי קיום, מעודנות והעלמות. מצב בו מודטים את העצמי למצב המכונה 'אפס', או נטול איכויות או מגבלות.

אסכולות מסויימות כגון: דוויאטה-וודאנטה, ניאיה, וויישיישיקה רואות ב'אי קיום' קטגוריה, לעומתן הבודהיזם והוישישטאדאוייטה-וודאנטה שוללים את אי הקיום.


אבּהאווה יוגה (Abhava Yoga) - היוגה של אי הקיום. ראיית המהות של האדם כרִיק, ולמרות זאת מאירה כולה, ובדרך זו המתרגל רואה את העצמי. בלינגה פוראנה נכתב כי דרך זו של היוגה מביאה להכחדת המאנאס (צ'יטה נירוואנה) וכן כי העולם נחווה ללא קליטה, פענוח וסיווג של מידע המגיע דרך החושים (בדומה לאסאמפראג'יאטה סאמאדהי). 


אגו – ר"ע אהמקארה. 


אגני-אש (Agni) – א. אחד מחמשת האלמנטים החומריים. ב. במובנים של: אש אלוהים, להבה קדושה, אש של הקרבה (קורבן), אש ההיטהרות וההשתנות של העצמי הרוחני, אשר מכלה את האשליות ומביאה את המחפש לאמת המוחלטת ולאושר עילאי. ג. רצון מואר ורצון אלוהי. ד. ניצוץ קדוש של האַל-מוות הקיים בכל ישות ברת מוות. ה. אל האש - אחד מהאלים המרכזיים בוודות. 


אדויאטה (Advaita-Adwaita) – באופן מילולי: אי-שניות (אי-דואליות). פילוסופיה מוניסטית הקיימת כזרם משני בוודנטה, לפיה קיים רק מצב אחד של מודעות טהורה (ברהמאן). לטענתה כל שניות מקורה באשליה. האדם אינו נבדל מהאלוהי, או מהטבע, או האחד מרעהו, וכל אלה מתלכדים למציאות אחת על-הכרתית. המוחלט מזוהה עם הנשמה האינדיווידואלית ועם המציאות העליונה. במצב זה המציאות העליונה, קרי, המוחלט, נמצא מעל, ועל כן אינו מוגבל או כבול לאחדות, שהיא הבסיסית, ולהתפצלות, אשר היא תוצאתה, ונסמכת עליה. המוחלט יכול לכלול אותן גם יחד, מכיוון ששתיהן הינן היבטי האחדות. 


אהאמקארה/אהאנקארה (אגו) (Aham{n}kara) – אחד מארבעת המרכיבים של ההכרה: מאנאס, בודהי, צ'יטה ואהאמקאר. היבט האגו של ההכרה. המרכז השכלי הפרטי-אישי, הרגשי, בעל הרצון לרכושנות. אהאמקאר הוא זה הגורם לאדם לתפוס עצמו כנפרד מהנשמה העילאית (העצמי). זוהי תפיסת ה'אני' הכוזבת של האדם, השוגה במחשבה כי היא הינה גוף והכרה בעלת מאפיינים ייחודיים. אהאמקאר מנכס לעצמו רגשות, רעיונות, מחשבות ועצמים חומריים. כמו כן, מייצר את האשליה כי 'אני' הוא הפועל והמייצר פעילות בעולם. האהאמקאר מייצר וגורם להכרה להיצמד למושגים הנובעים מן התפיסה של "אני" ו"שלי". הוא זה החווה הנאה או סבל כתוצאה מפעילותו של המאנאס, והוא ביחד עם הקארמה כובל את האדם אל התפיסה הדואלית האשלייתית של עולם זה (מאיה). האהאמקאר בפני עצמו אינו אקטיבי והוא ניזון על ידי המאנאס והבודהי. כאשר המאנאס במנוחה אהאמקאר גם הוא אינו פעיל.


אוּדאנה וואיו (Udana Vayu) – ר"ע וואיו. 


אודיאנה באנדהא - ר"ע באנדהא. 


אום (Om) – צליל סנסקריטי קדוםממנו, על פי האמונה, נוצר היקום. מנטרה המסמלת את העיקרון הנשגב של הבורא ומייצגת את הנוכחות ואת הכוח האלוהי. שלושת הצלילים (a-u-m), והרביעי - קולו של המוחלט חסר הקול. את ארבעת חלקי האום משווים לארבעת מצבי ההכרה: ערנות, חלימה, שינה ועל ההכרה, וכן לשלוש תקופות הזמן -עבר הווה ועתיד, ולכלל הקיום.

הנקודה (בינדו) מעל האות היא העצמי העל-הכרתי, והיא הביטוי של הצליל הרביעי.

ה'אום' הנו מנטרה (Bija-Akshara) הכרחית, המושמעת בתחילת ובסיום הקראה קדושה או תרגול יוגה, ועולה על כל שאר המנטרות. כאשר הגייתו נכונה הוא נובע מהטבור, מלווה בוויברציות הרמוניות, מגלה את עצמו בהדרגה בחלק העליון של הנחיריים. צליל ה'אום' אמור גם לעורר את הצ'אקרות. בתקופה מאוחרת נאמר כי ה'אום' השלם אמנם מסמל את המוחלט, אך חלקיו (א-או-ם) מסמלים את העולם, את האזור האמצעי (בין השמיים לארץ), ואת השמיים. 


אופאוואסה (Upavasa) – צום. לעתים נחשב כאחד התרגילים במשמעת עצמית (ניאמה – ר"ע אשתנגה יוגה), אך לעתים קרובות נחשב לליקוי (דושה) או למחסום אפשרי בהתפתחות רוחנית, ויש להימנע ממנו בעת תרגול של שליטה על הנשימה. המאהאבראטה רואה צום ממושך כדבר מזיק, וממליצה כחלופה, להימנע מאכילה בין ארוחת הבוקר לארוחת הערב. 


אופאסאנה (Upasana- Worship) – הוקרה, סגידה, הערצה, ישיבה ליד, משמעת רוחנית, השתתפות. כמו כן, מדיטציה, ריכוז ושירות המורה. האופאסאנה הינה גשר מעל תהום המפרידה בין פעולה לבין ידע אמיתי. 


אטיוואהיקה (Ativahika) – הגוף המעודן שלאחר המוות. האמצעי להכנת זהותו של המת לקבלת גוף ייחודי חדש, המתאים לרוח שלו, היות ובשלב זה הנפטר קוצר את פירות מעשיו הטובים או הרעים במישור גן העדן או בגיהינום. 


אטמה (Atma) – א. נשמה במצב עצמי 'על-הכרתי'. ב. הטבע האמיתי ברמה הגבוהה ביותר של העצמי. ג. מצב של אמת. ד. על פי ה'וודנדה' וה'אדויאטה', מילה נרדפת ל'ברהמן'. 


אטמה ג'נאנה (Atma-Jnana) – מימוש עצמי. הבנת וידע העצמי ה'על-הכרתי' ושחרור מהאגוהעלאת המאנאס והגוף אל מעל ההכרה. שם נרדף לשחרור או הארה. 


אידה ופינגלה - שני נאדים (ערוצי אנרגיה נפשית-רוחנית) מרכזיים, אשר יחד עם הסושומנה (הנאדי העובר בעמוד השדרה) מרכזים את הפראנה הזורמת בכל הנאדים בגוף. בסיסן הוא בצ'אקרה הראשונה, משם הם עולים ימינה ושמאלה במסלול של סינוס ומגיעים עד לקדקוד. אידה ממוקם משמאל לסושומנה ולבסוף מתחבר לנחיר האף השמאלי, ומזרים את אנרגיית הירח. פינגלה, ממוקם בצד הימני של הסושומנה, מתחבר לנחיר הימני ומזרים את אנרגיית השמש.


אינדרה (Indra) – מגדולי האלים לפי המיתולוגיה ההינדואית. מלך העולם, וכל חי. יוצר השמים והארץ. מלך השמיים, אל הרעמים, הברקים והגשם. כמו כל האלים הראשיים, אינדרה הינו היבט של המוחלט. לאינדרה שמות רבים ביניהם: אֶרהא, דאטיה, מאגהאוואן, מאהנדרה, רבהוקשה, ו-ואסאווה. על פי קֶנָה אופאנישאד, אינדרה עולה על כל האלים למעט בראהמה, וישנו ושיווה.

במצבת האלים של הוודות, אינדרה מוצג כאל הראשי.

ראו הערה בביאור של אישטא דוואטה. 


אינדריה (Indriya) – איבר, חוש. הכלי המשפיע ביותר על חיי האדם הרגיל: חמשת אברי החושים (עיניים, אוזניים, עור, לשון, ואף), חמשת אברי הרצון והפעולה, ולפי הסאמקיה גם המאנאס. 

ג'נאנה אינדריה (Jnana/Buddhi Indriya-Jnanendriya) - חמשת אברי החושים הפנימיים: עיניים, אוזניים, אף, לשון ועור. 

קארמה אינדריה (Karma Indriya-Karmendria) – חמשת אברי הפעולה הפיזיים: פה, ידיים, רגליים, פי הטבעת ואברי המין. 

אינדריהרתא סאניקארשה (Indriyartha Sannikarsha) – קליטה ופענוח של מידע באמצעות אברי החושים המתאימים. 

אינדריה אנאפקשה (Indriya Anapeksha) – קליטה ופענוח של מידע ללא תלות בחושים הודות להישג עצמי או לחסד אלוהי. 

סוקשמה אינדריה (Sukshma Indriya) – איבר החוש המעודן - כינוי למאנאס. 

אינדריה ג'איה/אניגראהה (Indriya-Jaya/Anigraha) – שליטה על החושים באמצעות פיקוח ובקרה על הרצונות והתשוקות. 


אישוואר/ה (Ishwar/a) – אל, אלוהים, האל המושל הגדול. במקורות שונים ניתנים אופנים שונים של הגדרותיו ויכולותיו: א. האלוהי או המוחלט הלובש צורה. ב. המושל והמפקח העליון נשגב וקיים בכל. כולו מלא חסד ועל ידי חסדו נשמות מגיעות לשחרור. אישווארה מגלה את עצמו ב-5 דמויות: (1) נשגב - נעלה(para). (2) ה'נביעה' מהמקור הטהורה והמושלמת ביותר של האל. (3) היוולדויות חוזרות כצאצא של האל וישנו בין בני האדם. (4) מורה פנימי, הניצוץ האלוהי הפנימי, המשקיף הנמצא בכל היצורים החיים. (5) צלם קדוש, פסל, מושא להערצה והוקרה (Arca). ג. המוחלט, הוא גם החומר וגם הגורם של העולם. ד. הקטגוריה (טאטווה) הרביעית בתהליך של ההתממשות האוניברסלית.

ביוגה הקלאסית אישווארה מוגדר כ'עצמי יחודי' (Purusha). פטאנג'אלי מחשיב את אישווארה כמורה הראשון.

ראו הערה בביאור של אישטא דוואטה. 


אישטה דוואטה - אל/אלה Ishta Devata)) - היבט האלוהות הנבחרת, האל הפטרון האישי. היות ולא ניתן להתייחס ולתאר את אלוהים, אשר הינו על-הכרתי, במונחים הקיימים בשפת האדם, נהוג בהינדואיזם ואצל מתרגלי היוגה ההינדים לסגוד לאל, אחד מני רבים, שהוא בעל היבט מסוים מיכולותיו של האלוהים. סגידה לאל המתאים למתרגל המאמין, אשר בהתאם לטבעו, בחר בו כנושא הערצתו, מעוררת ומקרבת אתו לחסדו של אלוהים. המונח Devata מציין אל המשויך לצ'אקרה מסוימת.

סמל לאלוהים אישי אשר ניתן לתלמיד על ידי המאסטר.

הערה: קיימת לעתים חפיפה ו/או סתירה בהגדרת מעמדו, פועלו ותפקידיו של האל במקורות שונים ובתקופות שונות. 


אלמנטים (Five/Pancha Bhuta) – חמשת האלמנטים החומריים: אדמה (Ksiti/Prithivi), מים (Ap), אש (Tjas), אויר (Vayu), ואֶתֶר (Akasha). התוצר האחרון של האבולוציה הקוסמית. 

(חמשת) אלמנטים חומריים (Mahabhuta - Pancha-bhuta) - התוצרים הסופיים של תהליך האבולוציה הקוסמית, הנובעים מהמהות של חמשת האלמנטים המעודנים: אֶתֶר - נובע מהקול, אויר - נובע מ'חישה', אש - נובעת מראיה, מים - נובעים מטעם, ואדמה - נובעת מריח.

(חמשת) אלמנטים מעודנים קוסמיים (Sukshma Bhuta) - המימד הפנימי והרוחני של האלמנטים, אשר אינם נראים לעין האדם, אך ניתן לחוות אותם במדיטציה: אֶתֶר/אקאשה (Akasha), אויר (Vayu, Vata), אש (Tejas), מים (Ap), ואדמה (Prithivi).

(חמשת) אלמנטים מעודנים של הידע (Panch Tanmatra) – חמשת האלמנטים המעודנים או הטהורים של הידע, המתייחסים לחמשת החושים, והם הפוטנציאל של: שמיעה (Shabda) - אוזניים; ראיה (Rupa) - עיניים; הרחה (Gandha) - אף; טעימה Rasa)) - לשון; מגע, חישה (Sparsha) - עור. במקביל, חמשת האלמנטים המעודנים מוגדרים גם כיכולות המשויכות לחמשת החושים והמעבירות ידע, וכן ההיבטים המעודנים של חמשת האלמנטים החומריים. 


אנאוואסטיאטה - אי יציבות(Anavasthiatva-Instability) - אחד מתשעת המכשולים שביוגה. אי יציבות נפשית, סוג של הסחת הדעת. איבוד שליטה ומשמעת עצמית וחוסר ארגון. כאשר אדם מגיע לסאמאדהי ומאבד את ראיית המטרה הממשית של היוגה, הוא עלול לסטות מהאמת, לשכוח את חובותיו בחיים, לאבד את שליטתו העצמית ולהשתמש בהישגים על-טבעיים המלווים אותו במצב הסאמאדהי, לא למען האושר ורווחת הכלל, אלא למען אינטרסים אישיים.
על פי פטאנג'לי, מכשול זה הינו סוג של הסחת הדעת או חוסר קשב בהתמדה בחקירה הרוחנית: "(8) חוסר יכולת למצוא קרקע יציבה לחקירה רוחנית. (9) ואפילו כאשר נמצאת קרקע כזו, חוסר יציבות נפשית וחוסר קשב בהתמדה בחקירה – אלה הם המכשולים וההפרעות כיוון שהם הגורמים והמרכיבים של מה שנראה כקטיעת מהות ההכרה.סוטרות היוגה של פטנג'לי (סוטרה 1.30), מאת סוואמי ונקטסאננדה, תרגום: פריה הארט. 


אנאמאיה קושה (Annamaya Kosh) - ר"ע קושה. 


אנאנדאמאיה קושה (Anandamaya Kosh) - ר"ע קושה. 


אנהפורנה (Anna Purna) – אלת המזון. הדואגת להאכיל את כל היצורים. (אנה/אנאם - מזון, פורנה- מלא, שלם. על פי הוודות העתיקות: מוחלט.) 


אָּנוּ גיתה Anu Gita)) – קטע המסקנות הלוגיות במאהאבאראטה אשר הוסקו לאחר הקרב. סיכום הדברים אשר קרישנהלימד את הנסיך ארגו'נה לפני הקרב אשר התקיים בין שני השבטים (ראו בבהאגוואד גיטה). 


אנטאריקשה לוקה (Antariksha Loka) - ר"ע לוקה. 


אסאמפראג'נא/טה- אסאמפראג'יאת סמאדהי (Asamprajna/ta Samadhi) - אקסטזה של מודעות העלהרמה הגבוהה ביותר של סאמאדהי בה המודט הגיע לרמה בלתי חוזרת של הארה ולשחרור: הוא במצב של מודעות על, אינו מודע לעולם הפיזי, תודעתו מאוחדת עם תודעת האל, המאנאס שלו חווה מצב של "אפס" והאגו מתפוגג.

זהו השלב השמיני (הגבוה ביותר) של הראג'ה או האשתאנגה יוגה. על פי הליה יוגה, זהו מצב בו כל עקרונות היקום נספגים בקונדליני והיוגי חש בדמות המעודנת של האל אישאדוואטה כאל העליון.

בסוטרות היוגה מאת פאטאנג'אלי קרויה Nirbija Samadhi - אקסטזה חסרת ביז'ה. ובהאתא יוגה פראדיפיקה קרויה Nirvana Samadhi. 


אסאנה - המשמעות המילולית היא 'לשבת' וכן 'להיות'. במקור: המשטח עליו נעשה תרגול הסדהאנה. פני השטח אמורים להיות קשים, בגובה בינוני, בגודל מספיק ונקי. אם יושבים על בד, עליו להיות מכותנה.

השימוש הנפוץ במלה הוא 'תנוחה' שבה מתורגלת היוגה. תרגול התנוחות השונות כלול ב'איבר' השלישי של פאטאנג'לי (מבין שמונה האיברים המהווים את מסלול היוגה). מבין סוגי התנוחות מקובל לציין 4 חשובות: התנוחה הקלה: ישיבה 'מזרחית' ((Sukhasana; ישיבה מדיטטיבית, המפעילה לחץ על הצ'אקרה הראשונה באזור חיץ הנקבים על ידי עקב שמאל Siddhasana)); תנוחת לוטוס, תנוחה מדיטטיבית קלאסית (Padmasana); תנוחת כריעה (Vajrasana).

האסאנות נחלקות לשתי קטגוריות: 1. תרבותית: לחיזוק ולאיזון היכולת הגופנית, במטרה לתאם את העצבים והבלוטות, ולשפר את הבריאות. 2. מדיטטיבית: לאפשר ישיבה בזמן המדיטציה ללא הסחת דעת הנוצרת עקב בעיות גופניות, לשפר את רמת המדיטציה עצמה ולאפשר זרימת אנרגיה בעמוד בשדרה כלפי מעלה ובחזרה. 


אסאת (Asat) - האשליה, התוצאה, אי האמת, העולם החולף. 


אפאנה וואיו ((Apana Vayu – ר"ע וואיו. 


אקאשה-אֶתֶר (Ether-Akasha-Space) – האלמנט המעודן ביותר והבראשיתי בין חמשת האלמנטים מהם מורכב הקוסמוס הפיזי: אדמה, מים, אש, אויר ואתר. היבטים נוספים לאקאשה הם: קרינה, זוהר, וכן ביטוי של העצמי המואר העל-חושי. כמו כן, כל סוג של מרחב: פיזי, רוחני, אינטלקטואלי. היבטים נוספים לאקאש/ה הם: קרינה, זוהר, וכן ביטוי של העצמי העל-חושי. 

בהוטאקאשה (Bhutakasha) - מעטפת על חושית של תופעות אשר מזוהות על ידי החושים, או לא ניתנות לזיהוי על ידם. 

צ'יטאקאש/ה (Cittakash/a) - 1. ההשתקפות של בהוטאקאשה. כוח נצחי בלתי מובחן על ידי החושים. המימד המעודן של היקום הנראה, הנמצא בצ'יטאקאשה וניתן להבחין בו רק בראייה רוחנית. 2. החומר המעודן של המרחב השכלי או הרוחני (העל חושי) בו מתהוות התמונות המועברות למודעות. 

פארמאקאש ((Parmakash - Parm-Akasha אֶתֶר או מרחב עליון דמוי חשכה המוארת על ידי קרינה זוהרת. 

צ'ידאקאש/ה (Chidakash/a) – א. מהות חסרת תכונות, נצחית, טהורה, משוחררת וכן התגלמות הקדושה. האדם אשר חווה צ'ידאקאשה חווה אטמה. ב. האתר המעודן ברמה הגבוהה ביותר. האין סופי החודר לכל, ממנו החלה הבריאה. ג. המרחב או או החלל (או היקום) הפנימי המעודן הנמצא בצ'אקרת הכתר או בחזית המצח לפני העיניים העצומות ו/או בלב, המובדל מהחושים הפיזיים. על פי האנציקלופדיה של היוגה והטנטרה מסווגת האקאשה לפי חמש קטגוריות:

גונה ראהיטה אקאשה (Gunarahuta Akasha) - אתר חסר איכויות. 

פארמאקאש/ה ((Parmakash - Parm-Akasha – האתר או המרחב העליון, המדומה לחושך מוחשי המואר על ידי קרינה זוהרת. 

מאהא אקאשה (Maha Akasha) – אתר הזוהר כבעירה של סוף הזמנים. 

טאטווה אקאשה (Tattva Akasha) - אתר הזוהר ללא השוואה. 

סוריה אקאשה (Surya Akasha) - אתר הזוהר כאורן של 100,000 שמשות. 


אָרִיה סאמאנג' (Arya Samaj) – פלג רפורמי בהינדואיזם, אשר הוקם בשנת 1875 על ידי דיאנאנה סאראסוואטי. נפוץ בעיקר בחבל פאנג'אב בהודו, וכן בכמה ארצות באפריקה, ובמערב באוסטרליה, קנדה וארה"ב. פלג זה מאמין רק באל עליון כל יכול אחד (אָאוּם), בסמכות מושלמת של הוודות ובשוויון כל בני האדם. מתנגד להערצה-סגידה, הערצת אבות קדמונים, הקרבת בעלי חיים, שיטת הקסטות ההינדית ואיסור הנגיעה הנובע ממנה, נישואי ילדים, עליה לרגל ומנחות במקדשים. פלג זה תומך בקדושת הפרות, מכיר בסאמסקארות, טכסי הגשת מנחה לאש קדושה (אג'ני) ורפורמה סוציאלית הכוללת חינוך הנשים. 


ארכאנה (Archana-Arcana-Arcanam) – א. המרכיב המרכזי של הפוג'ה. הערצה, סגידה לדמות או צלם האל/ה (בבהאקטי יוגה ובטנטרה). תרגול או טכס המבוצע בדרך כלל מדי יום ביומו וכולל השמעת מנטרות, השמעת שמותיו של מושא הסגידה, הגשת פרחים ועלים קדושים, שליטה על הנשימה ומדיטציה.

ב. אחד המרכיבים של ריסון עצמי (ניאמה) כאמצעי להתקרב אל אלוהים. 


אשתאנגה יוגה  ר"ע יוגה.


אֵתֶר (Ether) ר"ע אקאש/ה.


באייקוּנת'-וואייקונט/א (Baikunth/a-Vaikunta) א. משכנו השמימי של האל וישנו ושל אלים ואלות מרכזיים נוספים. ב. על פי הוודנטהגן העדן של וישנו, אליו מגיעות הנשמות אשר בחייהן עשו מעשים טובים. הן שוהות בו עד אשר תוצאות מעשיהן הטובים מגיעות לקיצן, ואז נולדות שוב בעולם על מנת לסיים את התיקון שלהן. ג. שמו ה-405 של האל שיווה. מימושו של האל בעצמי הפנימי הינו הגעה למשכן האלוהי שלו.


באלה (Power-Bala) – א. עקרון הקיום הדינמי. ביטוי של מציאות פסיכולוגית וקוסמולוגית בגוף. הכוח שמאחורי הקיום הקוסמי והשחרור המתקבל בעקבות התעוררותה של שאקטי. ב. כוח פיזי ורוחני הדרוש ליוגים והמתקבל הודות לתרגול יוגה. 


באנדהא (Lock - Bandha) – א. ביוגה מילה זו מציינת בעיקר את מצב האדם אשר הינו בר תמותה, כלומר, מצב של אי-הארהבורות רוחנית (Avidya) ושל שעבוד. מצב זה מחזיק אותנו כבולים למחזוריות של הקיום (Samsara) – מלידה למוות, אל לידה מחדש ולמוות חוזר ונשנה. ב. באנדהא מיוחס לקבוצת טכניקות ב'האתא יוגה' הקשורה למעצורים מקומיים בזרימת אנרגיה פסיכוסומטית. וכן כמנעולים אשר נוצרים על ידי תרגול, על מנת לכוון את האנרגיות בערוצים המתאימים ולכלוא אותם בתחומים הרצויים. במובן זה, לעתים קרובות המלה מתורגמת כמנעול רוחני-שרירי של אנרגיה ("Lock"), או ''כפיה'' (Constriction). בדרך כלל מזוהים שלושה מנעולים מרכזיים כאלה, כמפורט להלן: 

מולה באנדהא ((Root Lock- Mula Bandha – מנעול השורש. הרקמה בגוף המפרידה בין פי הטבעת לבין אברי המין של הגבר או צוואר הרחם של האישה. תרגול של האתא יוגה העוסק במולא באנדהא, מביא לשליטה על הנשימה ולהשבת הנעורים לגוף ומסייע באיחוד 'פראנה' ו'אפאנה', בעקבות כך מתלבה האש הפנימית של הגוף ומעוררת את 'כוח הנחש' (קונדליני שאקטי) השוכן רדום בתוכו. ה'טג'ו-בינדו-אופאנישד' מגדיר את ה'מולה-באנדהא' כשורש של כל העולמות. 

אודיאנה באנדהא (Upward Lock- Uddiyana Bandha) - מנעול הבטן הנמצא ב'מקלעת השמש'. על ידי תרגיל של ההאתא-יוגה, ה'ציפור הגדולה' (כוח החיים - פראנה) נאלצת לעוף כלפי מעלה באופן קבוע, כלומר להמריא לאורך הערוץ המרכזי, או 'סושומנה-נאדי'. התרגול משפר את העיכול וההפרשות, ומסייע בסילוק רעלים ממערכת העיכול.

ג'אלאנדהארה באנדהא (Water pipe Lock - Jalandhara Bandha) – מנעול הצוואר הנמצא בצ'אקרת הגרון. באנדהא זו "עוטפת" את רשת ערוצי האנרגיה (Sira) ומונעת מ'משקה האלים' האלמותי (Amrita) לזרום בגוף, או מאפשרת זאת לבעלי הידע האמיתי, אשר יודעים את סוד 'משקה האלים'. מייחסים לה גם יכולת ריפוי של מחלות של הגרון, וכן, הסדרת מחזור הדם והפראנה אל הלב, הראש, המוח, ובלוטות הגרון.


בהאגאוואד גיטה (Bhagavad Gita) – השיר או הפואמה האלוהית, אחד הפרקים מהאפוס מאהאבהאראטה. כתיבתה מיוחסת לוויאסה, ונחשבת לאחד מכתבי ההינדואיזם המסורתיים, המהותיים והינה המפורסמת ביותר. מועד כתיבתה המשוער הוא במאה השלישי או הרביעית לפני הספירה.

בבסיסה מלחמת שבטים על כתר המלוכה, בראשות שני נסיכים. מפקד הצבא, הנסיך ארג'ונה, אחד הצאצאים של המלך בהאראטה, מתלבט ומהסס האם להתחיל את הקרב, היות ונדרש להילחם בקרוביו, מוריו ומכריו אשר היו בצבא השבט השני, ונרתע מכך שיגרום למותם.

האל קרישנה מתגלם בדמות רכבו של ארג'ונה, ומנהל איתו דיאלוג. הוא מלמד את ארג'ונה, כי בהיותו חבר בקאסטה של לוחמים, חובתו להילחם הינה נעלה מעל תפיסת האגו שלו. בהמשך מסביר לו את טבעו של אלוהים, היקום והעצמי, באמצעות הטרימארגה: הדרך המשולשת של היוגה הכוללת בהאקתי יוגה, ג'נאנה יוגה וקארמה יוגה. קרישנה מורה לו לתרגל את הקארמה יוגה וכן דבקות באלוהים. כלומר: היוגי האמיתי הוא זה הפועל כשהוא חופשי מגאווה, תשוקות וכעסים וללא כל היצמדות. בדרך זו הוא פועל באופן הנכון ומוותר על תגמול לפעולותיו. עליו להיות בעל שליטה עצמית ושלווה מושלמת, נקי מחטאים, ורואה את האלוהות בכל אחד ובכל מקום. ביצוע של תרגול מוסרי ונכון בחיים הקודמים, יביא את היוגי להתקדמות בחיים הנוכחיים, גם בניגוד לרצונו הגשמי.

קרישנה מפרט גם ארבעה סוגי אנשים מוסריים אשר מוקירים אותו: אנשים במצוקה, מחפשי הידע, המוארים בעלי הידע ומחפשי העושר (Artharthi - מילון פולייר מוסיף: בדרך ישרה. מתרגמי הגיטה: סוואמי ניקהילאנאנדה מפרש: הנאה, וארנסט פויירשטיין: העושר של העולם).

בנוסף מלמד קרישנה את ארג'ונה דברי מוּסר, כיצד יכול האדם להיות שלם, וכיצד לשַמֵר את הטוב בעולם וכך להגיע בסופו של דבר לקדוּשה. 


בּהאווה רוּפּה (Bhavarupa)  משוכנע בפן הפיזי, הצורה הקיימת. לפי האדווייטה וודאנטה זוהי אחת התכונות של הבורות. ר"ע מאיה המפרט את שש תכונות הבורות.                 


בהאקתי יוגה  ר"ע יוגה. 

בהוטאקאשה (Bhutakasha)  ראו בהמשך לאקאשה. 


בהור/בהו לוקה (Bhur/Bhu Loka) – ר"ע לוקה.


בהוּוָואר לוקה (Bhuvar Loka) – ר"ע לוקה.


בודהי (אינטלקט) Budhi - אחד מארבעת המרכיבים של ההכרה: מאנאס, בודהי, צ'יטה ואהאמקאר. הבודהי הוא ההיבט הגבוה של ההכרה, או "ההכרה הגבוהה" והוא מייצג את התהליכים המחשבתיים והקוגניטיביים המתרחשים באדם. טבעו של הבודהי הוא להחליט, לקבוע ולאשר את ההחלטה. הבודהי הוא זה העושה את ההבחנות והוא זה המנסה לתת הסבר לתופעות השונות. בבודהי ישנו שילוב של כוח השכל והמוח המנתח, ובפעולתו מעורבים הצ'יטה (המודעות) והאהאמקאר (האגו). צידו האחר של הבודהי הוא האהאמקאר.

בורות (Avidia-Ajnana) – ר"ע אווידיה. 


ביז'ה (Bija) - זרע, טיפה, זרע של צליל, טיפת זרע וכמו כן מילת קיצור לביז'ה מאנטרה.


ביז'/ה מנטרה (Bij/a Mantra) - ביז'ה (זרע, גרעין, שורש). מנטרה בת הברה אחת, קשורה לשבע הצ'קרות הראשיות בגוף, ונהוג לחזור על אחת מהן כחלק מההתרכזות בצ'קרה אשר לה היא מיוחסת. כמו כן מייצגת ומהווה חלק מהתגלמויותיהם של האלים, וחזרה על המנטרה קושרת את המאמין אל האל בו הוא מאמין. הביז'ה מנטרה הידועה ביותר היא ה-אום (אָאום). 


בינדו (Bindu) - א. נקודה, מקום, זרע. ב. הנקודה שעל המנטרה אום, המסמלת את הצליל הפנימי העל חושי אשר אינו ניתן לשמיעה. ג. מרכז נפשי בחלק האחורי של הראש. ד. נקודה בין גבות העיניים, המציינת את הצ'אקרה הששית (אג'נה). ה. הנקודה בה האנרגיה האלוהית (קונדליני שאקטי) מגלה את עצמה ביקום. ו. סמל האינסוף בנקודה הקטנה ביותר. 


בראהמה ((Brahm-Brahma – האל הראשון בשלישיית האלים ההינדים, הכוללת גם את וישנו ואת שיווא. האל יוצר היקום. כוח האלוהות האחראי על הבריאה, האבולוציה, ועל הקיום של היקום ושומר העולם. ממנו נוצרה האלה סאראסוואטי אשר ממנה נוצר המין האנושי. מקום מושבו של בראהמה הוא בצ'אקרה הראשונה (מולדאהארה).

ראו הערה בביאור של אישטה דוואטה. 


בראהמה-נאדי (Brahma Nadi) - ערוץ מעודן ביותר העובר בתוך צ'יטריני נאדי, הנמצא בנאדי הראשי, סושומנה, העובר דרך חוט השדרה. נאדים אלה מתחילים בצ'אקרה הראשונה (מולדאהארה), ומגיעים עד לצ'אקרה השביעית, סאהאסרארה. בבראהמה נאדי עולה האנרגיה, או השאקטי, לאחר תרגול מתאים. 


בראהמה-סוטרה (Brahma-Sutra) – פתגמים קצרים אשר נכתבו על ידי באדאריאנה (אחד הכינויים של וויאסה, אשר יוצרים התאמה והרמוניה בלימוד האופאנישאדות.


ברהמין (Brahmin) – כוהן או מלומד המשתייך לכת (קסטה) הברהמינים (הכוהנים), הקסטה הגבוהה ביותר. גרסה אנגלית למילה ברהמאנה (Brahmana).


בראהמהצ'ארי (Brahmachari/ya) – זה שנדר לפרישות במטרה להגיע להתפתחות רוחנית וליכולת לתפוס ולדעת את המציאות האמיתית (מילה נרדפת: בראהמן). זה אשר חי על פי כללי 'ההתנהגות הבראהמית' – צניעות וטהרה. נאמר גם כי כל דבר בעולם - נפשי, רוחני, וחומרי - מכיל את תמצית הבראהאמן. תלמיד ההולך בדרך המובילה ל'בראהמאן'. 


בראהמן (Brahman) - העיקרון הקוסמי של הקיום. הבסיס של הקיום. האלוהי. מודעות חסרת גבול, מודעות עליונה. מציאות טהורה, מוחלטת, עליונה, בלתי ניתנת לחלוקה, בלתי נראית אינסופית ונצחית ואושר עילאי מושלם. הבראהמן מתגלה בבני האנוש כעצמי העליון והפנימי ביותר, חסר איכויות (נירגונה) ויחד עם זאת הבסיס והתוכן של היקום כולו עם כל תכונותיו (סאגונה).

באדווייטה וודאנטה נאמר כי הבראהמאן הינו על-הכרתי ועל כן לא ניתן לתארו במילים, והינו האמת היחידה. באופאנישאדות הוא מתואר הן בהיבט של תכונותיו חיוביות כ: קיום (סאת), ידע (סיט), אושר עילאי (אנאנדה) ואין סופי (אנאנטה). והן בהיבט של שלילה: לא זה ולא זה (נטי נטי). 


גאוטאמה/גוטמה Gautama/Gotama)) – שם משפחתו של בודהה, צאצא של הרישי גאוטאמה בן המאה השנייה לספירה, מייסד בית הספר 'ניאנה' (תורת ההגיון) ומחבר ה'ניאנה סוטרא'. כינוי לאנשים חכמים. 


ג'איניסם (Jainism) - מסורת רוחנית, אשר יחד עם ההינדואיזם והבודהיזם הינה אחת משלוש התנועות הסוציו-דתיות (מיזוג של דת, או פילוסופיה דתית, עם מרכיבים חברתיים) בהודו. הג'איניסם נוסד במאה השישית לפני הספירה על ידי הנזיר ווארדהאמה מאהרווירה אשר היה בן זמנו של בודהה.

היות ולכל היצורים יש נשמות, יכולים כל היצורים להגיע לשחרור, לאושר מושלם ולידע על ידי מאמצים האישיים, פעולות בהתאם לאלו של מורים רוחניים, טאפאס, ויתור על מנעמי החיים ודבקות בערכי המוסר.

היות וכל הערכה של המציאות מושפעת ממגבלות ומתנאים שונים, מכיר הג'איניסם בהיבטים שונים של המציאות בעת ובעונה אחת.

הג'איניסם השפיע מאוד על ההיבטים המוסריים של היוגה (ראו בשלב הניאמה של האשתאנגה יוגה), ובמיוחד על האהיסמה (הימנעות מפגיעה בזולת), ועל סיבתיות מוסרית (קארמה). 


ג'אלאנדהארה באנדהא (Water pipe Lock - Jalandhara Bandha) - ר"ע באנדהא. 


ג'אנה לוקה (Jana Loka) – ר"ע לוקה. 


ג'אפה ((Japa –אמצעי להשקיט את המאנאס על ידי חזרה רצופה על מאנטרה במצב של ריכוז עמוק, ומתוך תחושה של התמסרות וכוונה. הג'אפה נעשית בקול, בלחישה, בכתיבה, או במחשבה. 


גְהָאת ((Ghat– מערכת מדרגות אשר יורדות אל מי נהר או אגם. המדרגות משמשות לטבילה ולרחצה במים וכמו כן למקום שריפת גופות המתים ופיזור האפר של הגופה אשר נשרפה במי נהר הנחשב לקדוש.


גונות ((Gunas – איכויות, תכונות או אפיונים של סוגי אנרגיה ומרכיבים ראשוניים של הקוסמוס והפראקריטי, הקובעות את אופיו של האדם ואת רמתו הרוחנית. איכויות אלה מגבילות את הנשמה היות והן מונעות על ידי האגו, מדורבנות על ידי התשוקה, והן משתייכות לתחום השכלי. כך יש לגונות פוטנציאל להפריע להתפתחות הרוחנית. מטרת היוגי היא לטהר את האיכויות למצב על-חושי/אלוהי, המקביל להן. במצב זה הגונות של היוגי המשוחרר הינן ללא אגו ותשוקה.

נהוג לחלק את הגונות לשלוש רמות: טאמאס, ראג'אס וסאטווה, אך הניאנה האורתודוקסית חילקה את הגונות לעשרים וארבע איכויות, חלקן חומריות וחלקן רוחניות, ועל פי הדווייטה (פילוסופיה דואלית) מספר הגונות הוא אינסופי.

טאמאס ((Tamas – הגונה הנמוכה. תרדמה כללית, אפרוריות, רפיון ובורות. מצב בו המאנאס מתפקד באופן לקוי. הטאמאס מפריע להתפתחות רוחנית באמצעות רשלנות ונטייה לטעויות. המצב האלוהי המקביל הוא סאמה (Sama) – שקט אלוהי, מנוחה ושלווה.

ראג'אס(Rajas)  - חיות, צבעוניות, פעילות, אנרגטיות, אי יציבות, כאב, תאוות בצע, תאווה ותשוקה. מצב בו המאנאס נמצא בתנועה ובפעילות יתר. הראג'אס מפריע להתפתחות רוחנית באמצעות אמביציה ודחפים. המצב האלוהי המקביל הוא טאפאס (Tapas) – שלווה, כוח אלוהי רב עוצמה.

סאטווה (Sattva)- הגונה הגבוהה. טוהרה, הרמוניה, בהירות, חוסר כאב ואושר עילאי. האיזון של טאמאס וראג'אס, מצב מאוזן בו למאנאס יש יכולת אבחנה מדויקת. עלול להפריע להתפתחות רוחנית היות ויוצר היצמדות לידע ולמידות טובות לשם תועלת עצמית. עם זאת, ממצב זה ניתן להגיע לשחרור ולהארה. המצב האלוהי המקביל הוא ג'יוטי (Jyoti) – אור רוחני מקורי ואמיתי.


גוף – ר"ע שארירה.


גורו (Guru) - מורה רוחני. אדם אשר הגיע אל ידע האמת העילאית ובכך הפך לטהור והשתחרר מכבלי האשליה של עולם זה. מורה היודע כיצד להעביר את הידע האמיתי לתלמידו, לסלק ממנו את הבורות, לתמוך בו ולהעבירו על פני כל המכשולים, תוך כדי הנחיית הדרך הנכונה אל האמת. מעל לכל יש לו את היכולת לקשר את תלמידו לאלוהות. הגורו מסור לתלמידו, היחסים ביניהם הינם הדוקים, ונמשכים גם מעבר למחזור החיים הנוכחי. על פי שיבאנאנדה גם האלים הודרכו על ידי גורו והאל אישאווארה הוא 'הגורו של הגורואים'.

גורו פאד – (גורו פנימי) תחושת האלוהים או המאסטר, מקום מושבו של המורה הפנימי.

סאד/סאת גורו (Sad/Sat Guru) - מורה האמת. גורו אמיתי, מואר או אשר מימש את העצמי.

גורו קאל/קולה (Guru Kal/Kula) - מאסטר של המשפחה.

גורו צ'אקרה/קארה (Guru Chakra/Cara) – שם נרדף לאג'נה צ'אקרה.

גורו שישיה – יחסי מורה תלמיד. קשר זה הוא אחד המרכזיים והמהותיים בדרך היוגה. (ר"ע 'שישיה'). 

הטנטרה מגדירה רמות שונות של הגורו (Guru Catushtaya) לפי הדרגות הבאות:

1. גורו (Guru).

2. פאראמה גורו מורה של מורה (גורו סבא), ובהקשר דתי - אלוהי או נשגב.

3. פאראפארא גורו ((Parapara Guru רמה המשויכת לאלה שאקטי.

4. פאראמאשתי גורו ((Parameshthi Guru רמה המשויכת לאל שיווא.


ג'יאנה/ג'נאנה יוגה - ר"ע יוגה.


גן העדן  ר"ע סווארגה. 

ג'נאנה (Ajnana) – ר"ע אווידיאה.


ג'נאנה אינדריה (Jnana/Buddhi Indriya-Jnanendriya) - ר"ע אינדריה. 


גראהאקאשה (Grahahasha)– תשעה האתרים המעודנים אשר המוכרים לנו בהתגלמותם כ: שמש, ירח, מאדים, ונוס, צדק ושתי הנקודות הדמיוניות החוצות את הירח: רָאהוּ וקֶטוּ (שד ואל). 


דהאראם-דהאראמה Dharma-Dharam)) - איכות, חובה/תפקיד. דרך החיים וההתנהלות הנכונה המוליכה לשחרור או למישור גן העדן. אחת מארבע המטרות של המודעות או של החיים. כמו כן, הדהארמה הינה יסוד בעל מהות נצחית לסדר הקוסמי ולסדרי הטבע.

אפאד דהארמה (Apad Dharma) – דהארמה אשר נקבעה בעת מצוקה או צרה.

ווארנאסראמה דהארמה (Varnasrama Dharma) – חובתו או תפקידו המיוחד או המסוים של היחיד.

יוּגה דהארמה (Yuga Dharma) – החוק או התורה של העידן.

סאדהאראנה דהארמה (Sadharana Dharma) – ההתחייבויות או תפקידיו הרגילים של כל אחד ואחד. הם כוללים מידות טובות כגון: שליטה עצמית, אדיבות, יושרה וכו'.

סאנאטאנה דהארמה (Sanatan/a Dharma) – דרך החיים/הדת ההינדית הנצחית כמי שנוסחה על ידי רישים בתקופת הוודות.

סווא דהארמה (Sva Dharma) - חובתו או תפקידו האישי של היחיד.


דואליות – ר"ע דווייטה.


דווייטה (Dvaita) - דואליות, כוח האשליה. ההפרדה הקיימת בין הנושא (העצמי) לבין האובייקט הנתפס בחושים. הפרדה בין ה'אני' לבין היקום. מושג ניגודי לאדווייטה.


דווייטה-וודאנטה – (Dvaita Vedanta) אסכולה דואליסטית בוודנטה לפיה אלוהים, הנשמה האישית, ועולם החומר הינם אמיתיים ונפרדים לנצח.


דוֹשה (Dosha)  זיהום, ליקוי, פגם, חיסרון, רצון. כתבי היוגה מונים חמישה, ולעתים גם שבעה או עשרים, והמהאבאראטה מונה אף מאה ליקויים, אשר הינם מולדים, נובעים מבורות רוחנית, והם מסיחים את הדעת מתרגול היוגה ומונעים התפתחות רוחנית.

חמשת הפגמים או הליקויים הם: תשוקה מינית (קאמה), כעס (קרוֹדה), חמדנות (דוֹהה), פחד (בהאיהשינה (נידרה) לעתים שלושת האחרונים מוחלפים ב: תשוקה (ראג'ה), אשליה (מוהה) או בורות (אווידיה) והיצמדות (סְנֵהָה) או ספקנות (סאמשאיה).

שבעת הפגמים הם: תשוקה מינית (קאמה), כעס (קרוֹדה), עצלות או בטלנות (אלאסיה), שנת יתר (אטיסואפנה), הליכה מוגזמת (אויג'אגארה), אכילת יתר (אטיאהארה), ועודף צום (ר"ע אופאשוואשה).

עשרים הליקויים הם: תשוקה מינית (קאמה), כעס (קרוֹדה), חמדנות (דוֹהה), פחד (בהאיה), אשליה (מוהה), גאווה (מאדה), תשוקה (ראג'ה), לידה (ג'אנמאן), מוות (מְריטיו), רשעות או שפלות (קארפאניה), עצב (שוקה), עצלות (טאנדרה), רעב (קְשוּדְהה), צמא (טרישה), היצמדות או צמא לחיים (טרישנה, אבהיניווֶסה), בושה (לאגְ'ג'ה), חרדה (בהאיה), צער (דוהְקְהה), יאוש (ווישאדה), התרגשות (הארשה).

בנוסף ר"ע קְלֶשָה, סאמסקארה.


הארה (Enlightenment) ר"ע אטמה ג'נאנה.


הארי (Hari) - אחד השמות של האל וישנו, האל העליון. כינויו: 'המסיר'. ביכולתו למחוק את חטאי האנשים, אפילו רק על ידי שזוכרים אותו. כמו-כן מסיר את גלגול הנשמות יחד עם הבורות הגורמת לו. וישנו משנה עצמו לברהאמה, יוצר היקום.


האתא יוגה(ר"ע יוגה).


הכרה ((Consciousness - היכולת הכוללת של האדם לתקשר עם סביבתו וגם עם עצמו. היא כוללת את כלל החושים והתכונות של האדם, דרכם הוא תופס את המציאות. המונח 'הכרה' מתאר את תופעת הידיעה האנושית ואת תהליכי רכישתה, עיבודה ויישומה. על פי הפילוסופיה היוגית מהות ההכרה מורכבת מארבעה היבטים תפקודיים: מאנאס, צ'יטה, אהאמקארה/אהאנקארה (אגו) ובודהי (תבונה).


וואיוVayu) ) – כוח האנרגיה המחבר את השמים עם האדמה, אחד מחמשת האלמנטים החומריים (Mahabhuta), אשר נובע מהמקור המעודן של האלמנטים ((Tanmatras. הוואיו ממריץ את הפראנה ומפעיל את כל המערכות בגוף האדם. כמו כן הוואיו הוא גם שמו של אל הרוח.

פאנצ'ה וואיו (Pancha Vayu) - חמשת סוגי האוויר הראשוניים, שהם חמשת כוחות החיים החיוניים, כדלקמן:

1. פראנה וואיו Prana vayu)) – האוויר העולה מגובה הטבור או הלב עד לאף ולהיפך. ניתן ליחסו גם לשאר סוגי הוואיו.

2. אפאנה וואיו ((Apana vayu – האוויר בחלק התחתון ובמעיים של הגוף. שולט בהפרשת שתן וצואה, וכן בנוזלי הרבייה.          

3. ביאנה וואיו ((Vyana vayu – פיזור האוויר הנע במחזוריות ומתפשט בכל האברים. מפעיל את השרירים וזרימת האנרגיה הנוצרת מהמזון ומהנשימה.

4. אוּדאנה וואיו (Udana vayu) – ממוקמת בגרון. מפוקחת על ידי ה'חומר האפור' במוח. נשיפת האוויר המפעילה את הגיהוק, השיעול, הדיבור, הבליעה והעלאת הריכוז לרמה גבוהה יותר של התודעה. האנרגיה המשמשת לחישה על ידי החושים, ולתגובה אוטומטית של מערכת העצבים.

5. סאמאנה וואיו (Samana vayu) – האוויר המרוכז בבטן ומפעיל את תהליכי העיכול וחילוף החומרים בגוף. מפוקח על ידי מקלעת השמש ומאזן את הפראנה ואת האפאנה.

פראנהנאדי (Upa prana vayu – Pranadi) - חמשת סוגי האוויר המשניים, כדלהלן:

1. נאג וואיו (Naga Vayu – Nag) - כוח האוויר המפקח על גיהוק, שחרור גזים ממערכת העיכול ועל הקאה.

2. קוּרם וואיו (Kurma Vayu - Koorm) - כוח האוויר המפקח על מצמוץ ועל שאיפה פתאומית של אוויר כתוצאה מהתכווצות לא מכוונת של הסרעפת הגורמת לחסימת מערכת הקול בגרון.

3. קראקאט וואיו Krakara Vayu – Krakat) ) - כוח האוויר המפקח על התעטשות, שיעול, רעב, צמא ועל הפרשה מהקיבה.

4. דֶוו דוּטה וואיו (Devadatta – Dev Dutta) - כוח האוויר המפקח על שיהוק, פיהוק, רעב וצמא.

5. דהאנאנג'יה וואיו (Dhananjaya) - כוח האוויר המפקח על השומן ועל צניחת העפעפיים ואשר נשאר בגוף לאחר המוות וגורם להתנפחותו.


ואלמיקי (Valmiki) - בנו העשירי של הסייג' פראצ'טאס. לאחר שניהל אורח חיים של שודד דרכים, קיבל את המאנטרה "רמה" ושינן אותה עד שהגיע לסמאדהי ושהה בו זמן ממושך. כאשר חזר להכרה, הפך למואר ולסייג'. על פי אחת המסורות ההינדיות, הוא כתב את האפוס ראמאיאנה. לאחר מכן גם כתב את היוגא ואסישטהא.

ואסישטהא (Vasishtha) – הרישי הראשון במעלה מבין שבעת הרישים, אותם מחשיבה המסורת לבנים אשר נולדו מההכרה או מהלב של בראהמה והמיוצגים במערכת 'הדובה הגדולה'. ואסישטהא חיבר מזמורים רבים בכרך השביעי של הריג וודה (עשרה כרכים של מזמורי הוודות הקדושים).


ואראנאסי טירת' - (Varanasi Teerth)מקום מפגש האידה, פינגלה והסושומנה באג'נה צ'קרה. על פי הוודות המקום נקרא Triputa, ועפ"י הספר ''Laya Yoga נקרא Tripatha-Sthana, וצורתו משושה בצבע אדום. במקביל ראו גם ערך טירְת'.


ווארון/נה (Varuna) – היוצר, החובק, המכסה. על פי כתבי הוודות הקדומות המאיה (האשליה) נמצאת בבעלותו, והוא אחראי על הסדר הקוסמי. ווארון הינו יוצר ואחראי על הרקיע ועל הארץ. כמלך היקום, האלים ובני האדם, הוא שולט על הסדר הקוסמי. לעתים מוזכר כי הוא קשור ליסוד המים באטמוספרה ובארץ. בתקופה מאוחרת יותר נחשב לראש האלים החשובים פחות (Adityas), והוגדר כאל המים, הימים והנחלים.

לעתים קרובות מקושר ווארון כאל הלילה לאל מיטרה, אל היום.

ראו הערה בביאור של אישטה דוואטה.


וודאנה – (Vedana) תחושה, התרגשות, ידע.


וודאנהשאקטי – (Vedanashakti) כוחה של ההכרה או ההתרגשות.


וודאנטה – (Vedanta) סיום המהווה את הרמה הגבוהה ביותר של הלימודים הניתנים על ידי הוודות. תמצית הוודות אשר משמעותה חוכמה. אחת מששת הצופנים האורתודוקסיים בפילוסופיה ההינדית, אשר יסודותיה הן פזמונים פילוסופים קדומים (אופאנישדות), והשפעתה שולטת ביוגה החוקרת את הידע (ג'נאנה יוגה)ואשר שואפת לכונן מציאות סופית של העצמי הפנימי העליון (בראהאמן).


וודאנטה-סוטרה – (Vedanta-Sutra) שם נוסף לבראהמה סוטרה.


וודאנטי – (Vedanti) אדם ההולך בדרך של התרגול הרוחני של הוודות.


וודאנִיה – (Vedaniya) תחושה או התנסות אשר יוצרת קארמה. על פי הג'איניסם זוהי פעולה היוצרת הרגשת עונג והרגשת כאב, והיא אחת משמונה סוגי הקארמה העיקריים.


וודה/וודות – (Veda/s) מילולית: ידע. החלק הקדום ביותר של אוסף כתבי קודש בהינדואיזם (כ-1,700 שנה לפני הספירה), והן הסמכות העליונה לגבי האריים ההינדים (הגזע ההודו-אירופאי). הוודות כוללות את כל היבטי החיים ומלמדות מיהו ומהו ברהמאן וכיצד יש להוקיר ולהעריץ אותו.

על הוודות נאמר כי הן לא נכתבו על ידי בני אדם ועל כן אין בהן פגמים. נהוג להתייחס אליהן כאל דברי אלוהים.

על פי המסורת, הוודות נשכחו בעבר הרחוק ו'נראו' שוב על ידי הרישים במהלך מדיטציות, ושוכתבו על ידם.

ויאסה חילק את הוודות לארבעה נושאים: 1. ריג וודה – כתבי קודש אשר נועדו לאיש הדת המדקלם מזמורים שמטרתם להזמין את האלים אל מזבח הקורבן. 2. יאג'ור וודה – פולחנים דתיים ופולחני קורבנות מפורטים. 3. סאמא וודה – לחנים, ברובם פזמוני קודש מהריג וודה. 4. אטהארווה וודה – עוסקת בריפוי ובכשפים.

בנוסף ישנן ארבע וודות מישנה (אופָּה וודות) העוסקות בבריאות, קָשָתוּת, מוזיקה וממשל.

כל וודה מחולקת לשני חלקים, ובכל חלק שני פרקים הכוללים ארבעה חלקים המכוונים לארבעה שלבים בחיי האדם: חלק ראשון - הקארמה קאנדה, הינו טקסי, ופרקיו הם: 1. סאמהיטאס – הרווק. 2. גריאסטה – בעל הבית. החלק השני - הג'נאנה קאנדה, העוסק בידע, ופרקיו הם: 3. אראניאקאס – הסגפן, הנזיר. 4. אופאנישאדות – ויתור על הנאות החיים ופילוסופיה.

וודהנגה (Vedanga) - שש שלוחות משניות של הוודות העוסקות בפונטיקה , Vyakarana - דקדוק, Siksha – בלשנות, Chhajndas - תורת הספרות העוסקת בקשר שבין מאפייני צליל, כמו מקצב, קצב ועוצמה, למשמעות ולרגשות, ובחקר מוצאן והתפתחותן של מילים ומשמעויותיהן, Jyottisha - אסטרונומיה וכן Kalpa - פולחנים וטכסים.

וודהוויאסה – (Vedavyasa) כינוי של ויאסה: מְהַדֵּר (מסדר ועורך) הוודות.

וודהנה – (Vedana) תחושה, התרגשות, ידע.

וודהנהשאקטי – (Vedanashakti) כוחה של ההכרה או ההתרגשות.

וודהנטי – (Vedanti) אדם ההולך בדרך של התרגול הרוחני של הוודות.

וודהנִיה (– (Vedaniya תחושה או התנסות אשר יוצרת קארמה. על פי הג'יאניסם זו פעולה היוצרת הרגשת עונג והרגשת כאב, והיא אחת משמונה סוגי הקארמה העיקריים.

וודהקארה (– (Vedacara תצורה של תרגול רוחני בדרכי הוודות.


וויאנה וואיו ((Vyana vayu – ר"ע וואיו.


וויאסה (Vyasa) – מילולית: מהַדֵּר (מסדר ועורך). היה ידוע כבעל אישיות קדושה וייחודית. ידוע גם בשם וודהוויאסה - מסדר ועורך הוודות , וכן כמחבר המאהאבהבראטה, הכוללת את הבהאגאוואד גיטה ועוד. חיבורו יוגה בּאשְיה הינו הפרשנות הקדומה ביותר לסוטרות היוגה של פאטאנג'אלי. עבודתו החשובה ביותר נחשבת כתיבת הברהאמה סוטרות (פתגמים על בראהאמן), הידועות גם כוודאנטה-סוטרה.

וויאסה מוזכר בבהאגאווד גיטא (10.37) כסייג', שפירושו חכם או מלומד.


וויקונט/א (Vaikunta) - ר"ע בייקונט.


ויבהוטי ((Vibhuti - מלה נרדפת ל'כוח על-טבעי'כמו כן, הידע של האיכויות השונות של כל סוג של כוח (סידהי).


ויג'נאנמיה קושה (Vijnanamaya kosha) – ר"ע קושה.


ויגהנה (Vighna-Obstacle) - דפוסים רגשיים והתנהגותיים אינם נוטים להשתנות, ונהפכים להיות מכשול והפרעה לאדם המתקדם בהבנת זהותו האמיתית כ'עצמי'. פאטאנג'לי מונה תשעה מכשולים: חולי גופני, אפתיות/קהות של החושים והמאנאס, ספק והיסוסים, רשלנות, עצלות הגוף והמאנאס, צמידות המאנאס למושאי החושים, ראיה או חשיבה כוזבת, חוסר יכולת להשיג רמה מסויימת של ריכוז, או מדיטציה לא מוחשית, והאחרון: אי יציבות, או חוסר יכולת להישאר ברמה שכבר הושגה.

הכתבים היוגיים הקדומים מציגים מכשולים נוספים כגון: יהירות ורברבנות, התחברות עם נוכלים, פיתוח יכולות למטרות פסולות, רכילות, מטרות של אלכימיה, אכילת יתר או חסר, התאכזרות לחיות ועוד. בכתבים רבים מציינים כי אפילו כוחות על-טבעיים (סידהים), מהווים מכשולים בדרך להארה.


וויישֶשיקה – (Vaisheshika) אחת משש האסכולות הקלאסיות האורתודוקסיות בפילוסופיה ההינדית. תפיסתה קרובה לניאנה, אך היא נקראת כך היות שעל פי המאמינים בה הינה מצטיינת ועולה על שאר האסכולות בעקרונות היסוד שלה, שהן איכות ותשומת לב מוקפדת על הפרטים, תוך הדגשת ההבדלים בין הדברים, והסקת מסקנות. לאסכולה תפיסה משלה לגבי הקטגוריות של הקיום, ובסוטרות שלה, היוגה מוגדרת כבעלת השפעה על הפסקת הסבל של ההולך בדרכה. 


ויג'נאנה (Vijnana) – א. חוכמה, הכרה מקיפה, אינטלקט (בודהי), ידע מושלם וברמה גבוהה מהרגיל, שיפוט נכון. ניסיון אישי או השגת ידע בנוגע לעצמי. ב. בכתבים נדירים מוגדרת ויג'נאנה כ'שחרור', הודות לידע של אמת רוחנית וכ'עצמי העל-הכרתי'. ג. על פי הבודהיזם, ישנן שתים עשרה חוליות בשרשרת הסיבות לסבל בחיים אלה. וויג'ננה היא אחת החוליות ומשמעותה 'הכרה' או 'תודעה'.

כמו כן הויג'נאנה מוגדרת גם כתודעה, אחד מחמשת המרכיבים של המצבים הגופניים והנפשיים של האדם. 


ויג'נאנה אטמה (Vijnanatma) – תפיסת/הבנת ה'עצמי', 'עצמי' המכיר באמת.


ויג'נאנאמיה קושה – ר"ע קוש/ה.


ויג'נאנה אספאנדיטה (Vijnana Aspandita) – תנועת ההכרה.


ויג'נאנה קאלה (Vijnanakala) – נשמה אישית ממנה הוסרו כבלי הקארמה והמאיה. כמו כן, סוג של הוויה אשר לא התגלמה לגוף.


ויג'נאנה קוולין (Vijnana Kevalin) – נשמה אישית אשר הגיעה לשחרור.


וידיה (Vidya) - לוידיה שלושה פרושים:

1. ידע אמיתי - ידע או מדע. כאשר הידע מוגדר כאמיתי, הכוונה היא לחוכמה או לידע אשר אינם נרכשים באמצעות החושים והמחשבה, המתעלים מעל לגשמי, או המגשרים על הדואליות (דוויטה). ידע של אמת רוחנית ושל הבנת מקומו של האדם ביחס ל'עצמי' או ל'אלוהי', המביאה לשחרור מה'אגו' ולאושר מושלם באמצעות מימוש ה'עצמי. כל זאת בנפרד מעולם הידע אשר נוצר על ידי ניסיון חיים ועל ידי לימוד, במטרה לרצות את סקרנותו של המאנאס, כלומר בניגוד ל'אווידיה' - בורות.

2. חוכמה או תבונה. על פי אחת משש האסכולות האורתודוקסיות של הפילוסופיה ההודית, ארבעת הענפים העיקריים של הידע הם: היגיון ופילוסופיה, הדת של הוודות, מדע הכלכלה והפילוסופיה של העושר, והמדע של הפוליטיקה.

3. ואסישטהא מונה שבעה שלבים של הידע: סוּבהֶסצ'ה – תשוקה לטוב, ויצ'ארנה – חקירה, טאנוּמאנאסי – תודעה מעודנת, סאתו ואפאטי – השגת האמת, אסאמסאקטי – אי היצמדות, פקדארתאבּהאוואנה – התעלמות מהכול, וטוּריאגה – הגעה אל הנעלה והנישגב.

4. שמה השלישי של האלה לאקשמי (מבין 108 שמותיה).


ויצ'ארה (Vichara)  אחד מהמצבים יוצאי הדופן של תהליכי מחשבה ספונטניים, הקשור לרמה מסוימת של אקסטזה (סאמאדהי). הוודנטה מייחסת מונח זה גם להרהורים ולתהיות על מהות הקיום ("מי אני?" "מהו מקור היקום?").

להלן ארבע רמות של ויצ'ארה:

סאוויטארקה – ((Savitarka אקסטזה של הרהורים - ניתוח על ידי ההיגיון. התחום הנמוך של האקסטזה.

נירויטארקה – ((Nirvitarka ריכוז על נושאים ללא התייחסות לשמם או לתכונותיהם.

סאוויצ'ארה – ((Savichara אקסטזה רפלקסיבית – מצב בו המתרגל מוצף על ידי מחשבות רבות. תשומת הלב מרוכזת באובייקטים מעודנים.

נירוויצ'ארה – ((Nirvichara אקסטזה על-רפלקסיבית – המחשבות פוסקות, ויחד איתן נעלמים האלמנטים של ההכרה.

על פי שיבנאנדה: נירויטארקה סאמאדהי (Nirvitarkasamadhi)- מצב של תודעת-על, בו לא קיימות התלבטויות אינטלקטואליות או לוגיות.

על פי ואשיסטהאויצ'ארקא סאמאדהי (Vicarkasamadhi)- חקירה: מי אני? הרמה השנייה מבין שבעת השלבים של הידע, אשר בה האדם חופשי מהבורות.


וישישטאדאוייטה-וודאנטה (vishishtadvaita Vedanta) – בית ספר של הוודאנטה, המלמד על אמונה באלוהים. על פיו ישנן שלוש אמיתות סופיות: אלוהים (Ishvara), יחידים (Cit) וחומר (Acit), אשר קשורות ואינן נפרדות זו מזו. שלושתן יחד מייצרות אחדות טבעית, היות וביסוד כל התופעות קיימת מציאות בסיסית אחת.


ז'יוה (Jiva) – העצמי האישי, נשמה נצחית, ישות של תודעה הנוכחת בכל מקוםהנשמה הפרטית המזהה עצמה כנפרדת מה'אחד'. חיים, העצמי הגשמי.

עפ"י ואסישטהא: הנשמה שהתגלמה בגוף ולה שבע רמות וברמתה השביעית, הגבוהה ביותר, מימשה את העצמי העל חושי.


'חכמה' - ר"ע ווידיה (Vidya) - פירוש 2.


חוש/חושים (Indriya) - ר"ע אינדריה


טאטווה ((Tattva - אלמנט או קטגוריה של הקיום הקוסמי; יכולת; תמצית הטבע האמיתי; המציאות - המצב האמיתי אשר בו מתקיים דבר, Thatness - השונה מכל מה שידוע או נאמר עליו ואינו ניתן לתיאור, המוחלט שהינו האמת, במובן הגבוה ביותר.

הפילוסופיה של הסאמקהאיה מציגה עשרים וחמש קטגוריות אשר הינן הרמות העיקריות של הקוסמוס: 
1. פראקריטי, 2. מאהאת או בודהי. 3. אהאמקארה (אגו). 4. המאנאס. 5-9חמשת האברים/החושים 
(Inendriyas) של תהליכי ההכרה: עיניים, אוזניים, אף, לשון ועור. 10-14. חמשת חושי פעולה ותשוקה (Karmendriyas): קול, ידיים, רגליים, פי הטבעת, ואברי הרבייה. 15-19. חמשת האלמנטים המעודנים של הידע:(Tanmatra) אשר הם הפוטנציאלים לחמשת חושי הפעולה20-24. חמשת האלמנטים החומריים (Mahabhutas): אדמה, מים, אש, אויר ואֵתֶר.

כל אלה שרויים בפעולת שלוש הגונות: סאטווה, ראג'אס וטאמאס.

25. בנפרד, ומעל הקטגוריות הנ"ל, קיים העיקרון של הפורושה - המודעות הטהורה.

אסכולות אחרות מונות מספר שונה של טאטוות, החל משתיים (ודאנטה) וכלה בתשעים ושש )וואראההאופאנישאד).

על פי ארנסט ווד, כאשר הטאטוות מיוחסות לחומר, הן מהוות את הכוחות המוחלטים המייצרים את חמשת האלמנטים החומריים: אֵתֶר, אוויר, אש ,מים ואדמה. וכאשר מיוחסות לעצמי (אטמה), הן מביעות את טבען האמיתי אשר זהה עם העצמי העליון (פאראם אטמה). 

אגני טאטווה (Agni Tatva) – אחת מחמש הטאטוות המסווגות בקבוצת האלמנטים החומריים - אלמנט האש.

טאטווה אג'נאנה (Tattva ajnana) חוסר תפיסה או הבנה של האמיתי.

טאטווהבוֹדהה (Tattvavabodha) - תפיסת או הבנת המציאות או האמת.

טאטווה גיאן ( Tatva Gyan) – הידע הגבוה ביותר של סודות הטבע, המניב את הראיה ואת ההבנה שאלוהים נמצא בכל הדברים.

טאטווה ג'נאנה ((Tattva Jnana - דיעת הדברים והקטגוריות כפי שהינם באמתידע הבראהאמן.

טאטווה דהיאוואסאיהה (Tattvadhyavasaya)  הגדרה סופית או מוחלטת של האמת.

טאטווה דארסי/דארשאנה (Tattvadarsi/ Tattva Darshana)  האדם אשר רואה את טבעם המעודן של הדברים, הרמה המוחלטת של האמת.

טאטווה וויט (Tattvavit) - היודע את מקורם או את יסודותיהם של הדברים.

טאטווה טיטה (Tattvatita) - היודע את מה שנמצא מעל האלמנטים.

טאטווה טראיה (Tattva traya) – שלוש אמיתות:

א. על פי ואסישטאדוויאטה וודנטה: 1. בעלי הכרה (cit/chit). 2. דוממים (acit/chit). 3. המושל העליון (אישווארה). ב. שאר הפילוסופיות: 1. אלוהים או המוחלט. 2. הפרט או היחיד. 3. היקום.


טאמאס ((Tamas – ראו באור המשך לערך גונות.


טאנטרה (Tantra) - "הטאנטרה מגדירה את עצמה כפולחן הודי ואינה מוגבלת לאחת מהדתות ההודיות. ..קבוצות הינדואיות, בודהיסטיות וג'איניות משותפות לאותם רעיונות טנטריים ועוסקות בתרגול טנטרי" (טנטרה. מאת פיליפ רוסון). הטאנטרה רואה את עצמה כהתגלות חדשה אשר נועדה להשלים או להחליף את ההתגלות הוודית, ויש המכנים אותה 'הוודה החמישית'.

גישתה מבוססת על זיקה של הגוף לרוח והיא מציגה את התהליך הנדרש לשחרור. הטאנטרה כוללת מרכיבים של ליה יוגה (עוררות השאקטי), שינון מנטרות ושמות אלים, ריכוז ביאנטרות, וכן הוקרה ודבקות באלים. על פי הטאנטרה צריכה להתקיים מודעות רוחנית בכל פעולה או מחשבה, היא עוסקת בפרוט של נושא הטאטוות, ומראה איך הכול משולב בקיום כחלק מהאחד הנצחי: בני אדם, חיות והטבע.

המסורת הטאנטרית האותנטית חילחלה לרוב המסורות הרוחניות באסיה, אך התורה אשר המערב קורא לה טאנטרה, הינה בעצם ניאו-טאנטרה אשר חסרים בה אלמנטים מסורתיים מסויימים, והיא רואה בחיוב את נושא ההנאה בחיים, אשר הגברתה למקסימום משמשת 'דלק רוחני', וכן מדגישה את הארוטיקה והמיניות המקודשת.


טאפאס (Tapas) – כוח רוחני של אנרגיה מרוכזת, אותו מפתח השואף רוחני על מנת ללכת בדרך של פרישות. פעילות מטהרת, פשטות, סגפנות, משמעת עצמית. כל אלה הם בתנאי של הימנעות מחיפוש אחר כבוד ומעינוי עצמי או גרימת סבל לזולת.

בבהאגאווד גיטה מוצגות שלוש רמות של טאפאס: 1. גופנית - רחישת כבוד לאלים, לבראהאמאנים, למורים ולאנשים ברמה רוחנית גבוהה, וכן טהרה כוללת. 2. קולית - למידה, דיבור נעים והשמעת אמת. 3. שכלית - שלוה, חברות, שתיקה ריסון עצמי והרגשת טוהר. על פי פטאנג'אלי, טאפאס מביא לשלמות הגוף והחושים, והוא אף כלל אותו בשלב הניאמה של האשתאנגה יוגה.


טאפה (Tapa-Tap) – א. סוג מיוחד של קושי וכאב: פיזי, רוחני או סביבתי. ב. אחד מחמש ההטבעות אשר נוצרו בהכרה (סאמסקארה).


טאפאר/טאפו לוקה (Tapar/Tapo loka) – ר"ע לוקה.


טירְת' – אתרים מקודשים המשמשים ל'עליה לרגל'. 1. מקדשים אשר נועדו לעולי רגל אשר אינם כופרים, חוטאים או ספקנים, על מנת להוקיר את אלוהותם הנבחרת, לבקש מחילה או ברכה באמצעות טקס דתי. 2. עלייה לרגל למקווי מים או נהרות קדושים, שם טובלים על מנת להיטהר או להשלים טקסי קבורה.


ידע (אמיתי) – (Vidia - Knowledge) - ר"ע וידיה.

יוּגה - עידן ((Yug-Yuga- על פי האסטרולוגיה, Yug מייצגת תקופה של 12 שנה. על פי הפילוסופיה של היוגה – הכרונולוגיה ההינדית פועלת במעגלי זמן נרחבים. היקום הנגלה נסמך על חייו של יוצרו – ברהאמה, אשר חי לפי הטענה כ-100 שנות ברהמה, המשתוות ל - 311,040,000,000,000 שנות אנוש. היקום נוצר במקביל ללידתו, ונעלם לחלוטין במותו. לאחר תקופת חביון הנמשכת גם כן 100 שנות ברהמה, ברהמה חדש נובע שוב מהאלוהי, ויחד איתו מופיע יקום חדש. אף על פי שמעגל היצירה וההתפרקות חוזר על עצמו עד אין סוף, ישנן גם יצירות והתפרקויות בסוף כל יום-ברהאמה וליל-ברהאמה, המשתווים ל–8,640,000,000 שנות אנוש. תקופה זו ידועה בשם Kalpa, והיא מורכבת מ-1,000 עידנים גדולים (Maha Yuga). משכו של כל 'עידן גדול' מורכב מארבעה עידנים מעגליים הקרויים Yuga, והם מתאפיינים בהחמרה של הסדר המוסרי מעידן לעידן. כיום מצויה האנושות בעידן הרביעי, המכונה Kali-Yuga, ונחשב לעידן החשוך ביותר.

"בכל תקופה של זמן, כאשר הרוע פושט על האנושות, הנשמה העילאית מתגלמת באנשים קדושים, על מנת לשמור על האדם מפני החטא ועל מנת להשיבו אל דרך הישר - על ידי הדרכה, לימוד, דוגמה אישית וכו'." (שיוו שאנקאר טריפאטי [שיבוג'י]).


יוגה - מילולית: איחוד, חיבור. צלילה אל יסודות הנשמה. מצב בו קיים איחוד בין שני קטבים וכוחות מנוגדים: הגוף והמאנאס, הנשמה והמודעות האישית עם הנשמה והמודעות האוניברסאלית, איחוד האדם עם העצמי העילאי. הפעולה והמחשבה נמצאים בהרמוניה מושלמת, והאנרגיה בגוף מאוזנת. באופן זה ניתן להגיע למימוש הרוחניות של העצמי – להארה ולחופש. המונח 'יוגה' מתייחס הן לדרך ולשיטה והן למטרה.

היוגה היא אחת מששת קודי ההתנהגות של הפילוסופיה הדתית ההינדית ועוסקת בטרנספורמציה רוחנית, נפשית ופיזית לשם המחשת האמת באמצעות השליטה על המאנאס והחושים. תרגול היוגה משחרר מחסומים פיזיים, נפשיים, ואנרגטיים. ליוגה נתיבים שונים, אשר ארבעת העיקריים שבהם: בהאקתי יוגה, ראג'ה יוגה, ג'נאנה יוגה וקארמה יוגה. נתיבים חשובים נוספים הם: קונדליני וליה יוגה, האתא יוגה, מנטרה יוגה, קריה יוגה ועוד.

בהאקתי יוגה – הנתיב הדתי: התרכזות בדבקות ובמסירות לאלוהים, הנובעת מרגשות אהבה עזים ההולכים ומתעדנים.

ג'יאנה/ג'נאנה יוגה נתיב הידע האמיתי (ר"ע וידיה), מימוש ה'עצמי' על ידי חקירה, חשיבה, וקרמה יוגה.

האתא יוגה – טיהור המערכת הגופנית, איזון האנרגיות המנוגדות והרגעת המאנאס, באמצעות נשימת אנרגיה (פראנהיאמה), תנוחות גוף, תרגילים גופניים, מדיטציה וריכוז, כהכנה לראג'ה יוגה.

מנטרה יוגה - השמעה חוזרת ונשנית בקול, בלחש או בלב של מנטרה במהלך המדיטציה או בסופה.

קארמה יוגה – פעולות ועבודה ללא אגו והיצמדות (כגון: צדקה והתנדבות אשר מטרתן להיטיב עם הזולת מבלי לצפות להכרת תודה), תוך כדי ערנות לתוצאותיהן, המביאות לשחרור ולאיחוד עם העצמי העליון והאלוהות. ההשקפה היא, שכאשר מבריאים את העולם מבריאים את עצמנו. פעולותיו של הקארמה יוגי נעשות ללא כל ציפייה לרווח אישי.

קונדליני וליה יוגה – מדיטציה על צ'אקרות המביאה להשקטת ההכרה, הפעלת פוטנציאל אנרגיית העצמי הנמצאת בגוף, העלאתה ומיזוגה עם המאנאס. הליה יוגה נעזרת בשליטה על הנשימה, ומוסיפה גם דבקות באל והגעה לאחדות עם העצמי העליון.

קריה יוגה - יוגת הפעולה תוך שימוש בפראנהיאמה [נשימה אנרגטית], דבקות ומסירות לאלוהים והשמעת מנטרות. נחשבת כתוספת לאשתאנגה יוגה.

אשתאנגה יוגה (Ashtanga Yoga) – נתיב המאזן בין דבקות באלוהים לבין ידע האמת. מסלול הראג'ה יוגה אשר הוצע על ידי פאטאנג'אלי בסוטרות שלו - היוגה של שמונת האברים: 1) יאמה - שליטה עצמית: הימנעות מפגיעה בזולת, אמת, הימנעות מלגנוב, פרישות, אי-רכושנות. 2) ניאמה - התבוננות, נוהגים: טהרה, שביעות רצון (מהישגים רוחניים), צנע ופשטות, לימוד דת, לימוד עצמי, דבקות ומסירות. 3) אסאנה - תנוחות אשר יש לעשותן ברגיעה כאשר הישיבה זקופה והראש מאוזן וישר. האסאנות נועדו לחזק את הגוף, לטהר את העצבים, וכן מוכוונות ליצירת ריכוז של המאנאס. 4) פראנאיאמה - שליטה על הנשימה באמצעות טכניקה של וויסות ועצירת הנשימה, על מנת להעלות כלפי מעלה את האנרגיה המעודנת (כוח החיים) בגוף, ולהגיע לשליטה על המאנאס. 5) פראטיאהארה - שליטה על החושים וניתוקם מקליטת דברים חיצוניים. יצירת כוח רצון המביא למצב של תודעה פנימית בלבד. 6)דהאראנה - תשומת לב ממושכת בצ'אקרה או באיבר רגיש אחר בגוף על מנת להגיע לריכוז המאנאס. 7) דהאיאנה - מדיטציה. תרגול ריכוז הצ'יטה, ריכוז מושלם המביא את המתרגל לידע מושלם. 8) סאמאדהי- פסגת המדיטציה. מצב בו המאנאס מתאחד עם נושא הריכוז. מודעות על-הכרתית. מצב של התנתקות מהעולם ועמידה בתוך ה'עצמי'.

ראו גם ערך ראג'ה (אשתנגה) יוגה.


יוגה ואסיטהא (Yoga Vasishtha) - ספרו של ואלמיקי המתאר את תורת הוודאנטה, אותה לימד הרישי ושיסטהא את ראמה (ר" ע ראמהיאנה). בדברי הפתיחה לספר, אומר סוואמי מוקטאנטנדה "זוהי משנתו של החכם ואסישטהא לאלוהות ראמה. היא כוללת הבנה אמיתית באשר לבריאת העולם. ...מישנתו העיקרית [של הספר] היא שכל דבר, לרבות העולם החומרי, הוא תודעה, ...העולם אינו אלא משחק התודעה". בהקדמה למהדורה העברית של הספר אומר ונטקטסננדה: "היוגה ואסישטהא מטיפה לבדיקה, חקירה ובדיקה אל תוך טבע האמת. לא על פי תיאוריה או אידיאולוגיה מסויימת (כל אלו אינן בוודאי אמת אלא השלכה של המאנאס), אלא אמת! אמת אינה מסלקת דבר פרט לבורות הלא קיימת, אשר במצב של בורות מתקבלת על ידי הבור כאמת". 


יוגה שאסטרה ((Yoga Shastra – מדריך יוגה מתקופת ימי הביניים אשר נכתב כדו-שיח בין חכם ותלמיד ובו ניתנות שיטות ריכוז כאמצעי להגעה ל'רִיק': סוטרות על ה'האתא יוגה', ותרגול ב'מודרות' וב'מנעולים'.

 להרחבה ר"ע שאסטרה.


ינטרה (Yantra)– קמע הכולל סמל גיאומטרי וגביש, המייצג כוחות של שאקטי (אנרגיה) ותודעה. משמש לריכוז ולמדיטציה, כאמצעי לשחרור אנרגיה (שאקטי), לדמיין את האלוהות אשר מאופיינת בסמל, ולהגנת היחיד ושמירה על בריאותו (לאחר שעוברת שינון ממושך של ברכות ו/או מנטרות – [שיבוג'י]).


יציבות Stehirata) -Srhairya) – מצב של הכרה יציבה. היציבות מוגדרת באופן שונה על ידי מקורות יוגה שונים: א. מצב המתקבל הודות לאחד מתרגולי קיום מצוות מוסרי (יאמה). ב. התגשמות של החוכמה. ג. פירות תרגול נלהב של ריכוז ושל מדיטציות והגשמת סאמאדהי.


כוח/כוחות - ר"ע באלה, סידהי, ויבהוטי.


לב (Heart) - במסורות הרוחניות ה"לב" אינו מתייחס לאבר הפיזי, אלא למבנה הנפשי-רוחני התואם/מקביל ללב הפיזי. עפ"י היוגים, לב רוחני זה, הינו מושב 'העצמי העל-חושי' (Self Transcendental) הקרוי 'לב לוטוס'. לעתים קרובות הוא מתואר כ'מערה' סודית, בה חייב היוגי לרסן את המאנאס שלו.


לוח השנה  1. לוח השמש. מגדיר את החודשים על פי מיקומו של כדור הארץ במהלך תנועתו מסביב לשמש. 
(T) לוח שנה טרופי. לוח השנה הגרגוריאני הרגיל בן 365 יום, ותוספת של יום אחד כל ארבע שנים. (C) לוח שנה הינדי/בנגלי . כנ"ל, אך הלוח מחולק על פי תנועתה (כביכול) של השמש ביחס לשנים עשר המזלות. כלומר, מתחשב במצבם של כוכבי השבת ומערך המזלות בקרבת השמש.

2. לוח הירח. חודש הירח מתחיל עם מולד הירח, ומסתיים במולד הבא, כך שאורכו הינו 29 או 30 יום. היות ואורך שנת הירח הינו 354 יום בלבד, נוסף עוד חודש כל 30 חודשים.

3. לוח שמש/ירח. ניתן לראותו כלוח שמש, אך התאריכים בו מציינים את השלב בו הירח נמצא, ולא על פי מצב כדור הארץ ביחס לשמש. עם זאת אורך השנה הינו כשנת השמש. החודש הראשון הוא צ'איטרה והוא פחות או יותר מקביל לאותם החודשים בלוח השמש ההינדי.

לוח השנה ההינדי – אורכו 365 ימים. היום הראשון בשנת האפס שלו הוא ב-23 בינואר 3102 לפנה"ס בלוח הגרגוריאני. ספירת השנים, הן בלוח השמש והן בלוח הירח/שמש מתחילה ממועד זה. על פי הפורנות (כתבי הדת החשובים), שרי קרישנה חזר ביום זה למשכנו הנצחי.

כתבי הוודות העתיקים השתמשו בלוח זה, אשר עבר שינויים רבים בתהליך התאמתו לאזורים השונים בהודו. כיום, בנוסף ללוח ההודי הלאומי, קיימים לוחות הודים אזוריים.

הלוח נקרא גם בשם 'חמשת האברים' (Panchanga). הראשון: ה'טית'י' (Thithi), יום הירח - הזמן הנדרש לירח לעבור 120 מסביב לשמש, ומשכו משתנה בין כ-19 שעות לכ-26 שעות. הטית'י פעיל עם הזריחה. השני: וואר/וואאסארה Var/Vaasara)) - שבעת ימי השבוע. השלישי: נאקשאטרה (Nakshatra) - המקום בו נמצא הירח בעת הזריחה. אורכו הוא הזמן הנדרש לירח לעבור '13020 מסביב לשמש. הרביעי: יוגה (Yoga) – פעיל עם הזריחה. אורכו הוא הזמן הנדרש לירח לעבור '13020 מסביב לשמש, והוא מסתיים בדקת סיום הקשר הזוויתי בין הירח הנראה לבין השמש הנראית. החמישי: קאראנה (Karaṇa) - סיום מחצית של טית'י, התקדמות של 60 .

לוח 'חמשת האברים' הינו הכרחי בחישוב תאריכים של פסטיבלים, מועדים המביאים למזל, וימים מתאימים לביצוע טקסים שונים.

לוח השנה הבנגלי - לוח זה הינו לוח שמש הנמצא בשימוש באזור בנגל. ספירת השנים שלו הינה בהתאם לספירה של הלוח הגרגוריאני פחות 594 או 593 שנים, באם נעשית לפני או אחרי ראש השנה הבנגלי החל ב-15 באפריל.

קיימות שתי מסורות לגבי תחילתו של לוח השנה. הראשונה היא ב-12 או ב-14 באפריל שנת 594, והשנייה היא כי הלוח נוצר על ידי הסולטן אשר משל בבנגל בשנים 1556-1605, ואשר מיזג את לוח הירח המוסלמי עם לוח השמש אשר היה שכיח בבנגל. אורך השנה הוא 365 ימים (בהשוואה לאורך האמיתי שהוא 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו-47 שניות), והוא משלים את החסר על ידי הוספת יום בכל שנה רביעית.

הלוח מגדיר שש עונות המתחילות בראש השנה: קיץ, גשמים/מונסון, סתיו, סתיו מאוחר, חורף ואביב.


לוקה (Loka) – עולם, יקום, סביבת מגורים טבעית. יש המוסיפים: מצב של הוויה, אור, שמיים, התרוממות הנשמה. על פי המסורת ההינדית בגוף האדם מתקיימים מישורי הלוקה בצ'אקרותבעת המדיטציה.

להלן ספירת סוגי או רמות הלוקה המקובלת לפי שלוש אסכולות כדלקמן:

1. על פי התורה והתרבות ההינדית המסורתית, קיימים שבעה עולמות המייצגים את סוגי או רמות השמיים, האור וההתהוות. במקביל הם קיימים גם באברי גוף האדם (הסדר נקבע לפי מיקום הצ'אקרות).
2. על פי ויאסה, חלוקת היקום לפי רמה של תחום ביקום.
3. לפי תורת המישורים או העולמות, חלוקת היקום לפי רמת המישורים או רמת העולמות, אשר מתחילות ממקום משכנו של בראהמה וכלה בעולמנו.

בהור/בהו לוקה (Bhur/Bhu Loka) – העולם המעודן, אשר מחוץ לתחום חושי האדם. ליקום זה שלושה היבטים: 
1. תחום כדור הארץ אשר במרכזו מתרומם ההר מרו.
2. תחום העולם, כולל השמיים הנמצאים בתחום חושי האדם, שבעת האזורים התחתיים, ושבעת תחומי הגיהינום. 
3. בגוף הפיזי של האדם ממוקם ברגליים, ובגוף המעודן מקומו בצ'קרה הראשונה.

בהוּוואר לוקה (Bhuvar Loka) – העולם המעודן, אשר מחוץ לתחום חושי האדם. עולם ההתהוות. בגוף נמצא באברי המין, ובגוף המעודן נמצא בצאקרה השניה.
על פי ויאסה: אנטאריקשה לוקה (Antariksha Loka) – תחום הביניים. מפסגת הר מרו עד לכוכב הצפון המאוכלס על ידי כוכבים.

סוואר לוקה (Svar Loka) – עולם האור/ השמיים. באזור זה, כמו גם בבהוואר לוקה, כאשר ירצה, יכול היוגי המושלם לטייל בגופו המעודן. בגוף הפיזי נמצא בטבור, ובגוף המעודן נמצא בצ'אקרה השלישית.
על פי ויאסהמאהא אינדרה לוקה (Maha-Indra Loka) – עולמו של האל אינדרה הגדול, המאוכלס על ידי שש קבוצות של אלוהויות בעלות כוחות הסידהי.

מאהאר לוקה (Mahar Loka) – העולם הענקי, האינסופי. בגוף הפיזי נמצא בלב ובגוף המעודן נמצא בצ'אקרה הרביעית.
על פי ויאסה: מאהאר פראג'אפאטיה לוקה (Mahar-Prajapatya Loka) - עולמו של האל פראג'פאטי, אל היצורים, בורא העולמות, המאוכלס על ידי חמש קבוצות אלים אשר שולטים באלמנטים.

ג'אנה לוקה (Jana Loka) – עולם האושר של האנשים הרוחניים. בגוף הפיזי הוא נמצא בגרון, ובגוף המעודן בצ'אקרה החמישית.
על פי ויאסה: עולם בני האדם, המאוכלס על ידי ארבע קבוצות אלים אשר התמחו באלמנטים ובחושים.

טאפאר לוקה (Tapar Loka) – עולם כוח הרצון וכוח המודע. בגוף הפיזי נמצא בין גבות העיניים, ובגוף המעודן נמצא בצ'אקרה הששית - בעין השלישית.
על פי ויאסה: טאפו לוקה (Tapo Loka) - עולם הפרישות. מאוכלס על ידי שלוש קבוצות של אלים אשר אורך חייהם כפול מזה של אלי הג'אנה לוקה.

סאטיה לוקה (Loka Satya) - תחום עולם האמת הגבוהה ביותר של ההוויה. בגוף הפיזי הוא בכתר הגולגולת, ובגוף המעודן נמצא בצ'אקרה השביעית.

לוקה סאמגראהה (Loka Samgrha)  תחום 'רווחת העולם'. מקום התכנסות לאיחוד או הרמוניזציה של העולם במטרה לעודד פעולות אמת כמשקל נגדי להכתבות הקארמה (בהאגאוואד גיטה 3.20).


לינגה (Linga) – א. סמל כוחו של איבר המין הזכרי, המבטא את העיקרון הקוסמי של הבריאה (נמצא במולדאהארה -הצ'אקרה הראשונה). ב. הסמל המקודש של האל שיווה המסמל את כוחו כיוצר. ג. הסמל החיצוני של האלוהי או המוחלט חסר הדמות. ד. האישיות האנושית הכוללת את הבודהי (ההכרה הגבוהה), האגו, המאנאס (ההכרה הנמוכה), חמשת אברי החושים וחמשת אברי הפעולה.


לינגה פוראנה (Linga Purana)  אחת משמונה עשרה הפוראנות העיקריות של מסורת השייביזם הדנה ביוגה בחלק מפרקיה. הפוראנה מתארת את מסלול 'שמונת השלבים' (אשתאנגה יוגה), ומספקת רשימה ארוכה של מכשולים ושל משמעותם של אותות ואו סימנים (טובים או רעים).


מאהאבהאראטה (Mahabharata) - הפואמה הגדולה של מלחמת צאצאי המלך בהאראטה. אחת משתי פואמות קלאסיות חשובות (השני הוא ראמאיאנה), המיוחס לוויאסה. כתיבת הפואמה החלה כנראה במאה השמינית לפני הספירה והושלמה, כנראה, 300-400 שנה לפנה"ס. הפואמה מתארת מלחמה בין שני השבטים של נסיכים יריבים, וכוללת את הבהאגאוואד גיטה, וכן את המוקשה דהארמה ואת אנו גיתה. הפואמה מרבה בהתייחסויות והדרכה בפילוסופיה ובדרך החיים של היוגה: מידות טובות, חוסר אגו, קארמה ושחרור, ונחשבת כמסמך הראשון אשר היוגה מוצגת בו בשלמותה.


מאהא פראסאד/ה (Maha Prasad/a)- מאהא –גדול, נעלה, נשגב, רב כוח. פראסאד/ה – א. חסד, ברכה, טובה, וכן טהרה, שלווה ובהירות (של העצמי הפנימי) ב. מתנה מהאל . ג. האוכל אשר הוגש כמנחה לאל או לגורו ואשר נשאר אחרי שהגורו מסיים לאכול, ומבטא מתן חסד לחסיד המקבל אותו.


מאהאר לוקה (Mahar loka) מאהאר פראג'אפאטיה לוקה (Mahar-prajapatya loka) – ר"ע לוקה.


מאהאשווארה (Maheswara) - אלוהים הגדול (מאהא - גדול, אישווארה - אלוהים). תואר זה מתייחס הן לשיווה, והן לווישנו.

ראו הערה בביאור של אישטה דוואטה.


מאיה (Maya) – אשליה. הסיבה העיקרית ליחסיות ולדואליות. כתוצאה מ'בורות' האדם רואה או קולט את עצמו, את עולמו ואת היקום המתגלה לו, באופן זמני ומוגבל בהתאם למגבלות תפיסתו וחושיו. תודעתו כוללת ידע אשר קיבל רק מרגע לידתו ומתחילת ההיסטוריה אשר נלמדה על ידו. בפועל הבורות מסתירה ממנו את העולם האמיתי שהינו מוחלט ואינסופי.

המיסטיקה ההינדית מגדירה את המאיה ככוח העירפול או ההסתרה של אלוהים, הגורם להופעתם של דברים לא אמיתיים כאמיתיים, ולהיפך. בעולם המתגלה לבּוּר, מוסתר כל אשר קיים בעולם האלוהי, והמוחלט אשר הינו חסר תכונות נראה כבעל תכונות. שיוואנאנדה קורא לו הכוח המַשְלֶה של בראהאמן, הכוח המסתיר והמקרין של היקום. לעומת זאת, בתקופה מוקדמת בבהאגאווד גיטה, אומר קרישנה כי המאיה היא הכוח הדינמי של בראהאמן (7.14, 18.61), ומרחיב: כוח דינמי אשר כונן את המימד הפיזי שלו אשר בו הוא מתגלה ביקום (4.6) (תרגום גיאורג פויירשטיין).

האדוויאטה וודנטה מציגה שש עובדות לגבי המאיה: 1. היא קיימת ללא נקודת התחלה (אנאדי). 2. היא מוכחדת על ידי הידע הנכון (ג'נאנה נירוואנה). 3. היא מסתירה ומקרינה (אראוואנה ו-וויקשפה). 4. אינה ניתנת להגדרה (אנירווה קאטיה). 5. היא שכנוע בפן הפיזי, בצורה הקיימת (בּהאווה רוּפּה). 6. היא קיימת הן ביחיד (ז'יווה) והן במוחלט (בראהאמן).

המאיה הינה הניגוד למציאות המוחלטת, ועל מנת להגיע לשחרור ולהארה יש להתגבר עליה, היות וכובלת אליה את האדם ובכך מסתירה ממנו את העולם האמיתי.


מאנאס (Manas) – אחד מארבעת המרכיבים של ההכרה: מאנאס, בודהי, צ'יטה ואהאמקאר. המאנאס הוא ההיבט הנמוך של ההכרה, או "ההכרה הנמוכה" העוסקת בארגון המידע המתקבל מהחושים. תנועתו של המאנאס היא כתנועתו של הגל, נטייתו וטבעו הינם אי-יציבות והוא נע וקופץ מאובייקט חושי אחד לאובייקט חושי אחר מבלי יכולת לעצור. המאנאס הוא זה היוצר את הדואליות בתוכנו והוא זה הגורם לקונפליקט. טבעו הוא לשפוט, לנתח וליצור תשוקות. כל זמן שהמאנאס אינו יציב, הוא מחובר בקשר הדוק לחושים ולפראנה. המאנאס קולט את האינפורמציה המועברת על ידי החושים הקולטים, מפרש אותה ונצמד לתשוקות העולות בו למימושן באמצעות החושים הפעילים. הפראנה גם היא קשורה בקשר הדוק למאנאס. עם היוולדו, יוצר המאנאס את הפראנה ומאותו הרגע, השניים כרוכים האחד בשני באופן כה הדוק, עד כי הבאת האחד תחת שליטה, תביא באופן אוטומטי לשליטה על האחר. המאנאס נחשב למסך המפריד בין האדם לאטמה (הנשמה העילאית). העולם הזה, כפי שאנו תופסים אותו מתרחש למעשה אך ורק בתוך המאנאס. מטרתו של היוגי היא להביא את המאנאס תחת שליטה ועל ידי ייצובו, והפיכתו לנטול תשוקות ותאוות, הוא מכחיד אותו ובכך גם את התפיסה האשלייתית של העולם. צידו האחר של המאנאס היא הצ'יטה.
על פי הסאמקאיה ועל פי הפילוסופיה הבודהיסטית, המאנאס נחשב לאחד החושים. כפי שהעין חשה בעולם של תמונות וצבעים המאנאס חש בעולם של רעיונות, מחשבות ותשוקות.
בבהאגוואד גיתה, מתואר המאנאס כאחד משמונת המרכיבים של הטבע החומרי – מאנאס, אדמה, מים, אש, אויר, שמים, הגיון ואגו.


מאנומיה קושה (Manomaya kosh) – ר"ע קושה.


מאנטרה (Mantra) – כל המסורות ההינדיות אומרות כי הבריאה נעשתה באמצעות קול, ועל כן החזרה למקור הינה באמצעות השמעת קול.

א. מלה, ביטוי קדוש או פיוט בעל משמעות רוחנית, לעתים מצוטטים מכתבים עתיקים או מהוודות ולהם תהודה רוחנית קדושה. בעזרת המנטרה, חונך הגורו את תלמידיו. המנטרה מושמעת בקול, בלחש או במחשבה (ר"ע ג'אפה) כחלק מהתרגול במהלך המדיטציה או בסופה. מטרת המנטרה היא לשחרר את ההכרה ממגבלות המודעות הגשמית, להגיע אל התודעה הגבוהה וליצור קשר עם האלוהות או עם כל יצור חי.

ב. מנטרה המשויכות לאלים וחזרה עליה הינה פניה ישירה לאל/ה המסוים/ת.

ג. אחת משני החלקים המרכזיים של הוודות.

ד. מאנטרה היא שמו ה-280 של האל וישנו.

מאנטרה יוגה -ר"ע יוגה.


מואר – (Enlightened) - ר"ע אטמה ג'נאנה.


מודרה (Mudra) "חותם". תנוחות שונות, של כפות הידיים, של הרגליים או של הגוף כולו. בליה יוגה משמיעים גם מנטרה מתאימה. המודרות משלבות לעתים טכניקות שונות של נעילה או נשימה ומטרתן להביא לידי ביטוי ולהמיר את האנרגיה הקוסמית לאנרגיה פיזית, נפשית ורוחנית בגוף.


מולה באנדהא (Root Lock- Mula Bandha) - ר"ע באנדהא.


מוקשה (Moksha) – שחרור רוחנישחרור מכבלי הבורות והדואליות, המטרה הסופית של החיים, שחרור מה'מאיה' וממחזור הלידה והמוות. אסכולות שונות מציעות דרכים שונות להשגת השחרור, כגון: באמצעות עבודה לא אנוכית (קרמה), השגת ידע (ג'נאנה), דבקות וכניעה לאל (בהאקתי), אימון ושליטה על המאנאס על ידי תרגול שמונת האברים של פטאנג'לי (רג'ה יוגה) ועוד.
האופאנישאדות מציגות שתי השקפות: השגת השחרור במהלך החיים, ואפשרות להשגת שחרוררק אחרי המוות.


מוקשה דהארמה (Moksha Dharma) – האמונות ועקרונות היסוד של השחרור. החלק הלימודי של המאהאבאראטה המתעד את ההוראה של בתי ספר מתקופת הקדם יוגה והסאמקאיה.


מורטי (Murti - Form) – צורה. א. לעתים קרובות זו דמותו של הגורו הנערץ, כהתגלמות של המציאות העל חושית. ב. כל דמות אשר בה נראית, בדמיון או בצלמית, התגלמות האלים, אליה נוהגים להתפלל או למדוט.


מכשול (Vighna - Obstacle) - ר"ע ויגהנה.


מנעולים (Lock - Bandha) - ר"ע בנדהא.


מעודן  ר"ע סוקשמה.


מעטים ((Kosh/a - רמות היררכיות בגוף – כיסויים או עטיפות העוטפות את הז'יווה אחת מעל השנייה. כל מעטפת מתאימה למישור שונה של הקיום.


משוחרר Liberated)) - ר"ע אטמה ג'נאנה.


נאדים (Nadis) - מערכת של 72,000 נתיבים בגוף העדין המעבירים אנרגיה מעודנת (תנועת כוח הפראנה) בגוף. הנאדים המרכזיים הם סושומנה (Sushumna), משמאלה אידה מימינה פינגלה. סושומנה עוברת במרכז עמוד השדרה, החל מהצ'אקרה התחתונה (מולדאהארה) ועד לצ'אקרה נירוואנה הנמצאת בקודקוד (בין האג'נה והסאהאסררה). בתוך סושומנה עובר ברהאמה נאדי, ובתוכו צ'יטריני (Chitrini) נאדי, בו ממוקמות תשע הצ'אקרות המרכזיות. (מתוך הספר Laya Yoga).

ברמה הפיזית, קורמה נאדי מייצב את הגוף ואת המאנאס, גאנגה נאדי מעביר את הדם העורקי, יאמונה נאדי מעביר את הדם הורידי, וסאראסוואטי נאדי מעביר את הלימפה.


נאראקה (Naraka) – גיהינום. עולם או מישור אליו מועברות נשמות על מנת שיעברו דרגות סבל בהתאם לתוצאות מעשיהן השליליים במהלך חייהן, ובעיקר כאלה אשר נעשו למרות ידיעה על הפסול בהם, או בכוונה תחילה. על פי הבהגאווד גיטה (16.21) יש לגיהינום שלושה פתחים: תשוקה, כעס וחמדנות. לאחר השלמת מכסת העונש המתאימה והשלמת הקארמה, הנשמות חוזרות לכדור הארץ, כדי להיוולד מחדש כבני אדם או כחיות.

בגרסאות שונות מופיעים שבעה סוגי גיהינום או שבעה תחומים בגיהינום, הממוינים לפי רמת עצמתם ולפי העונש הניתן בהם. לפחות באחת הגרסאות קיים גיהינום שבו השהיה היא נצחית בשל פשעים חמורים במיוחד.

על פי אאורובינדו זוהי תפיסה 'המונית', לטענתו הגיהינום מתבטא בחיים מלאי מכאובים ועל-ידי התנסויות אפלות של הנשמה. אחרים, כגון הדוגלים באסכולת אריה סאמאג', אינם מכירים בקיום הגיהינום ורואים בו מושג מושאל (מטאפורה).


ניאיה – (Nyaya) היגיון, אקסיומה, הנמקות לוגיות, שיטות, היקשים. אסכולה אורתודוקסית של פילוסופיה הינדית המשתמשת בפילוסופיה של מודעות לוגית של המציאות האמיתית, בכלים של חקירה ודרישה וכן טכניקה של טיעונים וויכוחים.


נטי נטי (neti-neti) – "לא זה ולא זה". מונח זה משמש לתיאור היבט של הבראהאמן או האטמן על ידי שלילה: אין כל מושג או חפץ עלי אדמות אשר ניתן לתאר אותו בהשוואה אליו ועל כן ניתן לתאר אותו רק על דרך השלילה. אין דבר דומה לו ואין דבר שונה ממנו. וכן, לא ניתן לאבחנו על ידי מחשבה או על ידי ניסוי מנקודת ראות קוסמית, היות ואלה מוגבלים על ידי סופיותם.


נידרה (Nidra) – שינה. הדעות ביוגה חלוקות לגביה. על פי סרי אאורובינדו השינה נדרשת כדי לתת לגוף מנוחה, ולחדש את כוח החיים הפיזי. ג'והן גרימס במילון ההודי כותב כי על פי האסכולה היוגית, השינה היא הזמן בו הצ'יטה, שהיא התשתית לידע המכיר בכך שדבר אינו קיים, מתאימה ומתקנת את עצמה. שיבננדה מגדיר את השינה גם כאשליה אלוהית (יוגהמאיה(.

המאהאבהאראטה מונה את השינה כאחד מחמשת הפגמים אשר באדם (פאנצ'ה דֶהָה דוֹשה). לעומת זאת, אאורובינדו רואה כפגם רק בעודף או בחוסר בשינה, המביא את הגוף למצב טאמאסי ובלתי מתאים לריכוז.

היוגה הקלאסית מונה את השינה כאחת מחמשת מצבי התנודות או המערבולת של התודעה (וריטי). פטאנג'לי מגדיר אותה כמצב של התודעה בו היא מנותקת מהחושים ומקליטת דברים חיצוניים (פראטיאהארה - ר"ע אשתאנגה יוגה האבר החמישי).

במקביל אומר פאטאנג'אלי, כי התבוננות בחלום יכולה לשמש נושא למדיטציה. לדעת אאורובינדו בדרך כלל השינה הינה חלק חיוני בעצמי הפנימי אשר מתעורר לאחר ההרדמוּת עם ההתנסויות אותן חווה בחלימה הראשונה. המודעות הקיימת במצב ערנות נמשכת אל תוך התחום הפנימי אשר האדם אינו מודע לו. כמו כן חלק גדול מהתודעה עובר מבעד למעטה המכסה אותה, אל עולמות אחרים של ההוויה, הקשורים לעולמות הפנימיים שלנו. אלה משפיעים עלינו ללא ידיעתנו, וההתנסויות בהם נקלטות בחלומות. לעומתו מילון היוגה של ארנסט ווד רואה בנידרות רעיונות המתקבלים במהלך שינה אשר לרובם אין כל בסיס במציאות.

לעתים קרובות הנידרה נחשבת לאחד מהאויבים הגדולים של תרגול היוגה (כאשר המודט נרדם תוך כדי תרגול), אך לדעת אאורובינדו אם המודט מתעקש ומתמיד, השינה נהפכת בהדרגה למצב של מודעות פנימית.


נירגונה (Nirguna-Nirgun) – א. תפיסת אלוהים כמודעות טהורה וכמציאות על חושית חסרת צורה ותכונות, האל כברהאמה הוא טהור, בהיר, ואינו מושפע, קשור או מעורב בכל דרך שהיא עם המאיה ועם השפעותיה. ב. מרכיבים ראשוניים של היקום (בעוד היקום הוא בעל תכונות ואיננו מוחלט (Saguna. ג. שמו ה-840 של האל וישנו כחסר תכונות וטהור.


נשמה (Soul) – חלק אלוהי שירד לאבולוציה האנושית, במטרה לסייע לאבולוציה של היחיד, על ידי העברתו מה'בורות' אל ה'אור'. הנשמה של היחיד הינה נצחית, ומתפתחת במהלך האבולוציה כאשר היא עוברת ממחזור חיים אחד למשנהו, וכאשר היא 'משתמשת' במאנאס המתפתח, באנרגיית החיים ובגוף, ככלים.


סאגונה (Saguna-Sagun) - הניגוד של נירגונה. א. העולם הנגלה בעל שלוש התכונות (גונות) הראשוניות של היקום. ב. שמה ה-239 של האלה לאליטה אשר הינה בעלת תכונות ולובשת את צורתם של בראהמה, ווישנו ושיווה.


סאד/סאת גורו (Sad/Sat guru) – ר"ע גורו.


סאדהו (Sadhu) מוסריקדוש, חי בפרישות, משוחרר מהעולם. גם מילה נרדפת לסייג' ולרישי.


סאטווה (Satva) - ראו באור המשך לערך גונות.


סאט ריפו (Sat Ripu) - ששת האויבים. סאט ריפו, אשר נותן ביטוי לקארמה של האדם ומגביר את הגלים (ווריטי) בהכרה, הינו תמצית העבודה הרוחנית בתורת היוגה. מטרת היוגה הינה לטהר את האויבים האלה, לחזקם, להביאם תחת שליטה, וכך להשקיט את גלי ההכרה.

ששת האויבים מופיעים בצורת: קאמה – תשוקות לא נשלטות לנֶהֶנְתָנות; קרודהה – כעס; לובהה – חמדנות, תאוות בצע; מוהה – אשליה, היצמדותמאדה – גאווה; מאתְצואריה - קנאה, אגו משולב בתשוקה.

הערה: שליטה על התשוקה הינה אך ורק הודות להתפתחות רוחנית, ולא באמצעות כוח הרצון או המחשבה אשר יגרמו ליצירת היצמדות (סאמסקארה).


סאמאדהי (Samadhi) – פסגת המדיטציה. מצב בו המאנאס מתאחד עם נושא הריכוז. מודעות על הכרתית. אקסטזה, מצב של התנתקות מהעולם ועמידה בתוך ה'עצמי' תוך כדי התנתקות ממנו ומהאגו. כלומר: התלכדות של הנפש עם ה'עצמי'. על פי הליה יוגה האלים שיווה ושאקטי מתאחדים לישות אחת.

קיימות כמה רמות של הסאמאדהי כדלקמן:

אסאמפראג'יאת סאמאדהי (Asamprajnata Samadhi) – אקסטזה של מודעות העל. הרמה הגבוהה שלו היא הארה. השלב השמיני (הגבוה ביותר) של הראג'ה או האשתאנגה יוגה. על פי הליה יוגה זהו מצב בו כל עקרונות היקום נספגים בקונדליני והיוגי חש בדמות המעודנת של האלאישאדוואטה כאל העליון.
בסוטרות היוגה מאת פאטאנג'אלי קרויה Nirbija Samadhi - אקסטזה חסרת ביז'ה. ובהאתא יוגה פראדיפיקה קרויה Nirvana Samadhi.

סאמפראג'יאת סאמאדהי (Samprajnata Samadhi) – אקסטזה של המודעות. על פי הליה יוגה, רמה זו מושגת כאשר הקונדליני מגיע לצאקראת סאהאסרארה. עדיין קיימת הבנה והתנסות, והאינטלקט פעיל. לרמה זו יש שתי רמות מישנה:
- נירויצ'ארה ווישאראדיה (Nirvicara Vaisharadya) - בהירות מושלמת של ה'עצמי' הפנימי.
- נירויצ'ארה סאמאפאתי (Nirvicara Samapatti) - מצב של אקסטזה חסרת אלמנטים של הכרה.

סאוויצ'ארה סאמאדהי (Savicara Samadhi) - תשומת הלב מרוכזת באובייקט מעודן.

נירוויטארקה סאמאדהי (Nirvitarka Samadhi) - מצב בו פסקו כל התהליכים המנטליים. זהו מצב דומה לנירוויצ'ארה סמאדהי.

סאוויטארקה סאמאדהי/סאמפאתי (Savitarka Samadhi/Sampatti) - הרמה הנמוכה של הסאמאדהי. תשומת הלב מרוכזת על ההיבט הגס של אובייקט, כגון הדמות המקובלת של האל.


סאמאנה וואיו (Samana vayu) – ר"ע וואיו.


סאמונדרה-מאנטהאן (Samundra Mamthan) -מילולית: התססת או חביצת האוקיאנוס. האוקיאנוס מייצג את מודעות האדם, וההתססה את התהליך הרוחני. המיתוס של סאמונדרה מאנטאן מסופר בשרימד בהאגאוואד.


סאמסארה-עולם/עולמות (Samsara) - העולם הפיזי, הגשמי, איננו העולם היחיד. קיימים עולמות של מעודנות גדולה יותר מזו של האדם הרגיל. עולמות בהם המאנאס בונה לעצמו את תבניתו ואת נתוניו. עולמות רוחניים, עולמות נפשיים שהינם בית לנשמה, ואחרים מעל לאלה, שלאדם כמעט ואין קשר איתם.

הסאמסארה היא אחד העולמות, עולם מופלא של זרימה מתמדת של אירועים אשר לא ניתן למצוא בו תמידיוּת וביטחון. מקום הגלגל החוזר של הסבל המוחלט, של היוולדות חוזרת וקארמה, אשר הינן תוצאה של בורות רוחנית.


סאמ(נ)קהיה Sa(n)mkhya)) – אסכולה אורתודוקסית פילוסופית קדומה, המיוחסת לחכם הלמדן קאפילה, אשר חי בתקופה משוערת של 600-700 שנה לפני הספירה. אחת משש האסכולות הפילוסופיות המרכזיות בהודו. הסאמקאיה מבוססת על תובנה של קיום העולם ושל העצמי העל-חושי. היא תופסת את העולם באופן דואליסטי ומחלקת אותו לשתי מציאויות, פורושה ופרקריטי, המתפתחות באופן אבולוציוני ומתפרקות לבסוף. הסאמקאיה מחלקת את שתי המציאויות הנ"ל לעשרים וארבע קטגוריות עיקריות של הקיום – טאטוות.


סאנאטאן/ה דהארמה (Sanatan/a Dharma) –דרך החיים/הדת ההינדית הנצחית, כפי שנוסחה על ידי רישים בתקופת הוודות. להרחבת באור הדהארמה ר"ע דהארמה.


סאמסקארה ((Samskara – רשמים המוטבעים הן בהכרה והן בתת ההכרה, אשר יכולים לקבל ביטוי כלפי חוץ, או מופנמים בתת הכרה. על פי תפיסת היוגה, הסאמסקארות מאוחסנות בצ'יטה, ומשפיעות על רצונותיו ועל פעולותיו של האדם וכך גם על חייו הרוחניים, ועל כן מכונות גם 'מעטה האשליה'.

הסאמסקארה היא "פעולת האחסון במחסן (חדר ההקלטה) שלנו. כל דבר שאנו רואים ושומעים, משמיעים (מפעילים את כוח הדיבור), חשים באמצעות אחד מחושינו, נוגעים ומתנסים בו וכו', מגיע קודם כל להכרתנו ומייצר נקודה. נקודה זו, בִּינְדוּ, הינה ה'זרע של סאמסקארה'. כאשר אנו משתמשים בזרע זה, הוא מתפשט ויוצר קו זעיר מיקרוסקופי. כאשר חוזרים ומשתמשים בו בפעם השלישית, הקו מתגבש ומעמיק. קו זה הינו הסאמסקארה.

מאז תחילת קיומנו יצרנו מספר אין סופי של סאמסקארות. הסאמסקארות הינן המורשת שלנו. כולן מוקלטות בגולגולת, בתא עצב של המוח (זהו המיקום של הגורל והמזל, אותו קראו גדולי ההינדואיזם).

הסאמסקארות הינן הזוהמה המהווה כיסוי מעל ליבנו האמיתי, כך שיש לשרש אותן ולהשליכן בשלב הנכון. יש בנו אור פנימי ובתוכו ים של שימחה ואושר. שם מתקיימת האמת הנכונה. אך עצמי אמיתי זה קבור עמוק מתחת ל'זוהמה' של הסאמסקארות" [אחד היעדים ביוגה הוא] "לנקות את הסאמסקארות כפי שמפנים לכלוך. ... במקביל, ככל שנמשך בניקוי, יפציע האור וניתן יהיה לראותו כקרן או כזרם של אור. כאשר מושלם הניקוי, [המתרגל הוא] יוגי אמיתי [ולא ניתן ליצור סאמסקארות חדשות]" ('מסע היוגה' מאת שיבוג'י . תרגום: עמרם בילו).

ר"ע קְלֶשָה דושה.


סאראל יוגה Saral yoga)– צורה פשוטה או קלה של תרגול יוגה, אשר על פי המסורת ההינדית הועברה על ידי קרישנה לחברו הקשיש סודאמה. על ההולכים בה לדבוק ב'אמת', ב'רוח הנעלה' וב'אי-השתוקקות'.


סארירה (Sarira) – ר"ע גוף.


סאת (Sat) – א. ברהאמן או אלוהים, הסיבה, האמת, המוחלט והעצמי הטהורב. הקיום.


סווארגה - מישור (עולם) גן עדן (Svarga-Svarga Loka - Heaven) – מקום מושב האלים, ותגמול זמני לבעלי מידות טובות אשר ביטאו את דבקותם באלים על ידי הקרבה. (הבהאגאוואד גיטה 9.20 מגדיר גם את התנאים: שותי סומה ויודעי שלוש הוודות: ריג, סאמה ויאז'ור). לאחר שמוצה התגמול, יחזרו בעלי המידות הטובות להיוולד מחדש על מנת להשלים את התפתחותם הרוחנית עד ל'שחרור'.

בכתבים בראהאמאהאס ואופאנישאדות מתקופת המסורת ההינדית הקדומה, לא היה קיים המושג 'גן עדן', והתקווה להמשכיות מלאת אושר ונצחית הייתה במציאת הכוח של בראהאמן בעצמי האישי, ועל ידי משמעת רוחנית.

על פי אאורובינדו זוהי תפיסה 'המונית', וגן העדן מתבטא בחיים ובנשמה ע"י שימחה. אחרים, כגון הדוגלים באסכולת אריה סאמאג', אינם מכירים בקיום גן העדן, ורואים בו מושג מושאל (מטאפורה).


סו'האם (So'ham) – "אני הוא אתה" ובגרסה אחרת "זה אשר אני". המנטרה התת-הכרתית של הנשימה החוזרת ונשנית 21,600 פעמים ביממה. זוהי ויברציה טבעית של העצמי המתרחשת באופן ספונטני בכל שאיפה (סו – המייצג את המודעות הקוסמית) ונשיפה (האם – המייצג את המודעות האישית). נהוג גם לחזור על סו'האם כמנטרה במהלך מדיטציה.

כאשר היוגי נעשה מודע לסו'האם בנשימותיו, הוא חווה את הזהות שבין העצמי האישי לבין העצמי העליון.


סוואר לוקה (Svar Loka) – ר"ע לוקה.


סוואמי (סוואמין) – תואר של כבוד לאישיות רוחנית, מורה רוחני או דתי ולברהאמין מלומד.


סומה (Soma) – משקה משכר מתקופת הוודות העתיקה, היה משמש בטקסים של הקרבת מנחות. נחשב לתמצית האלים ולנקטר של אלמוות. כמו כן, שמו של אל הירח האחראי על הצמחים, ובעיקר על צמח הסומה, ואחד השמות של האל שיווה.

על פי הטנטרה, הסומה הוא הפרשה פנימית המיוצרת בגוף כתוצאה מתרגול רוחני. על פי האתה יוגה פראדיפקה (3.44-5), 'יודע היוגה' שותה את משקה הירח, קרי, הסומה, הטמון בגרעין (בינדו ויסאגרה), אשר נמצא בין הצ'אקרה הששית לשביעית, ותוך חמישה עשר יום הוא כובש את המוות.


סוקשמה - מעודן (Subtle - Sukshma) - מימדים רוחניים/פנימיים או אסטרליים של אובייקטים הקיימים במציאות המוכרת, ואשר הינם נסתרים מהעין. עם זאת ניתן לחוות אותם בעת תרגול מדיטציה.


סוקשמה צ'יט (Sukshma Chit) – יכולת חישה עדינה, מודעות עדינה.


סוקשמה אינדריה (Sukshma Indriya) – ר"ע אינדריה.


סוקשמה בהוט/ה (Sukshma Bhut/a) - ר"ע בהמשך לאלמנטים.


סטיה לוקה (Loka Satya) – ר"ע לוקה.


סידהי (Siddhi) – הישג, סגולה. למונח זה ישנן כמה הגדרות אשר ניתנו בזרמי היוגה השונים. א. שמונה כוחות על-טבעיים פוטנציאליים החבויים באדם (פירוט בהמשך); כוח רוחני אשר נרכש על ידי: תרגול יוגה, סגפנות, עשבי מרפא או מלידה (פטאנג'אלי). הכוחות יכולים להיות קבועים, אך אם גורמים לגאווה יהיו זמניים בלבד. ב. הגשמה אשר הושגה על ידי תרגול בריכוז והתפתחות רוחנית (ולא כתוצאה מהלידה), הצלחה, שלמות או שחרור. ג. שליטה על המאנאס והפראנה. ד. יכולת קסומה, הגשמה על-נורמלית. ה. הבנה גבוהה יותר של העצמי ושל הקוסמוס. ו. שמה ה-86 של האלה לאקשמי, ושמו ה-98 של האל וישנו.

יחד עם זאת, לדעתו של פטאנג'אלי כוחות אלה עלולים להוות מעצורים להתקדמות הדרך הרוחנית.

דעות אחרות ביוגה מבטלות את חשיבותם של הסידהים להתפתחות רוחנית. יש הרואות בהם מעשי כשפים, ויש הקוראות ליוגי להסתיר כוחות אלה, היות והצגתם עלולה להביאו לידי גאווה ולידי שקיעה רוחנית.

שמונה הכוחות/הסידהים ((Asta siddhi הם:

אנימן (Animan) – היכולת להיהפך למעודן, להתכווץ ולהיות קטן כאטום. 

מאהימן (Mahiman) – היכולת להתפשט, לגדול כמו היקום. 

לאגהימן (Laghiman) – היכולת להיות קל מאוד או חסר משקל ולרחף. 

פראפטי או וויאפטי (Prapti/Vyapti) – היכולת להימתחלגשר על מרחקים גדולים. או: להימצא בכל מקום, או במקומות שונים בו זמנית. 

פראקאמ[נ]יה ((Prakam(n)ya - היכולת להראות, לגלות רצון אשר לא ניתן להתנגד לו. 

וואשיטווה (Vashitva) – שליטה מושלמת על האלמנטים החומריים. או: לכפות על אחרים את רצון היחיד. 

אישיטרטווה (Ishitrtva) – שליטה על הגורמים המעודנים של העולם החומרי. כאשר מושגת הגשמה, היוגי משתווה לבורא. 

קאמא-וואסאייטיווה (Kama-Vasayitiva) – מילוי התשוקות או היכולת לדכא כל תשוקה. או, על פי מילון פילאר: גארימה (Garima) – היכולת להיות כבד ככל הרצוי. 

מושגים נוספים הקשורים לסידהי: 

מאהא סידהי (Maha Siddhi) - מילולית: הכוחות הגדולים. זה אשר השיג כוח גדול - על-נורמלי ורוחני. 

סידהיאוואסטה - השלב הרוחני של הסידהי. 

סידהא (Siddha) – יוגי מושלם אשר הגשים וקיבל את כוחות הסידהי. 

סידהאסאנה (Sidhasana) – התנוחה המושלמת, החשובה ביותר מבין שמונים וארבעה אלף תנוחות היוגה.


סיטא-הראן (Sita-Haran)– קורות חייה של סיטא, האחראית על פריון האדמה ועל הבריאות. סיטא נחשבת להתגלמותה של האלה לאקשמי והיא סמל לאשה אידיאלית: נאמנה, אוהבת ומסורה. אחד מהסיפורים הידועים על סיטא עוסק בחטיפתה על ידי ראוונה, מלך השדים, והצלתה על ידי ראמה בעלה.


סֵייג' ((Sage – אדם הנמצא ברמה הגבוהה ביותר של הכוחות הרוחניים (סידהים).


סיר ((Seer ר"ע רישי.


סמל ההיבט לאלוהות (Ishta-Devta) – סמל לאלוהים אישי אשר ניתן לתלמיד על ידי המאסטר. ר"ע אישטא דוואטה.


ספיגה ((Absorption – היכולת לאפשר למאנאס הנמצא בריכוז, להיספג בנושא ההתבוננות (או ההתעמקות).


עבודה – ר"ע קארמאן.


עולם/עולמות - ר"ע סאמסארה.


עידן ((Yug-Yuga- ר"ע יוּגה.


עצמי (Self) – ר"ע אטמה.


פאטיפראסאבה ((Patiprasava - מונח טכני של היוגה הקלאסית עבור התנוונות המרכיבים הראשוניים של האיכויות/גונות של הטבע. פראסאבה מציין את ה'הזרמה' של מחסומים סופיים של הטבע לתוך צורות רבות של היקום בכל הממדים. הפאטיפראסאבה, לעומת זאת, מציינת את תהליך ההתמוססות של צורות אלו המתייחסות למיקרוקוסמוס של האדם המואר העומד לזכות ב'שחרור'. ביוגה הקלאסית, חופף למוות הנפשי - גופני של האדם.

פאנצ'ה דֶהָה דוֹשה (Pancha Deha Dosha) – חמשת הפגמים או הליקויים באדם. ר"ע דוֹשהקְלֶשָהסאמסקארה.


פאנצ'ה וואיו (Pancha Vayu) - ר"ע וואיו.


פאנצ' טאנמארה ((Panch Tanmatra - ראו בהמשך לערך אלמנטים מעודנים.


פאנצ' מאהאבוטה ((Panch Mahabuta - ראו בהמשך לערך אלמנטים.


פארמאקאש ((Parmakash - Parm-Akasha – ר"ע אקאשה/אֶתֶר.


פוג'ה (Puja) – הערצה, סגידה, מתן כבוד. כולל טקסים או פולחן יום-יומיים הבאים לבטא רגשות אלה לצלם (איקון), דמות של אל/ה או אובייקט הנחשב לקדוש ואשר מייחסים לו כוחות מיוחדים. הטקס או הפולחן נעשים על מנת לקבל את ברכת האל/ה, והוא כולל שלושה מרכיבים עיקריים: הגשת מינחה, החסיד זוכה לראיית הדמות המבורכת (דארשאנה) ומקבל מנטרה או חפץ כגון ינטרה, אשר בורכו על ידה.

הטקס כולל השמעת מנטרה, שליטה על הנשימה ומדיטציה.


פוראנה (Purana) –שמונה עשר ספרים קדושים עיקריים (ובנוסף הרבה משניים) של מיתוסים, מזמורים ואגדות אשר עוסקים בחמישה נושאים: בריאת העולם, בריאה חוזרת של העולם לאחר חורבנו, התקופות החשובות של העולם, חקר אילנות היוחסין, וההיסטוריה של שושלות של אלוהויות, מלכים וקדושים. כל אלה מתחלקים לשלוש קטגוריות: 1. סאטווית ומתן כבוד לווישנו. 2. ראג'אסית ומתן כבוד לבראהמה. 3. טאמאסית ומתן כבוד לשיווה.

כותבי הפוראנות אינם ידועים, אך המסורת מייחסת אותן לוויאסה. בחלקן מתוארות מסורות שהיו מקובלות בעבר בתקופת הוודות. היוגה אשר הפוראנות מלמדות, הינה מהתקופה המאוחרת יותר והינה של אחדות ובדרך כלל נעזרות בשיטות של פטאנג'אליבפוראנות מאוחרות יותר ניכרת השפעת הטאנטרה.


פורושה (Purusha) - תודעה, או 'העצמי העל-חושי'. על פי הסאמקאיה, הפורושה הינה נשמה אינדיבידואלית המובחנת מאוניברסלית. 


פראג'יה (PragyaPrajna) – א. 1) התקדמות במצב של התעוררות המודעות. 2) ידע/חוכמה אינטואיטיבית-אמיתית. 3) תובנה המובילה לשחרור. 4) הידע הגבוה ביותר המתקבל במצב של סאמאדהי. 5) הבנת האמת, הבנת המודעות.

ב. מתנסה הנמצא במצב של שינה עמוקה, כאשר אין ידע מובחן אלא רק אושר עילאי ותודעה טהורה.


פראנה ((Prana - הפראנה הינה הכוח הפוטנציאלי מאחורי כל אנרגיה או כוח הפעילים בתבל. הפראנה הינה הרוח או האידיאה של כל הכוחות. ראשית הבריאה פירושה, כי הפראנה מתעוררת ומתחילה לפעול על החומר ("אקאש") וכך נוצרות אין ספור הצורות של כוח וחומר.

גם באדם, הכוח המחייה הוא הפראנה. גוף האדם יכול לקלוט פראנה ולאגור אותה והאדם באמצעות תודעתו יכול לכוון אותה כרצונו למרכזים אנרגטיים בתוך גופו ואף מחוצה לו. השמש היא זו השולחת בקרניה את הפראנה לכדור הארץ והאדם קולט אותה דרך המזון, המים, האור, האדמה והאוויר. התגלמותה הבולטת ביותר של הפראנה בגופנו היא העובדה שהיא מאלצת אותנו לנשום ואילו המדריך והשליט המושלם של הפראנה בגופנו היא המחשבה.

פיקוח על תנועת הריאה, כלומר על הנשימה, והולכת הפראנה באמצעות הריכוז והמחשבה, יסייעו לאדם ללמוד כיצד לאגור פראנה במידה גדולה יותר במרכזי העצבים. אימון זה, שמטרתו השגת שליטה על הפראנה באמצעות נשימה מסודרת וריכוז המחשבה נקרא פראניאמה (עפ"י ייסודיאן).

בספרות היוגה, הפראנה מתוארת כבעלת חמש פעילויות, התואמות לחמשת תפקודי הגוף:

1. פראנה, השולטת בנשימה, הן השאיפה והן הנשיפה העולה מעלה מהלב או מהטבור. 2. אפאנה, הנושאת כלפי מטה מזון ומשקאות בלתי מעוכלים. 3. ויאנה, המתאמת את הפראנה והאפאנה, והמתפשטת בכל הגוף. 4. אודאנא, באמצעותה נפלטת תכולת הקיבה דרך הפה, ובאמצעותה משתחררת הנשמה מהגוף בזמן המוות. 5. סאמאנה, הנושאת את המזון בתוך הגוף ומעבירה את החומר המעודן לכל האברים.

פראנאווה Pranava)) – המילה הבראשיתית הקדושה אום או אומקארה.

פראנאוואג'אפה Pranavajapa)) – חזרה על האום. 

פראנאוואדהינה Pranavadhina)) – אדם המתמכר לאמירת האום. 

פראנה ג'איה Prana Jaya)) – שליטה על הפראנות, כיבוש כוח החיים.

פראנה דהראנה Prana Dharana)) – טכניקה של הקרנת הפראנה לחלקים ספציפיים בגוף על מנת להבריא אותם.

פראנה וואדין Prana Vadin)) – סוג של מטריאליסט הרואה את סוגי האוויר החיוניים כנשמה.

פראנה וואיו Prana vayu)) – ר"ע וואיו.

פראנאטאטווה (Pranatattvaa) – העיקרון של סוגי האוויר החיוניים.

פראנה לינגה (Prana Linga) – ההתגלמות לצורה של האל שיווא חסר הצורה.

פראנה לינגין (Prana Lingin) – רמה של תודעה אשר בה האדם רואה את האל (לינגה) בתוך עצמו ובכל מקום.

פראנה נירודהה (Prana Nirodha) – שליטה על סוגי האוויר החיוניים.

פראנה סאמיאמה (Prana Samyama) – מילה נרדפת לפראניאמה.

פראנה ספאנדה (Prana Spanda) – הוויברציות של כוח החיים.

פראנאמאיה קושה – (Prananamaya kosh) – ר"ע קושה.

פראנאקנדרה (Pranakendra) – מרכז החיים.

פראנה רודהה (Prana Rodha) – מילה נרדפת לפראניאמה.

פראנאשאקטי (Pranashakti) –כוח האנרגיה החיונית המעודן.


פראסאד/ה (Prasad/a) - ר"ע מאהא פראסאד/ה.


פראקאשה - אור (Light Prakasha) - קרינה, זוהר של העצמי, יכולת לקבל ידע, ותופעה אופיינית למצבים פנימיים רוחניים בהם הושגה מודעות טהורה המאירה על הכל. תופעה של הפראנה, עוררות הצ'אקרות והקונדליני וטיהור הצ'יטה. האור יכול להראות בצבעים שונים, המעידים על מקורו ומהותו. למשל: אור בצבע השמש מסמל את האמת האלוהית.


פראקריטי ((Prakriti – מקור הטבע, או חומר אשר תכונותיו מוגדרות על ידי שלוש הגונות, ותכונותיו הפיזיות אינן מובחנות. אחד משמונת עקרונות ההתפתחות של הקוסמוס. התגלותה של שאקטי ככוח או אנרגיה. הפראקריטי מחולק לשתי רמות: הרמה הנמוכה היא הפראקריטי של הבורות, של המאנאס, של החיים, ושל החלק במודעות המופרד מהנשגב/האלוהי. הרמה הגבוהה היא הנשגבת/האלוהית ומשוחררת מהבורות ומתוצאותיה.

צ'אקרה ((Chakra - מעגל אנרגיה. היוגה מכירה שבע צ'אקרות עיקריות ומאות צ'אקרות משניות. גודלן כחלקיק השערה, והן מיוצגות על ידי צורת פרח הלוטוס. הצ'אקרות נמצאות בנאדי צ'יטריני העובר בתוך הנאדי סושומנה, העולה בחוט השדרה. הן ממוקמות במקומות המפגש של הנאדים אידה (מוליכת אנרגיית הירח) ופינגאלה (מוליכת אנרגית השמש) עם הסושומנה.

כל צ'אקרה מאופיינת ע"י מספר מסויים של עלי הכותרת של הלוטוס, צורה גיאומטרית (יאנטרה). חמש הצ'אקרות הראשונות, מייצגות את האלמנטים החומריים ואת האזור בגוף. במרכז הצ'אקרה ישנה ביז'  מנטרה, בחלק התחתון של הצ'אקרה מוצג בעל חיים, ובחלק הימני העליון מוצגים האל והאלה המיוחסים לה.

תרגול מתאים על הצ'אקרות, הכולל מדיטציות על רכיבי הצ'אקרה השונים, פראנאיאמה (תרגול בנשימה), וחזרה על המנטרות המיוחסות לכל צ'אקרה, מביא לעוררות הצ'אקרות ולעליית אנרגיה (קונדליני או שאקטי) מהצ'אקרה הראשונה אל העליונה הנמצאת בקדקוד ולהארה.


צ'ידאקאשה (Cidakasha) – ר"ע אקאשה/אֶתֶר.


צ'יטאקאשה (Cittakasha) – ר"ע אקאשה/אֶתֶר.


צ'יטה (Citta) - 1. אחד מארבעת המרכיבים של ההכרה: מאנאס, בודהי, צ'יטה ואהאמקאר. לעתים פועלת כתודעהאו כמודעות, או כחלק מהפראקריטי. הצ'יטה נוצרה מן המאנאס והיא המקום בו נאגרים כל הרשמים, המחשבות וזיכרונות העבר של האדם – אלה הם הסאמסקרות. מתוך הצ'יטה עולים וצצים הרגשות, הדחפים, המחשבות והתשוקות. הצ'יטה היא זו האמורה לשלוט בחושים הפעילים, אך במצב הרגיל מי ששולט על חושים אלה הוא המאנאס, המפתח שיטות רבות על מנת להשתמש בהם לצרכיו. בשלבים הגבוהים של התממשות ה'עצמי', נמחקות הסאמסקארותומהות הצ'יטה מתמוססת ונמוגה.

2. מהווה מגוון של תהליכים פנימיים הקשורים בעיקר ביכולת להתרכזות של המאנאסעל פי רמה קרישְנָנַנְדה, בראג'ה יוגה מתייחסים אל הצ'יטה גם כאל ההכרה כולה.

3. מאגר הזיכרונות של המאנאס. לעתים מוגדרת כמאנאס התחתון, והראי המקבל ומאחסן אשר האדם קולט. סואמי שיואנאנדה מגדיר את הצ'יטה ה"חומר של המאנאס".
פאטאנג'אלי מגדיר חמישה מצבים של הצ'יטה: רעיונות נכונים (פראמאנה), רעיונות מוטעים (וויפאראיאיאה), דמיון (וויקאלפה), חלומות או שינה (נידרה), זכרונות (סְמְריטי).


צ'ינה - סימן (China - Sign) – סימנים חיצוניים המעידים על מצבים פנימיים שונים או על אפשרויות להתפתחות. הסימנים הראשונים להתקדמות רוחנית הם התלהבות, עדינות, בריאות, ריח נעים, מיעוט הפרשות, יופי, בהירות וקול רך. כתוצאה מטיהור הזרמים הפסיכו-אנרגטיים בנאדים, יופיעו סימנים של קלות הגוף, קרינה, התגברות 'אש הבטן' וגוף צנום. כמו כן ישנם סימנים המופיעים מיד לפני או אחרי הגשמה עצמית (Atma-Jnana).


קאאלה - זמן ((Kaala - Time – 1. באופן כללי ההתייחסות לזמן היא כאל אויב גדול של כל הברואים. הזמן הינו יוצר הסבל בחיים, היות ונותן לכל חוויה, הישג או שימחה אופי זמני. הזמן, אמנם, מאפשר לכל מה שנולד להתפתח, אך בסופו של דבר הוא גם זה שמשמיד אותו. המצב היחיד בו מאבד ה'זמן' את כוחו, הוא כאשר המאנאס נעשה יציב ואינו נשלט יותר על ידי תפיסת הזמן הכוזבת.

2. בהתייחסות למדיטציה, המונח 'זמן', בא לציין את המועד המתאים לתרגול. מומלץ לא לתרגל כאשר מזג האוויר חם או קר מדי, בעונה גשומה מאד, ברוח חזקה, או בכל מזג אויר קיצוני. העונות המומלצות הן אביב וסתיו, והשעות המועדפות הן בזריחה (שעת הבראהמה - Brahma Muhurta), בשקיעה, ומיד לפני או אחרי חצות הלילה.


קאלאה (Kalaa) – א. אחת הקטגוריות של הטאטוות, המתייחסת לפוטנציאל של הצליל, ובדרך כלל מוזכרת בהקשר לבינדו, ולנאדה (חצי הירח). הקאלאה מציינת את החלק הששה-עשר של כל דבר, ובעיקר של הירח. היא אחת משלושת ההיבטים של קונדליני - ההיבט המגביל של כוחו, ובאה לידי ביטוי בהתנסויות מסוימות הקורות במדיטציה.

ב.  מוכרת גם כאנרגיה של הבריאה והכוח לפיצול השלם.

ג. בשם Ama-Kala היא מביעה נקטר של חיי נצח הנוטף מירח איזוטרי. בתוכה נמצאת ה- Nirvana-Kala הזוהרת באור של כל השמשות גם יחד.


קאלאפורוש – מצב שבו, על ידי השלמת החדירה לצ'אקרות קאל וללנה, הנמצאות בין הצ'אקרות השישית והשביעית (אג'נה וסאהאסרארה), נפגש היוגי באנרגיה המשחררת מזמן ומחלל. על מנת להגיע אל הנשמה יש להכיר אנרגיה זו.


קאלפה טארו (Kalpa-Taru) – עץ מלוי המשאלותמתחת לאנאהאתה צ'אקרה, צ'אקרת הלב, נמצאת ה'הְריט (Hrit) צ'אקרה', אשר היא למעשה חלק מהאנאהאטה צ'אקרה, אך יש לראותה כצ'אקרה נפרדת, ובה נמצא עץ המשאלות האלוהי. אף על פי שהעץ נמצא בכל בני האדם הוא פועל רק לאחר שהמתרגל הגיע לרמה של עוררות האנאהאטה צ'אקרה. במצב זה עץ המשאלות האלוהי נענה לכל בקשה, אך נותן יותר, היות והיענותו מקדמת את המבקש אל השחרור.


קארמה יוגה  ר"ע יוגה.


קארמה אינדריה  ר"ע אינדריה.


קארמן - עבודה (Karman - Work) – באופן כללי, פעולה הנעשית על פי הכוונות המוסריות, המחשבות וההתנהגות של האדם. פעולה היכולה להיעשות בשלוש רמות: 1. סאטביקה קארמן - פעולה הנעשית ללא הצמדויות וללא שאיפה לפירותיה. 2. ראג'אסה קארמן - פעולה הנעשית מה'אגו' למטרת הנאה. 3. טאמאסה קארמן - פעולה הנעשית על ידי אדם מתוסכל או מבולבל, ללא דאגה לתוצאות המוסריות או הרוחניות של מעשיו.


קומבהאק (Kumbhaka) – עצירת נשימה לאחר שאיפת אויר, במהלך תרגול לריכוז באמצעות הנשימה (פראנאיאמה).


קומבהאק/ה יוגי ((Kumbhak/a Yogi – יוגי שהגיע לשליטה מושלמת בפראנאיאמה.


קוש/ה ((Kosh/a – עטיפה/רמה היררכית בגוף. על פי היוגה המאוחרת מתקופתו של פטאנג'אלי, קיימות 5 עטיפות (Pancha Kosha) העוטפות או מכסות את הנשמה האינדיבידואלית, האחת מעל השנייה, והמכסות את ה'עצמי' העל הכרתי. כל עטיפה מתאימה למישור שונה של הקיום.

1 . אנאמיה קושה(Annamaya Kosha) – מעטפת הגוף הגשמי/פיזי. מתפתחת ומורכבת ממזון ומנוזלים, או חומר פיזי (עור, שרירים ועצמות). הביטוי למעטפת זו הינו באמצעות התנועה והפעולות של הגוף כגון: עיכול והפרשות. מורכבת מחמשת האלמנטים. לאחר המוות מתפוגגים האלמנטים והמעטפת מתמזגת בחזרה עם האדמה.

2. פראנאנאמיה קושה ((Prananamaya Kosha – מעטפת הגוף הפיזי, רובד מחזוריות הנשימה. מזרימה בגוף את חמשת סוגי האוויר ומורכבת מאנרגית כוח החיים. ביטויה הוא באמצעות הנשימה ותנועת האנרגיה.

3. מאנומיה קושה (Manomaya Kosha) - מעטפת הגוף השכלי, או ה'מאנאס', הכוללת את מערכת העצבים ואברי הפעולה. בטויה הוא בדפוס המחשבה.

4. ויג'נאנאמיה קושה ((Vijnanamaya Kosha – מעטפת, שהינה רמה גבוהה יותר של המודעות הערנית. האינטלקט עם אברי החישה. מתבטאת בהתבוננות וערנות. ביכולתה לעמוד מחוץ לעצמי ולהתבונן באובייקטיביות, ללא שפיטה או היקשרות, בתנודות של המאנאס, הגוף והנשימה.

5. אנאנדאמיה קושה (Anandamaya Kosha) – המעטפת הגבוהה ביותר: הגוף הסיבתי - ה'גוף' האוניברסאלי של ערנות ושל מודעות על-חושית/הכרתית, שהינה מודעות טהורה ואושר עילאי, שלמות, אינטגרציה, סיפוק ואהבה טהורה. הליבה המעודנת בה האדם חי את הרגע, ללא מחשבה, תחושה פיזית, או שפיטה.


קונדליני וליה יוגה – ר"ע יוגה.


קְלֶשָה (Klesha) - סבל, יסורים. המונח קְלֶשָה משמש גם כגורם הסבל, ופאטאנג'אלי מונה חמישה גורמים: בורותאגוהיצמדותסלידה או הירתעות מדבריםורצון לחיות הנובע מהזדהות עם הגוף (פירוש אחר: רכושנות). גורמים אלה הינם השורשים של הקארמה, והבסיס והמסגרת לסאמסארה.


קריה יוגה - ר"ע יוגה.


ראג'אס (Rajas) – ר"ע איכויות.


ראג'ה (אשתנגה) יוגה  ר"ע יוגה.


ראהו - ראש השד ((Rahu - 1. ראשו הקצוץ של אשורה (Asura) המוגדר כ'אנטי אלוהים', אל נחות, שטן או שד. (באסטרולוגיה מוגדר כדרקון). הוא בולע את השמש ויוצר על ידי כך ליקוי חמה.

באסטרולוגיה, נחשב לבליטה הצפונית של הירח, הנקודה בה חוצה מסלולו של הירח את השמש (ליקוי חמה).


ראמהיאנה (Ramayana) – באפוס ההינדי: מסעו או חייו של ראמה. אחת משתי פואמות קלאסיות חשובות (השניה היא מאהאבהאראטה), המיוחסת לואלמיקי. הפואמה נכתבה כנראה בין שנת 500 ל-200 שנה לפני הספירה וכוללת כ-24,000 בתים. ראמה נחשב לאוואטאר (אל אשר לבש דמות אדם) אשר ירד לאדמה על מנת להעלות ולתמוך במידות הטובות של האדם. ראמה היה יורשו של המלך איוֹדהה, אך הוגלה על ידי אימו החורגת כדי שבנה יוכל לרשת את המלוכה. באותה את ארוסתו סיטא נחטפה על ידי השד ראוואנה. האלים שלחו את וישנו לעולם והוא התגלגל לגופו של ראמה, ניצח את ראוואנה, שחרר את סיטא חזר מגלותו וירש את הכתר.

הפואמה מראה כיצד התנהגותו הבלתי אנוכית של ראמה ויכולתו לשמור על חוזק ושקט נפשי תוך כדי של מצוקה, מרצפת את הדרך לניצחון הטוב על הרע, ומידות אלו נכללו על ידי פאטאנג'אליבסוטרות היוגה יאמה וניאמה. ר"ע אשתאנגה יוגה).


רוח ((Spirit - ביוגה, הכוונה היא לעצמי הגבוה, העל-חושי, המשוחרר מהמאנאס ומהחושים.

רישי (Rishi) – 'זה אשר ראה או שמע את הוודות במהלך המדיטציה'. שם אשר ניתן במסורת העתיקה לשבעת בני הכרתו או לבו של בראהמה (Saptarishis). המסורת המאוחרת יותר מגדירה את הרישים כיוגים אשר הפכו לקדושים, או כבעלי ראיה בלתי נפרדת מהאמת.

רקיע (Sky) – סמל למודעות נפשית, או למודעויות אשר הינן מעל להכרה. על פי היוגה, כל רמה שהיא אחת מרמות המודעות הגבוהה, נראית בדרך כלל כרקיע או אֶתֶר.


שאסטרה (Shastra) – הוראה (לימוד), כללים, תיאוריה, מדע ומאמרים או חיבורים קדושים וסמכותיים (כגון: הוודות), הנוגעים בכל היבטי החיים, ובמיוחד במדע ובדת. לפי הבהאגוואד גיטה, השאסטרות הן כתבים, אשר ייעודם לכוון את האדם בהחלטה על התנהגות נאותה או בלתי-נאותה, מאחר ואלה הנוהגים בחייהם כפי רצונם בלבד, לעולם לא ימצאו שלווה או שמחה.

הספרים הקדושים ממוינים לארבע קטגוריות: א. שרוטי - אמיתות המועברות באמצעות מסורת שבעל פה. ב. סמריטי – ידע היסטורי ומיתולוגי אשר נצבר בזיכרון. ג. פוראנה - טקסטים של משלים עתיקים. ד.טנטרה או איתיהאסה – טקסטים על פולחנים וטקסים פולחניים. או: אפוסים כגון ראמהיאנה, מאהאבהאראטה.

הדעה הרווחת היא כי לימוד השאסטרה חיוני לתרגול רוחני, אך יש האומרים כי לא די בשאסטרה להתפתחות ביוגה, אלא דרוש גם מורה מתאים.


שאקטי (Shakti) – 1. אלה, האנשת דמות האלוהות כאשה. בת זוגו של האל שיווה, כוח אלוהי המתגלה גם כאלות, אשר הידועות בהן הן: סאראסוואתי, לאקשמי, פארוואטי.

2. כוח אלוהי משולש: כוח הרצון ,(Iccha Shakti) כוח הידע (Jnana Shakti), כוח הפעולה (Kriya Shakti).

3. הכוח העומד מאחורי הקיום הקוסמי.

4. עקרון הקיום הדינמי. ביטוי של אנרגיה פסיכולוגית וקוסמולוגית בגוף.

5. כוח אנרגית החיים של הברואים המתגלם כקונדליני - כוח הנחש. כוח זה שוכן במצב רדום בצ'אקרה הראשונהולאחר תרגול מתאים על הצ'אקרות הופך לדינמי, ועשוי לעלות עד לצ'אקרת הכתר (השביעית).

6. כזכר, שאקטי הוא בנו הבכור של ואשיסטהא ונחשב לדרגה הרביעית של הגורו, אחרי ברהאמה, וסישטהא והרישי.

ויווק שקטי – האנרגיה של החכמה שהינה מעבר לאינטלקט.

ויצ'אר שקטי – האנרגיה המאפשרת ניתוח ופרשנות של הדברים על ידי וויווק (החכמה שמעבר לאינטלקט).


שארירה/דהה - גוף (Sharira-Deha) – היוגה רואה את הגוף האנושי כמבנה של מערכת היררכית המורכבת מחמש שכבות - קושה (Kosha) העוטפות אחת את השנייה, כל אחת רוטטת בתדירות שונה.

על פי האדווייאטה וודאנטה קיימים שלושה גופים: ברמה הגסה קיים הגוף הפיזי/הגשמי - סטהולה שארירה, המבטא את קיומו של האדם ומורכב ממעטפת המזון, שהנה תרכובות שונות של חמשת האלמנטים. ברמות מעודנות יותר קיימים הגוף האסטראלי/המעודן - סוקשמה שארירה, המשויך לתת ההכרה, והגוף הסיבתי - קאראנה שארירה המשויך ל'עצמי' העל-חושי.

סטהולה דהה/שארירה (Sthula-Shaira - Deha) – הגוף הגס/הפיזי של האדם - מעטפת החומר והאוכל (אנאמיה קושה). הגוף מורכב מחמישה מרכיבי חומר - חמשת האלמנטים החומריים (Maha Bhuta (Puncha.

ה'יוגה ואסישטהא' רואה בגוף מכשיר חשוב המאפשר לאדם להשתחרר מחובותיו הקרמתיים. כמו כן מוזכר 'גוף של יוגי' (Yogi-Deha) אשר הוא בלתי נראה, אפילו בעיניהם של יוגים אחרים.

סוקשמה דהה/שארירה Sukshma Linga/ Sharira/Astral - Deha)) – הגוף האסטרלי/המעודן. מערכת רוחנית-נפשית שלמה המחוברת לגוף הפיזי בחוט או מיתר. הגוף המעודן מורכב משלושת המעטפות של הפראנה: 
1. פראנאיאמה קושה - האויר, האנרגיה והחיים; 2. מאנאס קושה - מעטפת המאנאס; 3. ויז'נאנאמאיה קושה – מעטפת הידע או המודעות.

הדעה המקובלת היא כי מערכת זו נשארת לאחר מות הגוף הפיזי, כוללת את הקארמה האישית, והיא הבסיס להיוולדות חוזרת.

על פי ראמאצ'ארקה יוגי, לאחר שהגוף האסטראלי עוזב ומתנתק מהגוף הפיזי, הוא מהווה מעטפת לנשמה. כאשר הנשמה מתחילה בתהליך הכנתה לחיים הבאים, הגוף האסטראלי נפרד ממנה והופך להיות "קליפה אסטרלית" העתידה להתפורר ולהעלם (מהספר 'החיים לאחר המוות').

קאראנה דה/שארירה (karana-sharira; Karan deh; Anandamayakosha) – מעטפת האנאנדאמיה קושה - ה'גוף' האוניברסאלי של ה'עצמי' העל-חושי, שהינו תודעה טהורה ואושר עילאי. הגוף הסיבתי הוא אמנם הגוף המעודן ביותר אך גם הגורם לקיומם של הגופים הנמוכים ממנו ולהסתבכות באשליית העולם הזו או "האשליה" (ר"ע קאראנה).


שוצ'י ואשוצ'י (Shuci-Ashuci) – כל מה שהינו טהור (שוצ'י) ולא טהור (אשוצ'י). השם שוצ'י הינו גם השמות ה-155 וה-251 מבין 1000 השמות של האל שיווא, והשם ה-12 מבין 108 השמות של האלה לאקשמי.


שחרור – ר"ע מוקשה.


שישְיָה (Sisya) – 1. תלמידו של הגורו. על הרוצה ללכת בנתיב הרוחני, לעבור תקופה בה הוא נחנך על ידי מורה אשר התנסה בשלבים הגבוהים של היוגה. יחסי המורה-תלמיד (גורו-שישיה) הם מיוחדים מאד ובעלי מחויבות עמוקה של התלמיד למורו, ועליו להישמע לו לכל בקשה או פקודה שלו. על פי שיבאנאנדה, משך החניכה, המחייבת את מגורי השישיה עם הגורו, הוא שתים עשרה שנים.
2. אדם אשר התכנס בעצמו (בעצמי שלו) הודות ללימוד כתבי הקודש.
3. אדם השולט ומרסן את פעילויות אברי החושים שלו.

להלן ארבעה סוגים של השישיה:

מרדו (Mrdu) – איטי וקהה, נוטה להתעלם מהנחיות ובעל אופי טאמאסי.
מדהיה (Madhya) – בינוני, שיטתי, צייתן וסבלני.
אדהימאטרה (Adhimatra) – בעל כבוד, בעל דעה פתוחה, ותכליתי.
אדהימאטרהמה (Adhimatratama) – מרוכז, טהור, עצמאי ורוחני.

מונחים המתייחסים לתלמידו של הגורו (שישְיה):

גורובהאווה ((Gurubhava - האדם אשר מחשבותיו או הרגשותיו נמצאות בגורו.
גורו בהאקתי (Guru Bhakti) – מסירות לגורו.
גורודאסה (Gurudasa) - משרתו של הגורו.
גורויוגה (Guru yoga) – משמעת רוחנית של כניעה לרצונו של הגורו בכל הדברים.
גורוסוואקה (Gurusevaka)  המשרת את הגורו.
גורופריה (Gurupriya) האישה האהובה על ידי הגורו.
גורו פוג'ה/פוז'נה ((Gurupuja/Pujna  תלמיד המעריץ גופנית או רוחנית את הגורו.
גורו פרם (Guruprem) - האדם החש אהבה אלוהית לגורו.
גורו שושרושה ((Guru Shushrusha – צייתנות ורצון להקשיב לגורו.

 

מקורות:

The Encyclopedia of Yoga and Tantra By Georg Feuerstein – Shambala 2011.

A Concise Dictionary of Indian Philosophy By John Grimes – IndicaBooks 2009.

The Polair Illustrated Yoga Dictionary By Janita Stenhouse – Poalir Publishing 2006.

Sacred Sanskrit Words By Leza Lowits and Reema Datta – Stone Bridge Press 2005.

Dictionary of Sannskrit Names-Compiled by the Integral Yoga Institute – Integral Yoga Publucations 1989.

Dictionary of Hindu Gods and Goddesses By T.T.R Iyegar – D.K.Printworkd(P) Ltd. 2007.

A Glossary of Tantra, Mantra and Yantra – Sri Satguru Pablications 2013.

           Yoga Dictionary by Ernesy Wood – Pilgrim Publishing 2008.

 Yoga Vedanta Dictionary by Swami Sivananda – The Divine Life Society 2012.

LAYAYOGA By Shyam Sundar Goswami – Inner Tradition International 1999.

Wikipedia the free encyclopedia

Britannica Concise Encyclopedia

תגיות: