ראשי פרקים

התחלה / "כשהתלמיד מוכן המורה מגיע" אברהם גודל / סוואמי סווארופאננדה - מרכז שיבננדה / פונטה טרסה, שווייץ, בית הספר ליוגה של קיץ 1985 / 

לימודים בסמינר הקיבוצים 1985-1988 / לילי בנטב - ניאנה יוגה, 1987 / סוואמי שיאם, הודו, 1989 / לימודים עם נועה בלאס – ריכוז בצ’קרות ונגינה בגונגים / ד"ר מרילין רוזנר, 1996 / הבריגהו-יוגה

 

 

התחלה

 

הפעם הראשונה בה נחשפתי ליוגה הייתה כשהייתי בגיל 13 כאשר התאמנתי בחוג ג'ודו. אחד החברים שהגיע מבית ספר לקראטה התאמן בתנוחות יוגה, וכשראיתי אותו לא יכולתי להסיר ממנו את המבט.

הוא סיפר לי שהוא מתאמן ממה שהבין מתוך ספר שהיה ברשותו.
חיפשתי ספרים על יוגה והספר הראשון שנתקלתי בו היה "יוגה יום יום" (קלרה ספרינג ומדליין גול). התחלתי להתאמן באופן עצמאי בתנוחות היוגה על פי אותו ספר.

    

בגיל 16 קיבלתי מאחותי ליום ההולדת את הספר "יוגה ובריאות" (סלברג'אן ייסודיאן ואליזבט הייך), הספר משך אותי אך היה לי קשה להבין כיצד לתרגל את היוגה הלכה למעשה.
משהו בלתי מוסבר ריתק ומשך אותי אל הספר אך לא הרגשתי שאני מצליח להבין עד הסוף את הכתוב בו.

  

"כשהתלמיד מוכן המורה מגיע" אברהם גודל

 

באחת מהחופשות מהצבא, בשנת 1980, נערכה פגישת קבוצה של חברים טובים מהתיכון. באותה פגישה סיפר לנו אחד החברים, רון הרגיל ז"ל, שהיה מהדמויות הבולטות בשכבה, על מורה שפגש והשפיע עליו בצורה עמוקה.

רון, שהיה תמיד ייחודי ונועז בדעותיו, עורר שיחה על מהות החיים ותמצית האושר. רון הציג תפיסה שהייתה חדשה עבורי, לפיה ניתן להגיע לאושר פנימי שאינו תלוי בקשיי החיים, שבעקבותיה התעוררה שיחה חזקה ועמוקה. אותו ערב סתווי זכור לי כאילו היה אתמול. תוך כדי השיחה סיפר לנו רון שהכיר דרך אמו אדם העוסק ביוגה ששמו אברהם והוא זה שהשפיע על מחשבותיו. לאחר שבדק את פילוסופיית החיים שלו וראה כיצד הוא חי, השתכנע שהיא נכונה. הלהט וההתלהבות של רון עוררו בי את הרצון לפגוש את אותו אברהם שעליו הוא דיבר.רון, שהיה ידוע כאדם חריף וביקורתי, סיפר לנו שכתוצאה מהמפגש ומהשיחות עם אברהם גודל התעוררה בו אמונה חזקה בכך שיש אמת בעולם ושאפשר להגיע אליה. הדבר נראה לכולנו תמוה לאור היכרותנו את רון, אך הדברים שהוא סיפר משכו את התעניינותי וביקשתי להיפגש עם אברהם גודל.

למדתי עם רון הרגיל ז"ל מכיתה א' בעיר אשדוד. יחד הצטרפנו לתנועת הנוער מחנות העולים והתכוונו ללכת לגרעין נח"ל. בסופו של דבר אני התנדבתי לקורס חובלים ורון התנדב לצנחנים. רון אהב את הארץ בכל נפשו, אהב לטייל ברגל ולשיר את שירי ארץ ישראל שרבים מהם הכיר בעל פה. רון שהיה קצין בצנחנים נפל במלחמת שלום הגליל. 

כאשר יצאנו לרחוב אמרתי לרון שאני רוצה לפגוש את אותו יוגי שהכיר. קבענו שבשבת הקרובה אבוא לבקר אותו. הגעתי בשבת בבוקר לביתו ושם פגשתי את אברהם גודל. הוא היה אנרגטי, נמרץ והקרין עוצמה וסמכותיות. הוא שוחח אתנו במשך מספר שעות על היוגה. סיפרתי לו שאני מצוי במשבר בגלל פרידה מחברה, הוא צחק בקול גדול ואמר שאם אתמיד, היוגה תפתור את הכול. רון בילה אתו את השבתות בזמן הצבא בשיחות פילוסופיות על החיים. אברהם גודל נהג להתכתב אתו באמצעות גלויות ששלח לו לצבא. רון היה התלמיד הדבק הראשון של אברהם. מעבר לשיחות רציתי ללמוד את תרגילי היוגה הלכה למעשה. ביקשתי באותה פגישה מאברמל'ה שיראה לי כיצד מתרגלים את היוגה הלכה למעשה.

רון המליץ עלי ואמר לאברהם גודל שיש לי משמעת עצמית חזקה. אברמל'ה אמר שקודם אסיים את הצבא ורק אז הוא ילמד אותי. באותה תקופה לקחתי קורס פרטי במרכז שיבננדה בחיפה ולמדתי במרכז אביחי בחיפה. כך המשכנו לשמור על קשר בחופשות מהצבא וכשיכולנו היינו נפגשים עם אברמל'ה ומבלים שעות בשיחות על היוגה. מה שאימצתי לעצמי בינתיים הוא אימון של כמה דקות לפני השינה בישיבת הלוטוס, כי ידעתי בתוכי שאזדקק לה בהמשך הדרך.
כמה ימים לאחר פרוץ מלחמת שלום הגליל הגיעה הבשורה המרה שרון הרגיל נפל בקרב.

 

באותה תקופה שרתתי כקצין על ספינת טילים בחיל הים באשדוד. אברמל'ה אמר לי שאני יכול להגיע אליו בכל בוקר בשעה שש, שאז יקדים את התרגול שלו וילמד אותי יוגה. ההתרגשות שלי הייתה גדולה והרגשתי כמו בחלום שעומד להתגשם. הזמן שלי היה מדוד. יצאתי מבית הורי בעשרים לשש בבוקר, רצתי לאברמל'ה, התאמנתי עד שבע, רצתי חזרה הביתה ומשם בריצה לבסיס חיל הים. ההתלהבות שלי הייתה כל כך גדולה עד שהריצה עזרה לי לפרוק את ההתרגשות.

שיטת האימון הייתה על פי הספר "יוגה ובריאות" (של סלוורג'אן יסודיאן ואליזבת הייך) וההבנות שאברמל'ה הגיע אליהן בעקבותיו במהלך השנים. כאשר היה צורך הוא הדגים את התרגילים. כל שיעור הסתיים במדיטציה ובהרפייה. לקח לי כמה חודשי תרגול עד שחוויתי הרפייה טובה. אברמל'ה התעקש שאתאמן בישיבת הלוטוס. הוא טען שישיבת הלוטוס מכניסה מהר למצב הנכון ואין לה אח ורע. זה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית, כי כאשר ישבתי בישיבה חצי מזרחית הברך הייתה ממוקמת גבוה מאוד באויר. אבל לאברמל'ה היה פיתרון אחד - תרגול והתמדה.

 

האמונה של אברמל'ה ביוגה הייתה עצומה מכיוון שנרפא בעזרתה מפריצת דיסק קשה שקרתה לו כתוצאה מישיבה ממושכת במהלך עבודתו בתור מלטש יהלומים. הכאבים היו כל כך חזקים עד שחשב לאבד עצמו לדעת. ואז יום אחד שלחה לו מישהי את הספר "יוגה ובריאות" והמליצה לו לתרגל לפי הספר.

לאחר כתשעה חודשים החלים אברמל'ה לחלוטין והרופאים שטיפלו בו הגדירו אותו כנס רפואי. היום אני מבין שהחלק החשוב בלימוד שלו היה האמונה העצומה שלו בידע, והביטחון העצמי הגבוה שהקרין סביבו.

כאשר הכרתי אותו לא היו הרבה ספרים בנושא בעברית. אברמל'ה התבסס על הספר "יוגה ובריאות" ושאב ממנו כל פיסת מידע אפשרית.

הוא לא כתב כלום, רק הקשיב וזכר. החלום שלו היה לראות את הספרים החשובים האלה מופיעים בשפה העברית בכריכה קשה ומכובדת. אברמל'ה ניסה ליישם את מה שקרא ולמד.

 

 

סוואמי סווארופאננדה - מרכז שיבננדה

השתתפתי בכל הקורסים שהעביר סוואמי סווארופאננדה והייתי מוקסם ומשולהב מהחוכמה ומהבהירות בהן העביר את הדברים. הוא התמצא בכל תחומי היוגה. למדתי איתו קורסים ברג'ה יוגה, ידיים מרפאות (הילינג), חשיבה חיובית ושיפור הריכוז והזיכרון, וכן האתא יוגה למתקדמים וקורסים בשיטות הרפייה. סוואמיג'י ליווה אותי גם ברובד האישי בעצות טובות ומועילות. מידי פעם זכיתי להתלוות אליו והיה זה תמיד מרתק ומלמד.דרך סוואמי סווארופאננדה הכרתי לראשונה את יכולת החיבור בין היוגה ליהדות. סוואמיג'י התמצא לעומק גם ביהדות וגם ביוגה, והייתי עד לשיחות מרתקות שערך עם אנשים בנושא. סוואמיג'י יצא תמיד כשידו על העליונה והכל נעשה בנועם ובטוב לבב. את העבודה הסמינריונית שלי בסיום הלימודים בנושא "המתח ודרכי התמודדות עמו" הכנתי בליוויו. בתקופת מגורי במרכז שיבננדה הייתה לי הזכות לפגוש פעמיים את סוואמי וישנו דבננדה, מתלמידיו הבכירים של סוואמי שיבננדה, שהגיע לביקורים בארץ, לשהות במחיצתו במרכז שיבננדה ולהשתתף בסדנאות שהעביר בקיבוץ ברור חיל. משפט אחד שאמר נצרב בתודעתי. הוא שאל את הקהל "מה ההבדל בין אתמול להיום"? והשיב "יום אחד קרוב יותר למוות"……

 

סוואמיג'י עודד אותי ואף סייע לי ולשותפי לדרך, שיהאן רונן כץ, להצטרף לארגון ה- Yoga Alliance האמריקאי אליו התקבלנו כחברים בשנת 2013. 

 

 

בסוף שנת 1985 בישר לי בחגיגיות אברהם גודל, המורה שלי ליוגה, כי גילה היכן גרים ומלמדים סלבראג’אן ייסודיאן ואליזבת הייך, מחברי הספר "יוגה ובריאות". הוא החליט לנסוע ולפגוש אותם, ובכך להגשים חלום ישן ולסגור מעגל. אברמל’ה חשב שגם עלי מוטלת החובה לפגוש אותם. אברמל'ה אמר לי שאם אפגוש אותם עכשיו אזי בעתיד אנשים שעוסקים ביוגה ירצו לפגוש אותי ולשמוע עליהם ועל הלימוד שלהם. הוא אכן צדק. הזיכרונות המיוחדים מהמפגש חיים בתוכי ומעניקים לי השראה עד היום.

בתחילת יולי 1985 המראנו לשווייץ לשישה שבועות כשפנינו מועדות אל בית הספר ליוגה הממוקם בפונטה טרסה בגבול שווייץ-איטליה. עד היום זכורה לי התחושה המיוחדת במינה שליוותה אותי כשישבתי במטוס וראיתי את חוף הים של ישראל הולך ומתרחק...

יסודיאן, שבדרך כלל לא הסכים שאנשים יכתבו במהלך השיחות, אפשר לי באופן חריג לעשות זאת, על מנת שאוכל לתרגם לאברמל’ה את הנאמר. 
בכל הפסקת צהריים ישבתי וערכתי את מה שכתבתי. אברמל’ה קרא זאת רק כשחזרנו לארץ. ההתלהבות שלו הרקיעה שחקים. אברמל’ה נהג להשכים כל בוקר בארבע וחצי לערך, היה יוצא לטיול, ולאחר מכן חוזר ומקדיש עצמו לסדהאנה שלו.
בכל בוקר התקיים מפגש עם יסודיאן, שכלל שעה אחת של האתא יוגה תחת הדרכתו, ולאחריה שיח של שאלות ותשובות לשאלות אשר היו מגישים בכתב יום קודם לכן. יסודיאן היה דן בנושאים האישיים ביותר בפורום הגדול, אך הדבר לא היווה בעיה, כי רק זה ששאל ידע שהתשובה מכוונת אליו, ובאופן זה גם שאר הנוכחים יצאו נשכרים מהשאלה.
בערב נערך מפגש שכלל מדיטציה בת חצי שעה עד ארבעים וחמש דקות, ולאחריה שיחה בנושא רוחני. יסודיאן לימד את השיעורים בשפה האנגלית ואליזבת הייך נתנה שיעורים בשפה הגרמנית.בתקופת ביקורנו היה יסודיאן בן שבעים ואליזבת הייך הייתה בת תשעים. שררה ביניהם מערכת יחסים קרובה מאוד כשל אימא ובן. לאחר שפגשתי אותם הגעתי למסקנה שכל מה שנכתב בספרים שלהם הוא אמיתי. הכיוונים בהם לימדו היו של המסטרים הגדולים של היוגה, כגון, סוואמי ויווקננדה, מורו ראמאקרישנה פארמהאמסה, וראמאנה מהארישי. יסודיאן שילב בלימודו את כל הזרמים העיקריים של היוגה: האתה-יוגה, קרמה-יוגה, בהאקטי-יוגה, רג’ה-יוגה וניאנה-יוגה.
במהלך שהייתנו הוקרן הסרט Yoga in The Forest שבו צולם יסודיאן עם הגיעו למערב ובו הוא נראה מפגין שליטה בהעברת הפראנה בגוף. בסרט זה נראים מין רטטים חזקים הנעים כמו גלים על גבי העור. יסודיאן סיפר שמורו, מוהא סינג, שלט בכל רזי היוגה, ותחת הדרכתו למד לשלוט בקצב הלב ובזרימת הדם.
הוא סיפר שמורו לקח אותו למושבות של האתא יוגים, חלקם בני 300 ו- 400 שנה, החיים בבידוד במעבה הג’ונגל עם חיות טרף שעבורם היו חיות מחמד. על אף שבעים שנותיו נראה גופו של יסודיאן חטוב כשל אתלט צעיר. הוא זקף זאת לזכות תרגילי ההתעמלות האיטית אותם תרגל, וסיפר כי בנוסף, גם הדימוי בתודעתו שומר כך על גופו. 

 

נכחנו במספר מפגשים אותם הנחתה אליזבת הייך. על אף היותה בת תשעים שנה הייתה אנרגטית ומלאת חיים. היא לימדה שיעורי האתה יוגה והרשימה אותנו בהיותה אדם מאוד אמיתי, ישיר וחזק. 

תלמידיה סיפרו כי היא יודעת לזהות מזל אסטרולוגי של אדם על פי תווי פניו באופן מדוייק.        

את השיחות המתומללות שנכתבו בזמן הלימודים בשווייץ הוציא אברהם גודל בספר "שאלות ותשובות עם סלבראג’אן יסודיאן". בסיום תקופת שהייתנו, לפני עזיבתנו את בית הספר בחזרה לארץ, הפתיע אותי ס. ייסודיאן כשמסר לי מכתב שכתב עבורי:

 

 

ד"ר פול ברונטון המוזכר בספר "התקדשות" בפרק "הכהן הצעיר מופיע" הוזכר פעמים מספר במהלך הלימוד כחבר קרוב של ס. ייסודיאן ואליזבט הייך. הוא נפטר כשנתיים לפני שהגעתי לשם. יסודיאן המליץ לי מאוד לקרוא את ספרו "מסעות בהודו המסתורית", ובהמשך הדרך כשפגשתי את המורה ההודי שלי בשנת 1994 הסתבר שד"ר פול ברונטון למד אצל אבא של המורה שלנו והקדיש לו בספרו המפורסם "מסעות בהודו המסתורית" את פרק 12 – 'כתוב בכוכבים'. בהמשך הוצאנו לאור את ספרו בעברית.
בתשובה לשאלתי על ספרי יוגה חשובים כתב לי סלבראג’אן יסודיאן לקרוא את הספרים הבאים:

• Raja Yoga, Jnana Yoga, Bhakti Yoga, Karma Yoga By Swami Vivekananda
• Day By Day With Bhagawan Ramana Maharishi
• Talks With Ramana Maharishi
• Life Of Ramakrishna
• A Search In Secret India By Paul Brunton
• A Search In Secret Egypt By Paul Brunton

 

יסודיאן סיפר לנו שבן גוריון הציע להם להקים את האשרם שלהם בישראל במקום בשוויץ.
אליזבת הייך נפטרה ב-1 ביולי, 1994. להלן מובאה ממכתב שכתב יסודיאן ב- 28 באוקטובר 1994 לתלמידי בית הספר ליוגה יסודיאן-הייך לאחר מותה של אליזבת הייך:
"היא עזבה את כולנו בגיל מופלא של 98, בריאה לחלוטין, מודעת רוחנית ובהכרה ערה, רק גופה לא יכול היה להכיל יותר את רוחה הגדולה. מילותיה האחרונות היו: ’אני אשא את עול התרגול, ולא אף אחד אחר’. מילים נחושות אלו יתממשו בחייה הבאים. היא מעולם לא היתה לנטל על אלו שדאגו לצרכיה הפיסיים, עד לרגע האחרון. היא עזבה לאחר שהגשימה את ייעודה. היא תמשיך להתקיים ולהשפיע באמצעות ספריה המופלאים, ובאמצעות האנשים שקיבלו ממנה את המסר המואר ויעבירו אותו הלאה לאלו הזקוקים לו. אישית, אני חסר את חברתה מאוד, לאחר 55 שנה של חיים משותפים תמידית. היתה זו זכות גדולה עבורי לשאת עימה בנטל אשר דרש כוח רב, ואשר הוענק לי ככל ששירתתי אותה יותר. היא תמיד היתה סמל לכח אשר יעניק את השראתו לכל מי שהכיר אותה אישית".

כשייסודיאן עזב את גופו בגיל 83 התקשרתי למרכז היוגה בציריך ושאלתי את אחת התלמידות כיצד עזב את הגוף, כי הרי היה בריא בצורה יצאת דופן. היא השיבה שאכן היה בריא עד יומו האחרון, וכי הוא נכנס למדיטציה בחצות ליל ועזב את גופו כשהוא מכין לכך מראש את תלמידיו.
אחרי שחזרתי משוויץ, ההשקפה שלי על היוגה השתנתה מאוד, והאמונה שלי ביוגה התחזקה. חשתי שפגשתי יוגים עצומים.

 

 

לימודים בסמינר הקיבוצים, 1985-1988

 

אחרי שהתלבטתי רבות בשאלה מה ללמוד, החלטתי שאני רוצה להיות מורה ליוגה, והמקצוע שהכי תמך בכיוון הזה היה הוראת החינוך גופני. החלטתי ללמוד ב'סמינר הקיבוצים' בתל אביב ושום דבר אינו מקרי. בתקופת הסמינר נחשפתי לשיטות תנועה שונות. שלושה מורים בסמינר השפיעו עלי מבחינת התנועה - יהודה לבנה שהיה מומחה לחג"י (חינוך גופני יסודי, שיטת תנועה הוליסטית), ד"ר אפרת היימן שלימדה אותי כיוונים של מחשבת הגוף במגמה הבריאותית, וד"ר סיני הישראלי ששילב בין תנועה ועבודה במאמץ פיסי ועורר בי התלהבות לעסוק בעולם התנועה. ב'סמינר הקיבוצים' פגשתי את חברי משה זולר שהכיר לי בשיעורי הנינג'יצו את 'שיטת פלדנקרייז' שבה התעמקתי בהמשך הדרך. שם ראיתי בפעם ראשונה כיצד משכללים תנועה ספציפית דרך 'שיטת פלדנקרייז' וחשבתי שהכיוונים האלה יכולים להתאים מאוד ליוגה. בסיום הלימודים עבדתי במשך שנה בבית ספר 'גורדון' בחינוך גופני, ובמסגרת עבודתי העברתי שיעורים ללקויי ראייה.
בתקופת לימודי בסמינר המשכתי לבקר וללמוד עם אברמל'ה ועם סוואמי סוורופאננדה.
התחלתי לתרגם ספרים והספר הראשון שתרגמתי היה ה"רג'ה יוגה" של סוואמי ויווקאננדה. את התרגומים עשיתי בסיום כל יום לימודים והקפדתי לתרגם עמוד ביום. התרגום היווה עבורי מקלט רוחני מהמולת החיים. בהמשך תרגמתי באותה התקופה לאברמל'ה את הספר "רג'ה יוגה" של ס. ייסודיאן וא. הייך. 

 

לילי בנטב - ניאנה יוגה, 1987

 

לילי בנטב היתה מורה לניאנה יוגה, היוגה של ידיעת ה"עצמי" והאמת המוחלטת החובקת-כל. לילי עסקה כל חייה באמנות וביוגה. היא היתה זמרת, סולנית, ושרה סוגים רבים של מוסיקה קלאסית. בשטח האמנות הפלסטית ציירה ופיסלה, ובשטח הספרות כתבה שירה, סיפורת ודברי הגות.

בחקר המודעות שעשתה, הגיעה למסקנות מההתנסות הישירה והבלתי אמצעית בחיים הפנימיים והחיצוניים של ההוויה האנושית.
בשנות השמונים יצאו לאור שלושה ספרים על ידי לילי בנטב, שהיו מחלוצי הספרות הרוחנית בשפה העברית. באותה תקופה לא היו עדיין הרבה ספרים בנושא, וכל ספר שיצא לאור בלעתי בשקיקה. הספר הראשון שהוציאה לילי היה ספר שתרגמה,"ריכוז ובניית אופי",מאת ארנסט ווד (1981). השני היה "מודעות" (1984) שנכתב על ידה, והשלישי היה ספרו של שרי ראמאנה מהארישי "מי אני"? (1986). שלושת הספרים הללו תרמו רבות להעשרת ספרות היוגה שהיתה דלה באותה תקופה. 
בסוף שנת 1987 שיניתי את מקום מגורי בתל אביב ועברתי לגור עם אשתי לעתיד, אלה. כאשר ניסיתי, בעקבות הספרים שקראתי, לברר היכן ניתן לפגוש את לילי בנטב, נודע לי ממרכז שיבננדה, שהיא גרה בבניין שמולי. יצרתי איתה קשר והתחלתי ללמוד בסאטצנגים שערכה בביתה ובמפגשים אישיים שהזדמנו לנו. מכיוון שבתור סטודנט התפרנסתי מנקיון חדרי מדרגות, סידרה לי לילי לנקות גם את הבניין שבו התגוררה. בהדרכתה התחלתי להבין את משנתו של ראמאנה מהארישי אשר לפני כן נראתה לי קשה להבנה. נדיר היה לפגוש אדם הדובר באופן כה בהיר על האמיתות היוגיות. את לילי אפיינו תמיד חוכמה, צלילות דעת, ושמחת חיים יוצאת דופן.
בשנת 1988 עזרה לי לילי לתרגם ולערוך את הספר "קרמה יוגה" מאת סוואמי ויווקננדה. דרך העבודה איתה קיבלתי את הבסיס שאיפשר לי בהמשך להוציא ספרים לאור. לילי העבירה אלי את הזכויות בעברית של הספר 'מי אני', כדי שאמשיך להוציא אותו לאור.  

סוואמי שיאם, הודו, 1989

לאחר נישואינו בשנת 1989, נסענו אלה ואני לטיול במזרח שהתחיל בהודו. קיבלנו את כתובתו של סוואמי שִיאָם עם המלצה חמה לבקר באשראם שלו, ובתחילת ספטמבר נחתנו בדלהי ושמנו פעמינו למקום שבתו - עמק קולו שבהרי ההימליה.
משנתו של סוואמי שִיאָם מבוססת על האָדְוָייטָה וֶדָנְטָה, שעיקרה הוא שהנשמה הפרטית - אָטְמַן, זהה לבְּרָהמַן - הנשמה האוניברסאלית, התודעה האינסופית. המדיטציה שסוואמי שִיאָם מלמד נקראת Shyam Dhyaam ונעשית על ידי ריכוז בחלל הכחול שבין גבות העיניים, וחזרה על המנטרה:
 Amaram Ham Madhuram Ham שמשמעותה – "כולנו נצחיים, כולנו מבורכים". 

לאחר שלושה ימים של נסיעות ברכבת הרים ציורית ובאוטובוסים מקרטעים, הגענו לעיירה קולו השוכנת למרגלות ההימלאיה. השעה הייתה שעת בוקר. שמנו את חפצינו במלון ויצאנו לחפש את האשרם של סוואמי שִיאָם. הודי לבבי עזר לנו למצוא את הכתובת. הגענו לאשרם ונכנסנו פנימה. האשראם היה שקט ושומם, מה שהתברר בדיעבד מפי התלמידים כרגע נדיר באשרם שהיה בדרך כלל שוקק והומה אדם. טיפסנו במדרגות עד למפלס הגבוה ביותר ונקשנו על אחת הדלתות. איש מבוגר עם חיוך שובה לב פתח לנו את הדלת. הייתה לנו תחושה שזהו סוואמי שִיאָם עצמו, אך מתוך נימוס סיפרנו לו שאנו מחפשים את סוואמי שִיאָם. הוא חייך ואמר לנו שהרי זה הוא. סוואמי שִיאָם הזמין אותנו להיכנס פנימה, קרא לאחד התלמידים לכבד אותנו בארוחה קלה, והזמין אותנו להשתתף בסאצאנגים הנערכים באשראם.

 

התקבלנו בהכנסת אורחים מופתית ואפילו ארגנו לנו מגורים בדירה קטנה בעמק קולו עם נוף מהמם להימלאיה, בשכירות סמלית של 3 דולר ליום.

 

סוואמי שִיאָם היה מעורה בכל רבדי החיים. הוא התעניין בנעשה בארץ והעריך מאוד את שירותי הצבאי. באחת הארוחות שאלה אותו אלה על הסמדהי - מהי המשמעות של הימצאות אדם בסמדהי, וכיצד מגיב אדם השרוי בסמדהי כאשר באים להרע לו. סוואמי שִיאָם השיב שכאשר באים להרע לאדם השרוי במצב של סמדהי, הוא רואה זאת מבעוד מועד, בניגוד לאדם רגיל, ויכול ברצונו למנוע זאת.סוואמי שִיאָם היה יוגי ששנינו ראינו בו דוגמא לשילוב של משמעת עצמית וזרימה עם החיים. הוא אהב את אלה באופן מיוחד והעניק לה יחס מאוד מיוחד.   מדי פעם נוכחנו גם ביכולותיו הטלפתיות. ערב אחד כשישבנו בחדרנו, אמרנו לעצמנו שאם סוואמי שִיאָם יבקש מאיתנו לשיר בפני התלמידים, נשיר את "מי האיש החפץ חיים", וכשהגענו לסאצאנג באותו ערב, התבקשנו על ידי סוואמי שִיאָם לשיר בפני התלמידים. באחד הערבים האחרונים הגענו לסאצנג. האולם היה מלא מפה לפה והיו בו למעלה ממאה איש. החדר היה חשוך פרט לאזור שבו ישב סוואמי שִיאָם. אנחנו ישבנו בחלקו האחורי ביותר של האולם, וכאשר מזגו לו תה לחשה לי אלה בעברית "כמה אני רוצה לשתות מהתה של סוואמי שִיאָם". לא עבר רגע וסוואמי שִיאָם קרא לאחת התלמידות, שאל "איפה אלה?", ולאחר שאיתרו אותה בקצה השני של האולם, ביקש למזוג לה תה. היינו מופתעים לחלוטין.   הסאצנגים עם סוואמי שִיאָם התקיימו פעמיים ביום בשעות בלתי מתוכננות, לפעמים מוקדם בבוקר ולפעמים מאוחר בלילה. היה זה באחריות התלמידים לבדוק מתי הוא מגיע לסאצאנג. לא היה זמן מוגדר לתחילתו של הסאטצאנג או לסיומו. הסאצאנג היה מורכב משיחות של סוואמי שִיאָם בכיוונים שהזכירו את משנתו של ראמאנה מהארישי, דהיינו בחיפוש מי הוא העצמי האמיתי. כמו כן, הרבה סוואמי שִיאָם לחבר שירים ולהלחין להם מנגינות. סוואמיג’י נהג להעלות בהפתעה תלמידים לדבר בפני הקהל שהשתתף בסאצאנג. גם אנחנו זכינו לכך מספר פעמים, ואלו היו הפעמים הראשונות שדיברתי בפני קהל ועוד בשפה האנגלית. ככל שהאדם דיבר יותר מהלב ודקלם פחות, כך זכה להערכה רבה יותר על דבריו. באחד הסאצאנגים קרא לנו סוואמי שִיאָם וערך לנו חניכה במנטרה. הטקס היה פשוט. הוא קרא לנו ללא כל התראה מוקדמת, ולחש לנו את המנטרה באוזנינו בליווי טפיחה על הגב.במהלך השהיה באשראם למדתי פראנאיאמה קלאסית בשיעורים פרטיים מאחד מהתלמידים הקרובים של סוואמי שִיאָם, ראבי שמו. הלימוד היה מאלף, ומרתק היה לחוות כיצד ההודים הם הרבה פחות נוקשים בהוראה מאשר המורים המערביים. היינו עדים גם למפגשים שנערכו בין סוואמי שִיאָם למורים או לאנשי דת אחרים. בערב האחרון לפני פרידתנו ביקש סוואמי שִיאָם מכל היהודים לבוא ולהצטלם איתנו, ואז הסתבר לנו שרובם הגדול של תלמידיו היו יהודים קנדים.
סוואמי שִיאָם השפיע רבות על תחילת חיי נישואינו, ונחרט בזיכרוננו כיוגי שהתאפיין בשמחת חיים יוצאת דופן, ובספונטאניות המשלבת ידע, חוכמה ויצירתיות.     


לימודים עם נועה בלאס – ריכוז בצ’קרות ונגינה בגונגים 
באביב 1991 חזרתי עם אשתי, אלה, מירח דבש שהחל בסתיו 1989 והפך לטיול של שנתיים במזרח הרחוק. עם חזרתנו לארץ התחלתי לחפש, מתוך אינטואיציה, ידע על מרכזי האנרגיה הנמצאים בעמוד השדרה - הצ’קרות. קראתי על כך בספרי יוגה רבים, אך כמו כל נושא אמיתי - מהספרים ניתן לקרוא עליו, אך לא לחוותו. עם חזרתי לארץ החלטתי ללמד במסגרת החינוך המיוחד. בעצתה של קרובת משפחה, כרמית כהנא, יצרתי קשר עם המחלקה לתרבות הפנאי ב’אקים ישראל’ והוצע לי לפתח פרויקט של לימוד רכיבה על אופניים לאנשים בעלי פיגור שכלי. 

זמן קצר לאחר שהצטרפתי למחלקה לתרבות הפנאי נערכה פגישה של כל המנחים ביפו. נועה בלאס אשר הקרינה שמחת חיים בלתי רגילה משכה מייד את תשומת ליבי, ובעת שדיברה על עבודתה עם החניכים באמצעות הצלילים של הגונגים, הרגשתי שעומד לפני אדם רוחני בעל שיעור קומה.
הערב היה חורפי וגשום, וכשהסתיים, הציעה לי נועה לחזור איתה במונית לתל אביב. בדרך סיפרה לי בטבעיות על קערה טיבטית שקנתה מחנות בשם דרוויש, ושבמדיטציה שעשתה למחרת בבוקר הרגישה כי היא נגנבה ממנזר בטיבט, ומוטלת עליה החובה להחזיר אותה לעם הטיבטי. היא סיפרה לי כיצד ניסתה ליצור קשר עם נציגים טיבטיים כדי להחזיר להם את הקערה. בסופו של דבר יצרה נועה קשר עם נזיר טיבטי בכיר ונפגשה איתו, והוא אכן אישר שהקערה גנובה והיא רכושו של העם הטיבטי.מעבר לשיחה שהתנהלה במונית - האווירה ששררה, ואישיותה הכובשת של נועה שהתבטאה בטוב לב ובשמחת חיים בלתי רגילה, שבו את ליבי.

הופתעתי מאוד מן השאלה שעלתה מכיוון בלתי צפוי. נדב סיפר לי שנועה בלאס מסוגלת לראות צ’קרות אצל אנשים באופן טלפתי. למרות עיסוקי ביוגה הייתי ספקן לגבי ההצהרה הזו והחלטתי לבדוק את הנושא. פניתי לנועה ושאלתי אותה לגבי הצ’קרות. היא הזמינה אותי אליה וסיפרה לי על תהליך ההתפתחות שעברה וכיצד גילתה, דרך חוויות שקרו לה, את העובדה שיש לה יכולת טלפתית לראות צ’קרות. משמעות היכולת הזו התבטאה בכך שנועה יכלה להתרכז בשמו הפרטי של אדם מבלי לפגוש אותו, ולקבל עליו מידע דרך סמלים שראתה בהתאם לצ’קרות שלו. כששאלתי כמה שנים לאחר מכן את שיבוג’י, המורה שהגיע מהודו, מה דעתו על היכולת הזו של נועה, הוא הגדיר אותה כפלא. באותה תקופה לימדתי יוגה בישיבה דתית בישוב פדואל. סיפרתי לרבנים בהתלהבות על נועה ועל יכולותיה, והם הביעו רצון להיפגש איתה. הם באו לפגישה בליווי נשותיהם. הפגישה הייתה מיוחדת במינה, במהלכה הם ביקשו מנועה להתרכז בבעיות שהיו להם, ונועה הפליאה אותם בתשובותיה. לאחר הפגישה הזו השתכנעתי כי יכולותיה הרוחניות של נועה הן אמיתיות. לאחר מכן ערכה נועה קריאת צ’קרות לי ולאשתי אלה. היה זה כל כך מרגש, עד שהלכנו הביתה ברגל זמן רב לאחר הקריאה בכדי להירגע. באותה תקופה לא יכולתי להפסיק לדבר על נועה ועל קריאת הצ’קרות שלה. זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי יכולת יוגית על-חושית מוכחת, החוזרת על עצמה פעם אחר פעם. הבאתי אל נועה עוד חברים שעסקו ביוגה כדי שיראו את התופעה הפלאית הזו. סיפרתי עליה במרכז שיבננדה, שם הזמינו אותה להרצות על הנושא, ולימים נקשר קשר ידידות עמוק בינה ובין סוואמי סווארופאננדה ופרופסור מרילין רוזנר.

בשנת 1993 הראתה לי נועה מכתב שקיבלה מהודו, מאדם שפגש תלמיד שלה. המכתב נשלח משיוו שאנקאר טיווארי (שיבוג’י). נועה החלה להתכתב איתו והוא הגיע לארץ בשנת 1994. באותה תקופה רצתה נועה לסגור את הקבוצה שלנו ולשחרר אותנו, אולם שיבוג’י שכנע אותה להמשיך וללמד אותנו. כמו כן הוא יעץ לה במקום לעשות רק קריאות צ’קרות ולפרש אותן, להוסיף על כך תרגילים לצ’קרות על פי ראייתה.

נהגנו להיפגש עם נועה בתדירות של פעם בשבועיים, ובמפגשים הללו ניגנו, התרכזנו בצ’קרות ולפעמים ציירנו. בשנת 1994 ציירתי את הצ’קרות באופן אינטואיטיבי בהשראתה של נועה. העבודה על כל ציור נמשכה כמה שעות. ציירתי כ– 15 ציורים, אחד הציורים פורסם בספרה "דרך הצלילים". 

במהלך השנים קיימה נועה קשרים עם מורים נוספים. אחד הלאמות הטיבטיים שרבים ניסו להביאו לארץ ללא הצלחה, היה נמקאי נורבו. נועה סיפרה לנו שהתרכזה על הצ’קרות שלו ובכל צ’קרה ראתה את אלמנט הצ’קרה בצורתו הטהורה, דבר המסמל צלילות מיוחדת במינה. נועה החליטה להזמינו ושלחה לו מכתב. היא קיבלה תשובה מהירה מהמזכיר שלו המאשרת את בואו. עברנו איתו סדנה מופלאה במשכנות שאננים בירושלים.   נועה חזרה הביתה והפכה בספרות כדי למצוא מידע על אותה נילה טרה, ולהפתעתה גילתה שהייתה אחראית על הצ’קרות במקדש. הגילוי היווה נדבך נוסף לקשר העמוק שהיה לה כבר עם הנושא.

 

אבי הפך גם הוא לאחד מתלמידיה הנאמנים של נועה. כאשר עבר לעבוד בעיריית אשדוד, הוא נתקל בקשיים בעבודה. המלצתי לו להתייעץ עם נועה. נועה הכינה לו קריאת צ’קרות לפי השם הפרטי וכאשר הגיע אליה הכל היה כבר כתוב. ומכיוון שנועה אמרה לו דברים שרק הוא ידע, השתכנע מייד באמיתות הדברים והפך להיות תלמיד שלה. הוא התמיד בכך עד לימי חייה האחרונים.

 

בשנת 1996 שיניתי את כיוון העבודה שלי ב’אקי"ם’ והוצע לי לפתח פרויקט יוגה. במהלך עבודה זו, שלימים הפכה לנושא הדוקטורט שלי, נעזרתי רבות בנועה. בכל פעם שנתקלתי בקשיים בעבודה עם התלמידים, הסתייעתי בה. אחת העצות הטובות שלה שהיו משמעותיות מבחינת העבודה איתם, הייתה לתת להם לצייר מנדלה לפני השיעור ואחרי השיעור, כדי לקבל איזושהי אינפורמציה על מה שעברו במהלך השיעור. לפרוייקט קראתי "יוגה בשילוב תנועה צליל וצבע".

את הרעיונות לפרק של הצליל, שכלל עבודה עם גונגים וכלי הקשה, והפרק של הצבע, שכלל ציור לפני ואחרי השיעור, שאבתי מנועה בלאס. שהיתי פעמיים עם נועה בקנדה בסמינרים שהיו קשורים ללימודים. נועה הרצתה שם על עבודתה וריתקה את הקהל. נועה אף השתתפה בבדיקת הדוקטורט שלי.  
בשנת 1996 לערך רכשתי על פי המלצותיה של נועה, ובברכתה, מערך של גונגים, והתחלתי לשלב את רעיונותיה בשיעורי היוגה שלי. כיום מלמדת אשתי אלה, שהייתה גם היא תלמידתה של נועה, את נושא הריכוז בצ’קרות המשולב עם נגינה בגונגים.
נועה הלכה לעולמה בדצמבר 2018. בשנת 2012 ערכנו ביקור עם התלמידים בסטודיו שלה כדי להראות להם היכן למדנו ולאפשר להם לחוש מקצת מהאווירה הקסומה שבו.

 

 

  

 

   

       

ד"ר מרילין רוזנר, 1996 

ד"ר מרילין רוזנר התמחתה בחינוך המיוחד, יוגית מגיל 14 ורואת ניסתר המוכרת ברחבי העולם המיסטי והאקדמי. בתחילת דרכה נהגה להתלוות למורה שלה, סוואמי וישנו דבננדה, ולעזור דרך יכולותיה הרוחניות. מרילין פיתחה שיטות של פסיכותרפיה דרך יוגה לחינוך המיוחד וחקרה את השפעות שיטות היוגה אצל ילדים המהווים אתגר בחינוך. מתחילת שנות השבעים פיתחה ופרסמה שיטות מחקר רבות בנושא וכתבה מספר ספרים. שיטותיה מיושמות היום בקנדה, אירופה וארה"ב. כרואת נסתר, השדה האנרגטי פרוש לפניה כמו מניפה. כשהיא מסתכלת על אדם יש ביכולתה לראות, מלבד את גופו הפיזי, גם את השדה האנרגטי, הישויות והמדריכים הרוחניים הנמצאים סביבו, רוחות של אנשים שנפטרו ועוד. מרילין נוסעת בכל רחבי העולם כבר שנים רבות ומעבירה מסרים מעולמות נסתרים ובכך עוזרת לאנשים רבים. כמו כן היא מגיעה בכל שנה לאפריקה לעבוד בהתנדבות עם ילדים חולי איידס. בשנת 1977 הקימה בקנדה קולג' ללימודים רוחניים המוכר ע"י הארגון לזכויות האדם מטעם האומות המאוחדות ומעניק תואר אקדמי לבוגריו.
את ד"ר מרילין רוזנר פגשתי בשנת 1996 דרך נועה בלאס. היא הגיעה לארץ לביקור במרכז שיבננדה, ובינה ובין נועה בלאס נוצרו יחסי חברות עמוקים. ד"ר מרילין היא דמות צבעונית המשלבת בתוכה את עולם המדע ועולם הרוח. בשנה הראשונה שהגיעה, נתנה הרצאות על חינוך מיוחד בהם פרשה את הסתכלותה המיוחדת על אוכלוסיות אלו. היא סיפרה שכדי להבין את עולם האוטיזם נסעה לדרום אמריקה וחייתה עם שבטים של ילידים היודעים להיכנס לטראנס דרך תנועות מעגליות. ד"ר מרילין אף הצטרפה לפגישות שהיו לנו אצל נועה בלאס והשתתפה במדיטציות בהנחייתה. היא התרשמה מאוד מכך שנועה עובדת עם קבוצות קטנות. באחת הפגישות היא אמרה שהיא מרגישה את נוכחותו של סוואמי יוגאננדה פארמהאנסה שלנועה היה קשר מיוחד עימו.
מרילין ערכה ערבים בבני דן בהם העבירה למשתתפים מסרים מאנשים הקרובים אליהם שנפטרו מהעולם. במסרים שנתנה, היה תמיד אלמנט של תיקון של משהו שנשאר לא סגור עם נשמה שנפטרה. באחד מהערבים המתוכננים, תלמידה שלי בשם יסמין, שהייתה כתבת בטלויזיה, ביקשה לסקר את הערב בכתבת טלויזיה. מרילין הסכימה מייד. יסמין מאוד התפלאה שמרילין הייתה כל כך בטוחה בעצמה. במהלך הערב מרילין ניגשה לדודה של יסמין ושאלה אותה אם היא מוכנה לקבל מסר מאחותה שנפטרה (כך נהגה מרילין לקבל רשות מכל אדם לפני שהעבירה לו מסר). המסר היה שאחותה מבקשת שהמשפחה תפסיק להתעסק בטעות שנעשתה בשם שלה על המצבה. בקרב בני המשפחה הנוספים שהיו באותו ערב התחוללה התרגשות גדולה.

את רוב הכתיבה ביצעתי בתקופת המילואים, אז שרתתי כמפקד בסיס חוף בחיל הים, והיה ברשותי זמן פנוי רב כל זמן שלא הייתה פעילות מבצעית. באותה תקופה נכנסו המחשבים לבסיסי צה"ל, מה שאיפשר לי לשקוע בכתיבה שעות רבות ביום. במהלך הלימודים נסעתי פעמיים לקנדה, כאשר אחת מהן היתה עם מורתי, ד"ר נועה בלאס. הנסיעות לקנדה היו לכינוסים שאליהם הביאו את המסטרים הגדולים ביותר הן מעולם הרוח והן מעולם הפסיכולוגיה והמדע.
באחד הביקורים של מרילין הארץ היא הגיעה לבית הספר שבו עבדתי עם נערים אוטיסטים כדי לראות כיצד אני מלמד אותם יוגה. היא החמיאה על דרך עבודתי ובאותו ביקור נתנה לי טיפים כיצד לעבוד עם הנערים לפי דברים שהיא רואה אצלם במישור הרוחני. הפתרונות שלה היו פשוטים. הייתה נערה בשם טלי שהיה קשה לחבר אותה לפעילות, ומרילין אמרה לי שבכל פעם שאני רוצה לחבר אותה, שאתן לה לגעת עם שתי כפות הידיים ברצפה. המלצה זו שינתה לטובה את ההשתתפות של טלי בשיעורים. במהלך הביקור של מרילין יכולתי לרגע אחד לחוש דרכה את החניכים בהיבטים היותר רוחניים של החיים.  

 

הבריגהו יוגה 
בשנת 1993 הראתה לי נועה מכתב שקיבלה מהודו, מאדם שתלמיד שלה פגש שם. המכתב נשלח משיוו שאנקאר טיווארי (שיבוג’י). נועה החלה להתכתב איתו. בשלב מסויים שני תלמידים שלמדו אצל נועה ואצלי נסעו טיול בהודו, ואחרי שביקרו את שיבוג'י הוא הגיע לארץ בשנת 1994. 
באותה תקופה רצתה נועה לסגור את הקבוצה הראשונה כי הרגישה שלימדה אותנו מספיק, אולם שיבוג’י שכנע אותה להמשיך וללמד אותנו. כמו כן הוא יעץ לה במקום לעשות רק קריאות צ’קרות ולפרש אותן, להוסיף על כך תרגילים לצ’קרות על פי ראייתה. פגשתי את שיבוג'י ביום בו נחת בשדה התעופה. נועה הזמינה אותי לפגוש אותו בצהריים. הלכתי לפגישה בהתרגשות מסויימת. שיבוג'י חיכה לי על המדרכה בחוץ, בירך אותי לשלום, ויחד נכנסנו פנימה לסטודיו של נועה. השתררה שתיקה בחדר. בשלב מסויים שאל אותי שיבוג'י מה עדיף, לעשות דבר אחד לעומק או הרבה דברים? הוא נגע באחת מהנקודות שהעסיקו אותי. השבתי לו תשובה מלומדת שעדיף לעסוק בהרבה תחומים. שיבוג'י חשב רגע אחד וסיכם את זה כך "יתכן ששנינו טועים ואולי שנינו צודקים, נצא לדרך ונראה מה נכון. אחה"צ הלכנו עם נועה ואתו לחוף פרישמן. הוא נשא מבטו אל על ואמר משהו בסגנון שהכל כתוב בכוכבים. כעבור זמן מה סיפר שיבוג'י שהביא מחברת שהמורה שלו גורוג'י הכתיב לו, ושהוא מעוניין ללמד את החומרים. התארגנה הרצאה אחת בצפון תל אביב שלא צלחה מבחינת מספר האנשים שהגיעו. לאחר מכן ארגנתי את הסטודיו שלי עם התלמידים, וכבר בהרצאה הראשונה שלו הגיעו עשרות אנשים. שיבוג'י נתן סדרה של הרצאות בהן הסביר על הגופים. כאשר שאלנו אותו האם יש לו ידע על יוגה או על הצ'קרות, הוא השיב בשלילה. רק לאחר שנועה ביקרה את גורוג'י בהודו הוא אישר לשיבוג'י ללמד אותנו את הבריגהו יוגה.
ומכאן החל הלימוד המרתק באחת המסורות האיזוטריות של תורת היוגה שנשמרה אלפי שנים בסוד.  באחת הנסיעות סופרה לנו ההיסטוריה של הבריגהו יוגה:
לפני כ- 3500 שנה העניק הרישי בריגהו לאנושות את הכתב המקודש, הברהמה צ'ינטה פרנאלי, שפרושו הוא מיקוד ההכרה בנשמה.
השיטה מתמקדת בהשגת שליטה עצמית על החושים וההכרה, וניתוב הכוח המושג להגשת עזרה לאחרים. רזי הבריגהו יוגה נלמדו במשך אלפי שנים בדרך המסורתית של העברת ידע ממורה לתלמיד, והונחלו בסודיות למתי מעט. במאה השביעית לספירה גנזו המאסטרים כתבי פילוסופיה ורפואה רבים, וביניהם גם הבריגהו שנגיטה, משנוכחו כי אין האנושות כשירה עדיין לקבלם. הכתבים הוטמנו במקומות מסתור בהודו ובטיבט למשך 1300 שנה, עד שהגיעה שעתם להיחשף. לביצוע משימה נעלה זו נבחר בתחילת המאה העשרים יוגי דגול, שרי סודהיר רנג'אן בהאדורי, אשר במהלך טרנס מקודש שחווה, התגלה בפניו הרישי בריגהו, הורה לו לאסוף את כתבי הקודש העתיקים ואף הנחה אותו היכן למצוא אותם.
במשך עשרים שנה נדד סודהיר ברחבי הודו וטיבט, קיבץ כ- 40,000 כתבים והחייה שוב את הידע הגנוז.
בנו, שרי ברהמה גופאל בהדורי, שנחנך על ידי אביו לרזי השיטה, המשיך במשימת האיסוף והפצת הידע לאנושות.

 

"מבין כל הרישים (הקדושים, שראו את האמת) אני הוא בריגהו,

ומבין כל המילים אני הוא אום, המילה המסמלת את הנצח.

מבין התפילות אני התפילה שבשתיקה,

ומבין העצמים היציבים אני הוא ההימאלאיה". 

 (בהגוואדגיטה, פרק 10, פסוק 25)                             

 

באחת הפגישות עם שיבוג'י אצל נועה, הוא פנה אלי ואמר: עכשיו תכתוב ותלמד יאם ניאם. הופתעתי מאוד, משום שבאותה תקופה לימדתי את כל שלבי היוגה מלבד את נושא היאם וניאם. כמו כן הוא ביקש ממני לתרגם את הספר "ודנטה מעשית" של סוואמי ויווקננדה, אותו תרגמתי במהלך שירות המילואים שלי לאחר שנסע מהארץ. בביקורו הראשון בארץ שהה שיבוג'י חודשיים וחצי.

באחד מימי אחר הצהריים דיברתי איתו על אמנויות לחימה. שיבוגי' ציין שישנה שיטה אחת שהוא מאוד מעריך - הקיוקושינקאי. לאחר שלושה ימים פגשתי את שיהאן רונן כץ שפנה אלי בהקשר ליוגה בעקבות המלצה של גיסתו. ברגע שרונן נכנס לביתי התרשמתי ממנו מאוד, והבנתי שהוא חייב לפגוש את שיבוג'י. בתחילה הביע רונן התנגדות, אך לבסוף הסכים. הדגמתי בפניו את תרגיל ברכת השמש ולמחרת הוא הגיע לפארק לפגוש את שיבוג'י. ההתאהבות של רונן בו הייתה מוחלטת. לימים הפך רונן כץ לחברי הטוב ושותפי לדרך. כאשר ילדיי הצטרפו לשיעורי הקראטה שלימד הצטרפתי גם אני לבית הספר של שיהאן רונן כץ לקראטה קיוקושינקאי.    שיבוג'י הגיע לביקורים פעם בשנה, ומעבר ללימודים דאג גם לגבש אותנו מבחינה חברתית ולעבוד על שיפור האופי שלנו בצורה אינטנסיבית. באחד הביקורים הראשונים ביקשתי ממנו עצה לשיפור הזוגיות מכיוון שהייתי מרוכז מאוד ביוגה. הפיתרון שלו היה הפסקת התרגולים שלי לשבוע שהתארך לשלושה חודשים. היה זה אחד השיעורים החזקים ביותר שקיבלתי ממנו. בשנת 1999, אחרי מספר ביקורים בארץ, הודיע לנו שיבוג'י שהגיע הזמן שנפגוש את גורוג'י, המורה האהוב שלו. באחד מערבי השבת האחרונים לפני שעזב את הארץ לימד אותנו את הנושא של מורה-תלמיד על פי התפיסה היוגית. התארגנו לנסיעה בינואר 1999. הייתה זו תחילתה של תקופה חדשה של נסיעות להודו, ומאז ועד היום נסענו עשרות פעמים ללמוד בוורנאסי. 

בזמן שהייתנו בווראנסי עם גורוג'י, הוא פנה לשיבוג'י ושאל אותו מדוע שלא אבוא עם תלמידים שלי לוראנאסי. הייתי מופתע מאוד וחשבתי שזה ממש בלתי אפשרי. השהייה עם גורוג'י היוותה תקופה מאוד משמעותית מבחינת היוגה. תחושת האמיתות של היוגה כדרך רוחנית התחזקה בי עוד יותר. אחרי שחזרנו מוראנאסי קראתי את הפרק 'כתוב בכוכבים' מתוך הספר "מסעות בהודו המסתורית" של פול ברונטון. כשבועיים לאחר החזרה לארץ התקשרתי לשיבוג'י כדי לשאול אותו מספר שאלות. שיבוגי' הפתיע אותי ושאל אותי למה שלא אבוא לוראנאסי במרץ? אמרתי לו, שזה נראה לי בלתי אפשרי, שיבוג'י השיב לי: "כתוב בכוכבים שקבוצה תגיע במרץ, אם אתה רוצה תרים את הכפפה". פניתי לקורס המורים שהעברתי באותה תקופה, הודעתי להם שאני טס לוראנאסי במרץ, ולהפתעתי כמעט כולם הביעו רצון לבוא, וכעבור חודש הייתי שוב בדרך לווראנאסי, הפעם עם תלמידים שלי. באחד הימים הניח שיבוג'י את ידו על כתפי ואמר לי: "אין לך מה לדאוג, אתה תבוא לכאן עוד פעמים רבות עם תלמידים". באותה סדנה לימד גורוג'י לימוד מעמיק על הצ'קרות. הוא המשיך ללמד מהיכן שהסתיימה הסדנה בפברואר.

 

תיאור שכתבתי על מפגש עם גורוג'י:

"הכורסה הצבעונית של גורוג'י מרופדת בבד פרחוני מודרני. לידה נמצאת שידת מדפים מרובעת ועליהם ספרים. היאנטרות (מעין תכשיטים המשמשים באסטרולוגיה הוֶדית) מסודרות בקופסאות טבק כחולות. מאחורי הכורסה בצד ימין ניצבים פסלים המתארים את שלבי האבולוציה, מהקוף ועד האדם. 

על הקיר מול הכורסה, תלויות זו לצד זו תמונות נוף, תמונות מהמיתולוגיה ההודית ובמרכז תמונת אביו של גורוג'י - סודהיר באבו. מבעד לדלתות הזכוכית של השידה הניצבת מאחורינו ניבטים פסלי חיות עתיקות, ועל השידה עצמה ניצב לו דינוזאור. ממש לידו תמונה של סאי באבא ותלמידיו. אור ניאון מאיר את החדר והוא נחלש ומתעצם לפי פעולת הגנרטור.

 

 

לא לצפות - הכול משתנה

"כאשר באנו לבית הופתענו לגלות שהספרייה של הבריגהו-שאנגיטה, המכילה 75,000 כתבי יד על קלף, שינתה שנית את מקומה והפעם סוף כל סוף הוקצה לה חדר מיוחד. הוזמנו לראותה ואכן המראה היה מרשים. שלושה חודשים לאחר מכן שוב הופתעתי לראות שכל הארונות הוצאו מהחדר והספרייה הפכה לחדר אורחים שעל רצפתו פרוסים שטיחים ומזרנים. להיכן נדדו הארונות הכבדים? לפינת ההמתנה בכניסה לחדרו של גורוג'י. עכשיו הם היו פתוחים לעיני כול ואפשר היה לעיין בלי הגבלה בספרים הישנים המצויים בהם. חודשיים אחר כך פוזרו הארונות בחדרי הבית השונים. הפעם גיליתי שדלת הכניסה לבית הוזזה ממקומה ונכנסים ממקום אחר. כך משתנים בבית האנשים, הצבעים, מיקום הרהיטים ותפקידי החדרים. מדוע? אולי כי גם בחיים הכול משתנה ללא הרף.  "חמש דקות לפני השעה שתים-עשרה הוא יצא והודיע לנו שעליו ללכת בבהילות לבית המשפט ויחזור בשעה שלוש. שעה שלוש הייתה לשש והשעה שש שונתה למחרת בבוקר והבוקר הוביל ללילה. ואכן בלילה פגשנו את גורוג'י ולמדנו מפיו חומר מעמיק, וככל הנראה יעברו שנים עד שנבין את משמעותו. כדאי ללמוד מכך לצפות בסבלנות, שהרי זו משתלמת בסופו של דבר."

הנסיעה הבאה התקיימה באוקטובר וכך התחלנו לטוס לוראנאסי ארבע פעמים בשנה עד שנת 2003. בינואר, במרץ, בקיץ ובגורופורנימה. בינואר 2003 הסתיים רוב הלימוד המרוכז עם גורוג'י וכך עברנו לשתי נסיעות בשנה - בחורף ובגורופורנימה. במקביל המשיך שיבוג'י לבוא לארץ ולהעביר סדנאות.

באביב 2000 התקשרתי לגורוג'י לקראת הנסיעה הממשמשת לבוא. גורוג'י שאל אותי איך מתקדם הדוקטורט. סיפרתי לו בהתלהבות שאני נמצא כבר בשלב האחרון. גורוג'י ביקש ממני לסיים את הדוקטורט ולהגיש אותו, ולא להגיע אליו עד שלא אסיים. הייתה זו הנסיעה היחידה לווראנאסי שלא נסעתי. במהלך הסדנה שהתקיימה סיימתי את עבודת הדוקטורט ובמאי נסעתי לקנדה להגיש אותה.

הצליל הפנימי - בית הספר לבריגהו-יוגה, רח' חובבי ציון 46, תל-אביב 052-5805002

© כל הזכויות שמורות לבית הספר הצליל הפנימי

Design: Levin design       Develop: Team-at