מאמרים נוספים

מאת: ד"ר אודי בילו

באביב 1991 חזרתי עם אשתי, אלה, מירח דבש שהחל בסתיו 1989 והפך לטיול של שנתיים במזרח הרחוק. עם חזרתי לארץ התחלתי לחפש, מתוך אינטואיציה, ידע על מרכזי האנרגיה הנמצאים בעמוד השדרה - הצ’קרות. קראתי על כך בספרי יוגה רבים, אך כמו כל נושא אמיתי - מהספרים ניתן לקרוא עליו, אך לא לחוותו. עם חזרתי לארץ החלטתי ללמד במסגרת החינוך המיוחד. בעצתה של קרובת משפחה, יצרתי קשר עם המחלקה לתרבות הפנאי ב’אקים ישראל’ והוצע לי לפתח פרויקט של לימוד רכיבה על אופניים לאנשים בעלי פיגור שכלי.

זמן קצר לאחר שהצטרפתי למחלקה לתרבות הפנאי נערכה פגישה של כל המנחים ביפו. נועה בְּלָאס אשר הקרינה שמחת חיים בלתי רגילה משכה מייד את תשומת ליבי, ובעת שדיברה על עבודתה עם החניכים באמצעות הצלילים של הגונגים, הרגשתי שעומד לפני אדם רוחני בעל שיעור קומה.

הערב היה חורפי וגשום, וכשהסתיים, הציעה לי נועה לחזור איתה במונית לתל אביב. בדרך סיפרה לי בטבעיות על קערה טיבטית שקנתה מחנות בשם דרוויש, ושבמדיטציה שעשתה למחרת בבוקר הרגישה כי היא נגנבה ממנזר בטיבט, ומוטלת עליה החובה להחזיר אותה לעם הטיבטי. היא סיפרה לי כיצד ניסתה ליצור קשר עם נציגים טיבטיים כדי להחזיר להם את הקערה. בסופו של דבר יצרה נועה קשר עם נזיר טיבטי בכיר ונפגשה איתו, והוא אכן אישר שהקערה גנובה והיא רכושו של העם הטיבטי. מעבר לשיחה שהתנהלה במונית - האווירה ששררה, ואישיותה הכובשת של נועה שהתבטאה בטוב לב ובשמחת חיים בלתי רגילה, שבו את ליבי. כשהגעתי הביתה סיפרתי לאלה אשתי שפגשתי אדם רוחני יוצא מגדר הרגיל. אלה הייתה רגילה לגילויי ההתלהבות שלי אבל הפעם מדובר היה בדבר אמיתי. לאחר זמן מה התקיימה פגישת מנחים נוספת בביתה של נועה, וביציאה מהפגישה שאל אותי ראש המחלקה, נדב ענבר, אם יש לי מושג כלשהו על צ’קרות. 

 

הופתעתי מאוד מן השאלה שעלתה מכיוון בלתי צפוי. נדב סיפר לי שנועה בלאס מסוגלת לראות צ’קרות

אצל אנשים באופן טלפתי. למרות עיסוקי ביוגה הייתי ספקן לגבי ההצהרה הזו והחלטתי לבדוק את הנושא. פניתי לנועה ושאלתי אותה לגבי הצ’קרות. היא הזמינה אותי אליה וסיפרה לי על תהליך ההתפתחות שעברה וכיצד גילתה, דרך חוויות שקרו לה, את העובדה שיש לה יכולת טלפתית לראות צ’קרות. משמעות היכולת הזו התבטאה בכך שנועה יכלה להתרכז בשמו הפרטי של אדם מבלי לפגוש אותו, ולקבל עליו מידע דרך סמלים שראתה בהתאם לצ’קרות שלו. כששאלתי כמה שנים לאחר מכן את שיבוג’י, המורה שהגיע מהודו, מה דעתו על היכולת הזו של נועה, הוא הגדיר אותה כפלא. באותה תקופה לימדתי יוגה בישיבה דתית בישוב פדואל. סיפרתי לרבנים בהתלהבות על נועה ועל יכולותיה, והם הביעו רצון להיפגש איתה. הם באו לפגישה בליווי נשותיהם. הפגישה הייתה מיוחדת במינה, במהלכה הם ביקשו מנועה להתרכז בבעיות שהיו להם, ונועה הפליאה אותם בתשובותיה. לאחר הפגישה הזו השתכנעתי כי יכולותיה הרוחניות של נועה הן אמיתיות.

 

לאחר מכן ערכה נועה קריאת צ’קרות לי ולאשתי אלה. היה זה כל כך מרגש, עד שהלכנו הביתה ברגל זמן רב לאחר הקריאה בכדי להירגע. באותה תקופה לא יכולתי להפסיק לדבר על נועה ועל קריאת הצ’קרות שלה. זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי יכולת יוגית על-חושית מוכחת, החוזרת על עצמה פעם אחר פעם. הבאתי אל נועה עוד חברים שעסקו ביוגה כדי שיראו את התופעה הפלאית הזו. סיפרתי עליה במרכז שיבננדה, שם הזמינו אותה להרצות על הנושא, ולימים נקשר קשר ידידות עמוק בינה ובין סוואמי סוואפננדה ופרופסור מרילין רוזנר.

בקיץ 1992 הודיעה נועה על החלטתה ללמד את נושא הצ’קרות באופן מסודר, ופתחה את קבוצת הלימוד הראשונה שלה. הפכתי לתלמיד ולמדתי אצלה כ- 12 שנה. בהתחלה תיכננה נועה ללמד על סמך הספר "The Serpent Power", של סיר ג’והן וודרוף, אך עד מהרה הובילה אותה האינטואיציה המפותחת שלה לדרך משלה.

במהלך הזמן פיתחה נועה דרך מתפתחת של מדיטציה על סמלי הצ’קרות שכללה ריכוז על הסמלים בנפרד ואינטראקציה יצירתית ביניהם. תרגלתי באדיקות את התרגילים שנתנה, והקדשתי לכך כל יום בין חצי שעה לשעה. תכונותיה של נועה שהרשימו אותי, היו נכונות אינסופית לעזור, נדיבות, טוב לב ורוחב לב, יצירתיות המשולבת באינטואיציה, ושמחת חיים ללא הפסקה.

בשנת 1993 הראתה לי נועה מכתב שקיבלה מהודו, מאדם שפגש תלמיד שלה. המכתב נשלח משיוו שאנקאר טיווארי (שיבוג’י). נועה החלה להתכתב איתו והוא הגיע לארץ בשנת 1994. באותה תקופה רצתה נועה לסגור את הקבוצה שלנו ולשחרר אותנו, אולם שיבוג’י שכנע אותה להמשיך וללמד אותנו. כמו כן הוא יעץ לה במקום לעשות רק קריאות צ’קרות ולפרש אותן, להוסיף על כך תרגילים לצ’קרות על פי ראייתה.

נהגנו להיפגש עם נועה בתדירות של פעם בשבועיים, ובמפגשים הללו ניגנו, התרכזנו בצ’קרות ולפעמים ציירנו. בשנת 1994 ציירתי את הצ’קרות באופן אינטואיטיבי בהשראתה של נועה. העבודה על כל ציור נמשכה כמה שעות. אחד הציורים פורסם בספרה "דרך הצלילים".

 

באמצע שנות התשעים הגיע לארץ סנט קשוואדאס, היוגי שהיה תלמידו של סוואמי שיווננדה. הוא היה מאסטר לבהקטי יוגה. נועה השתתפה באחד הסאצאנגים שערך בפתח תקווה. בהפסקה הוא קרא לה ואמר שהיא ניחנה בברכה רוחנית ובשמחת חיים מיוחדת במינה. בסוף הערב קרא לה שוב וסיפר כי הוא מכיר אותה מהגלגול הקודם בו הייתה נזירה בטיבט ששמה היה "נילה טרה". נועה חזרה הביתה והפכה בספרות כדי למצוא מידע על אותה נילה טרה, ולהפתעתה גילתה שהייתה אחראית על הצ’קרות במקדש. הגילוי היווה נדבך נוסף לקשר העמוק שהיה לה כבר עם הנושא.

כאשר עבדתי עם נערים אוטיסטיים השתתפתי עם נועה בניסוי בו בדקה כיצד היא יכולה לעזור לחניכים באופן טלפתי. במהלך הניסוי היא הנחתה אותי כיצד לעבוד עם התלמידים וזאת על פי התמונות שקיבלה על הצ’קרות שלהם. היה זה פשוט מדהים להיווכח כיצד ההנחיות שנתנה נועה היו מדויקות, ועד כמה הן עזרו לתלמידים. נפגשתי עם המנהלת וסיפרתי לה כיצד ניתן באמצעות ההנחיות של נועה לעזור לתלמידים להתמודד עם בעיות של אלימות, חוסר שקט ועוד, וזאת מבלי שנועה ראתה אותם אפילו פעם אחת.

אבי הפך גם הוא לאחד מתלמידיה הנאמנים של

בשנת 1996 שיניתי את כיוון העבודה שלי ב’אקים’ והוצע לי לפתח פרויקט יוגה. במהלך עבודה זו, שלימים הפכה לנושא הדוקטורט שלי, נעזרתי רבות בנועה. בכל פעם שנתקלתי בקשיים בעבודה עם התלמידים, הסתייעתי בה. אחת העצות הטובות שלה שהיו משמעותיות מבחינת העבודה איתם, הייתה לתת להם לצייר מנדלה לפני השיעור ואחרי השיעור, כדי לקבל איזושהי אינפורמציה על מה שעברו במהלך השיעור. לפרוייקט קראתי "יוגה בשילוב תנועה צליל וצבע". את הרעיונות לפרק של הצליל, שכלל עבודה עם גונגים וכלי הקשה, והפרק של הצבע, שכלל ציור לפני ואחרי השיעור, שאבתי מנועה בלאס. שהיתי פעמיים עם נועה בקנדה בסמינרים שהיו קשורים ללימודים. נועה הרצתה שם על עבודתה וריתקה את הקהל. נועה אף השתתפה בבדיקת הדוקטורט שלי. נועה. כאשר עבר לעבוד בעיריית אשדוד, הוא נתקל בקשיים בעבודה. המלצתי לו להתייעץ עם נועה. נועה הכינה לו קריאת צ’קרות לפי השם הפרטי וכאשר הגיע אליה הכל היה כבר כתוב. ומכיוון שנועה אמרה לו דברים שרק הוא ידע, השתכנע מייד באמיתות הדברים והפך להיות תלמיד שלה. הוא התמיד בכך עד לימי חייה האחרונים.

בשנת 1996 לערך רכשתי על פי המלצותיה של נועה ובברכתה מערך של גונגים, והתחלתי לשלב את רעיונותיה בשיעורי היוגה שלי. כיום מלמדת אשתי אלה, שהייתה גם היא תלמידתה של נועה, את נושא הריכוז בצ’קרות המשולב עם נגינה בגונגים.

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: