יוגה ומדע

דמיון וחשיבה חיובית

דמיון וחשיבה חיובית
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: ד"ר נירה מתיא

עולם היוגה עושה שימוש נרחב ומאלף בדמיון ובחשיבה חיובית. תרגול האסאנות מועצם דרך ריכוז במשפטים חיוביים חוזרים, המתייחסים לאיברים שעליהם משפיע התרגול. למשל, לאחר תרגול מטסיאנדראסאנה, המשפרת בין היתר את תפקוד מערכת העצבים, מועצם התרגול כאשר חוזרים בלב על המשפט "מיום ליום מערכת העצבים שלי מתפקדת טוב יותר ויותר". כמו כן, על מנת להעצים את השפעת התרגול, כדאי לדמיין כיצד נראה גופנו בזמן השהייה באסאנה לפני ביצועה בפועל.

גם בלאיה יוגה, יוגה העוסקת בטיפול בצ'קרות באמצעות מדיטציה, נעשה שימוש נרחב בדמיון. באמצעות מדיטציות העוסקות בסמלי הצ'קרות והחזייתן בדמיון, חלים תהליכים של ריפוי וטיפול. יוגים מנוסים מסוגלים אף לחדור לצ'קרה בעזרת תרגול זה ולקבל את הכוחות הטמונים בה. 


השפעת הדמיון על מבנה המוח

מבחינת מדעי המוח ואופן פעולת המוח אין הבדל רב בין ביצועה של פעולה ובין דימוי הפעולה ללא ביצועה. מסריקות מוח מתברר, שבשעת מעשה או בשעת דימוי המעשה בלבד, רוב החלקים המופעלים במוח הם אותם החלקים בשני המקרים. מכאן נובעת השפעתו הרבה של הדמיון על גופנו ועל נפשנו, ובסופו של דבר - על בריאותנו.

המחקרים המובאים עוסקים בכך:

1. רכישת מיומנות גורמת לשינוי במבנה המוח[1]
המאמר עוסק בחקר תהליך למידת מיומנויות, שבמהלכו בדקו אילו שינויים מתרחשים במוח בתהליך למידת מיומנות, וכמה זמן הוא אורך.

הניסוי: החוקרים בדקו את מפת המוח באמצעות גרייה מגנטית, המאפשרת סריקה של חלקי המוח. הנבדקים היו עיוורים הרוכשים מיומנות של קריאת כתב ברייל. הניסוי ארך כשנה. העיוורים למדו לקרוא כתב ברייל באמצעות האצבע המורה, ומוחם מופה במספר מועדים.
תוצאות ומסקנות: במחקר גילו שתי תוצאות משמעותיות:
1. התרחבות במפת המוח של האצבע המורה הקוראת ברייל. 
מפת המוח של האצבע המורה הקוראת ברייל נמצאה גדולה יותר מזו של שאר האצבעות. ובנוסף, מפת המוח של האצבע המורה בקרב קוראי הברייל נמצאה רחבה יותר מזו של אנשים שאינם קוראים כתב ברייל. 
2. שינוי פלסטי במוח.
ההתרחבות במפת המוח של האצבע הקוראת ברייל לא הייתה יציבה במשך ששת החודשים הראשונים. השינוי במפת המוח לא היה מקובע וחזר בכל תחילת שבוע למצבו ההתחלתי, בעקבות הפסקת התרגול שבסוף כל שבוע. רק לאחר ששה חודשי תרגול, השינויים שנוצרו במפת המוח התקבעו ואף התרחבו. 

המסקנה היא, שעל מנת לרכוש מיומנות חדשה ולקבע אותה במוח, יש צורך בתהליך לימוד ואימון של 6 חודשים. לפני כן מתרחש תהליך לימוד, אך הוא זמני בלבד, ואינו מתקבע במוח.

ההשערה היא, שעד שישה חודשים המוח פועל דרך חיבורים עצביים קיימים, החייבים להיות מופעלים כל הזמן על מנת שהמיומנות הנרכשת תישמר. לעומת זאת, לאחר שישה חודשים נוצרים חיבורים עצביים חדשים, המאפשרים יציבות של למידת המיומנות והטמעתה בגוף. 

2. 
מחשבות גורמות לשינוי במבנה המוח [2]
לאחר שהבנו כיצד רכישת מיומנות גורמת לשינוי במבנה המוח, נשאלת השאלה: האם רק תרגול פיזי יגרום לשינוי מסוג זה, או שמא גם תרגול מחשבתי ושימוש בדמיון עשויים להביא לשינויים פיזיים במוח? במחקר זה בדקו, אם מחשבות שחוזרים עליהן באופן קבוע, מחזקות קשרים עצביים קיימים וגורמות ליצירת קשרים חדשים במוח. קשרים עצביים אלו קרויים סינפסות- החיבורים בין תאי העצב.

הניסוי: החוקרים בדקו מה קורה במוחם של אנשים המנגנים בפסנתר. לצורך כך, נבדקו שתי קבוצות של אנשים חסרי ידע מוקדם בנגינה על פסנתר.
הקבוצה הראשונה - קבוצת האימון הפיזי, התבקשה לנגן רצף תווים קבוע במשך שעתיים ביום.
הקבוצה השנייה - קבוצת האימון המחשבתי, התבקשה לשבת מול פסנתר ולדמיין נגינת רצף תווים זהה במשך שעתיים ביום.
מוחם של הנבדקים מופה לפני הניסוי ואחריו, ונבדקו השינויים שחלו במוח.
תוצאות ומסקנות: תוצאות הבדיקה הצביעו על כך, שבשתי הקבוצות חלו אותם שינויים במערכת המוטורית במוח!
במוחם של נגנים משתי הקבוצות חלו שינויים במפת המוח האחראית על העברת הוראות לשרירים שמופעלים בזמן הנגינה. הרשת המוטורית האחראית על העברת אותות לשרירים שמופעלים בזמן נגינה התחזקה וגדלה במוחם של נגנים משתי הקבוצות. כלומר, אימון מחשבתי, הכולל מחשבות חוזרות ונשנות, גורם לשינויים פיזיים במבנה המוח.

רמת הדיוק של נגנים מקבוצת האימון הפיזי הייתה טובה ב-40% מזו של נגנים בקבוצת האימון המחשבתי. שיעור נגינה חד פעמי של שעתיים העלה את רמת הדיוק של נגנים מקבוצת האימון המחשבתי, והשווה אותה לזו של נגנים מקבוצת האימון הפיזי. כלומר, אימון מחשבתי לפני תהליך למידה, עשוי לקצר משמעותית את התהליך.

מחקר זה מוכיח כי מחשבות גורמות לשינויים פיזיים בקשרים עצביים במוח. 

 
3. חיזוק שרירים באמצעות דמיון ומחשבה[3]
ידוע לכול, כי אדם יכול לחזק שרירים באמצעות אימון גופני. אך האם ניתן לחזק שרירים באמצעות הדמיון בלבד? כלומר דרך אימון גופני שנעשה רק במחשבה?

הניסויחוקרים בדקו מה קורה בגוף בעקבות כיווץ שריר באצבע.
קבוצה אחת התבקשה לכווץ את שריר האצבע מספר פעמים במשך ארבע שעות.
קבוצה שניה התבקשה רק לדמיין כיווץ של שריר האצבע במשך ארבע שעות.

האם שרירי האצבע בשתי הקבוצות התחזקו?
תוצאות ומסקנות: בקבוצת התרגול הפיזי השריר התחזק ב-30%
בקבוצת התרגול המחשבתי השריר התחזק ב-22%!

מה קרה בגופם של הנבדקים? כיצד שריר האצבע התחזק רק כתוצאה ממחשבה?
ההשערה היא, שהשריר התחזק כתוצאה מפעילות המוח. במוח ישנם תאי עצב מוטוריים שתפקידם להעביר הוראות פעולה לשריר. שתי הקבוצות הפעילו את תאי העצב המוטוריים וחיזקו את הרשת העצבית. לאחר הניסוי, כשחברי קבוצת האימון המחשבתי הפעילו את שריר האצבע, תאי העצב האחראים לפעולה זו כבר היו חזקים יותר, ולכן יותר כוח הועבר לתאי השריר. כלומר, דמיון של פעולה מפעיל ומחזק תאי עצב מוטוריים, ובעקבות כך גם את השריר עצמו. 

 

לסיכום, כיצד דמיון וחשיבה חיובית משפיעים על מבנה המוח?
ראינו שביצוע פעולות בפועל מפעיל רשתות עצביות במוח. רכישת מיומנות חדשה באופן פיזי, מביאה ליצירת חיבורים עצביים חדשים במוח. כמו כן, מחשבה ודמיון של ביצוע פעולות, מפעילים גם הם רשתות עצביות במוח, מחזקים חיבורים עצביים קיימים ומביאים ליצירת חיבורים עצביים חדשים.

כיצד בא הדבר לידי ביטוי בהקשר של חשיבה חיובית?
חשיבה שלילית גורמת לתחושות של לחץ, מועקה, כעס ורגשות לא נעימים. חשיבה חיובית תורמת לתחושת רווחה נפשית, ומחזקת שלווה ורגיעה. ממש כמו פעולות פיזיות, גם רגשות כמו אהבה ורגיעה, או לחילופין, שנאה וכעס, מפעילים תאי עצב ורשתות עצביות במוח.  

חשיבה חיובית מעוררת ומחזקת את תאי העצב ואת הרשתות העצביות האחראיות לתחושות האהבה השלווה והרגיעה, תהליך שמביא להפעלת מנגנונים רבים בגוף, ולהפרשת חומרים המסייעים לבריאות הפיזית והנפשית. בעת חשיבה שלילית מתרחש תהליך הפוך - מתחזקות רשתות עצביות האחראיות על רגשות הכעס והלחץ, ומופעלים מנגנוני הסטרס בגוף. מנגנונים אלו, אם יפעלו באופן מתמשך, עלולים לגרום לפגיעה בבריאות האדם.

מכיוון שכך, אין ספק כי תרגול חשיבה חיובית יתרום רבות לבריאות האדם, ואילו חשיבה שלילית תשיג את ההפך.
מתוקף היותנו אנושיים, אנו חווים פעמים רבות רגשות שליליים באופן בלתי נמנע. השאלה היא עד כמה מהר יודע האדם לזהות תחושות כאלו מבעוד מועד ולהימנע מהן, ואלו כלים עומדים לרשותו בבואו לעשות זאת.
תרגול חשיבה חיובית הוא אחד הכלים החזקים העומדים לרשות כל אחד מאיתנו במטרה לחיות חיים בריאים וטובים יותר. 

מנגנון זה מסביר גם, כיצד שימוש בדמיון מאפשר ליצור שינוי ברמה הפיזית, בדרך הפעולה של המתרגל. בתרגול דמיון מודרך או בתרגול של לאיה יוגה (מדיטציות דמיון לטיפול וחיזוק הצ'קרות), מדווחים המתרגלים על שינויים פיזיים בחייהם, ביחסים בינאישיים ובדרכי פעולה ומחשבה. סביר מאוד להניח, כי שינויים אלו מתאפשרים הודות ליצירת רשתות עצביות במוח וקיבוע רשתות עצביות "חיוביות", המובילות לדרך חשיבה ופעולה מעצימה ומחזקת. 


מנגנונים ביולוגיים וחשיבה חיובית

בריאותנו הגופנית מושפעת מגורמים רבים, ביניהם: הרגלי חיים, תזונה, פעילות גופנית, ואופן חשיבה. עובדה זו ידועה מזה שנים רבות. אחד האתגרים העומדים בפני המדע הוא, לגלות את המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס תופעות כאלו, ולספק לאנושות כלים להתמודדות ולשיפור איכות החיים.

רגשות שליליים מתמשכים גורמים לתחושה רעה, ומעודדים יצירת מחלות ומצב גופני ירוד. באותו אופן, רגשות חיוביים תורמים לתחושה טובה ולבריאות גופנית איתנה. כיצד הדבר קורה? לאחרונה התגלה אחד המנגנונים הביולוגיים המרכזיים המקשרים בין רגשות למצב בריאותי.

שתי מדעניות בעלות שם עולמי, פרופ' אליזבת בלקבורן ופרופ' אליסה אפל, חוקרות במשך שנים מולקולה מיוחדת בתא הנקראת טלומר. פרופ' בלקבורן אף זכתה בשנת 2009 בפרס נובל על גילויה בתחום זה. לאחרונה, הן גילו שהטלומרים מושפעים מסוג המחשבות שלנו.

מהו הטלומר? החומר התורשתי, הנקרא DNA, מצוי בתאי גופנו. מולקולות ה-DNA המצויות בגרעין התא ארוזות במבנה הנקרא כרומוזום. ה-DNA  מכיל את כל המידע הקובע מיהו האדם, מבחינה פיזית ונפשית. פגיעה או פגם בו עלולים לגרום למחלות שונות. בכל פעם שתא בגוף מתחלק, ה-DNA  מוכפל ומתחלק, על מנת לעבור במדויק לכל אחד מתאי הבת החדשים שנוצרו. מכאן, שה-DNA הוא קריטי בחשיבותו, וקיימים מנגנונים שונים השומרים עליו. אחד החשובים שבהם הוא הטלומר. הטלומרים הם מולקולות הנמצאות בקצות הכרומוזומים ושומרות על ה-DNA מפני פירוק. בכל פעם שתא מתחלק, הטלומרים מתקצרים מעט, עד שהם נעשים קצרים מדי, כך שהתא לא יכול להמשיך ולהתחלק. מתברר שהטלומרים לא רק מתקצרים, אלא גם מסוגלים להתארך. פרופ' בלקבורן, ביחד עם חוקרים נוספים, גילו שבגופנו מצוי אנזים הנקרא טלומראז, היודע להאריך את הטלומרים. גילוי זה זיכה אותם בפרס נובל.

אורך הטלומרים קשור בקשר ישיר להתפרצות מחלות ותהליכי הזדקנות. באופן כללי, ככל שרמת הטלומראז גבוהה והטלומרים ארוכים יותר, תהליכי הזדקנות בגוף והתפרצות מחלות מואטים.

ידוע שלהרגלי החיים שלנו, כגון פעילות גופנית ותזונה, ישנה השפעה על רמת הטלומראז ועל אורך הטלומרים, ומכאן, גם השפעה על בריאותנו. לאחרונה התברר, כי גם לדפוס החשיבה שלנו ישנה השפעה על אורך הטלומרים ועל רמת הטלומראז. מחקרים מראים[4], כי אנשים הנוטים לחשיבה שלילית, ובעיקר חשיבה שלילית מתמשכת, הינם בעלי אורך טלומרים קצר יותר ורמת טלומראז נמוכה יותר. לעומתם, אנשים הנוטים לחשיבה חיובית, או המסוגלים להתבונן על מחשבותיהם השליליות, להניח להן, ולהמירן במחשבות חיוביות, הינם בעלי רמת טלומראז גבוהה יותר.

ממחקרים נוספים מתברר, כי תרגול טכניקות של גוף-נפש, מוביל לעלייה ברמות הטלומראז. טכניקות, כגון מדיטציה טאי צ'י ויוגה[5] מובילות לעלייה ברמות האנזים ולהתארכות הטלומרים, ומכאן, עשויות להגן מפני הזדקנות מוקדמת ומחלות.

מחקרים נוספים מלמדים, שטכניקות כדוגמת שירה וסריגה מביאות גם הן לעליה ברמות הטלומראז. שירה וסריגה עשויות להיחשב כפעילויות פנאי, וישנם אנשים המשווים את התחושה בשעת סריגה לתחושה מדיטטיבית. בנוסף, ישנן שיטות שאף משלבות פעילויות אלו בבתי ספר, כדרך לימוד המקנה מיומנויות רבות וחשובות לילדים.

לסיכום, חשיבה חיובית משפיעה על הגוף והנפש במספר רבדים. תרגול חוזר של מחשבות חיוביות מביא ליצירת סינפסות (רשתות עצביות) חדשות במוח, ולקיבוע סינפסות קיימות, שהפעלתן מביאה לתחושת שלווה ורגיעה. גם ברמה המולקולרית, בתוך תאי הגוף, יש לחשיבה החיובית השפעה. מנגנון הטלומרים, הפעיל בשעת חלוקת תאים, ומונע את התקצרות ה-DNA, מושפע ממחשבות חיוביות ומתחושת רגיעה. תחושת לחץ ופסימיות מונעת פעילות מיטיבית של הטלומרים. ניתן להשתמש בעובדות מדעיות אלו על מנת לחזק את הבנתנו, שחשיבה חיובית ואופטימיות, כדרך חיים, עשויות להשפיע לטובה על בריאות הגוף והנפש.  



תגיות: