פראניאמה
נשימה דרך האף ודרך הפה
מדע הנשימה
נאדי סודהי - אנלום וילום
נשימת יוגי מלאה
קפלבהאטי
מדע הנשימה
הרצאה שנערכה ב– 28 במארס, 1900, בסן-פרנסיסקו תחת השם "מדע הנשימה"
מאמר זה הוקלט ע"י Ida Answell בקצרנות, אך מכיוון שמהירות דיבורו של הסוואמי הייתה גבוהה מדי עבורה בהיותה טירונית בעבודתה, קיימות השמטות המצוינות ע"י נקודות, והמילים שבסוגריים מיועדות לחבר איכשהו בין החלקים שמבחינה תחבירית אינם מקושרים בתוך המשפט.
תרגילי נשימה נפוצו בהודו עוד משחר ההיסטוריה. עד כדי כך, שהם מהווים חלק ממסורות דתיות, כדוגמת הליכה לכנסיה, או תפילות, המוכרים מתרבותנו. אציג בפניכם את הרעיונות הללו.
תפיסת העולם של הוגה הדעות ההודי, מכלילה את היקום כולו לכדי מסגרת מצומצמת של שני חלקים: פ ר נ ה – אנרגיית החיים ו א ק ש ה - ראשון האלמנטים ביקום, החלל.
"פרנה" פירושו כל אשר מתגלם בצורת תנועה, או אפשרות של תנועה, כוח, או משיכה... חשמל, מגנטיות, כל התנועות בגוף החי, כל תנועות (גלי) ההכרה – כל אלו הינם התגלמויות שונות של המהות המכונה "פרנה".
אך ההתגשמות הטובה ביותר של הפרנה מצויה ב(מוח) ומתגלמת כאור (התובנה). אור זה כפוף הינו להדרכתה של המחשבה. על ההכרה מוטל התפקיד לשלוט בכל פעימת פרנה שמתעוררת בגוף... על ההכרה לשלוט בגוף באופן מוחלט.
אך אין הדבר מתבצע הלכה למעשה. לרובנו קורה בדיוק ההיפך מכך. ההכרה חייבת להיות ברת יכולת לשלוט על כל חלק וחלק ב(גופנו) בהתאם לרצוננו. כך מחייב ההיגיון הפשוט, ההיבט הפילוסופי ותורת החכמה. אך בפועל, לא כך הם פני הדברים. עבורכם, המרכבה היא שנמצאת לפני הסוסים. הגוף הוא אשר שולט בהכרה. אם אצבעי נצבטת – הנני מצטער. הגוף עובד על ההכרה. אם מתרחש משהו אשר איננו לרוחי – הנני מודאג. ההכרה שלי מאבדת איזון. הגוף הוא אדון ההכרה. הפכנו להיות צלמי גוף. בעידן זה של האנושות מהווים אנו אך ורק צלמי גוף.
בנקודה זו (נכנס) לתמונה הפילוסוף, החכם, להורות לנו מהי הדרך ומהי מהותנו האמיתית .
ייתכן שהנכם מסוגלים להבין זאת ברמה השכלית, אך קיים פער גדול בין תפיסת השכל ליישום המעשי. בין תכנית המתאר של הבניין, לבין הקמתו בפועל קיים מרחק גדול. לכן יש צורך בשיטות שונות (להשגת המטרה של הדת).
בקורס האחרון למדנו את דרכה של הפילוסופיה, בנסותנו להביא את הכול תחת שליטה, להכריז פעם נוספת על חרותה של הנשמה...
"זה קשה. דרך זו אינה מתאימה (לכל) אחד. ההכרה שהולבשה במעטה של גוף נתקלת בקושי רב במהלך הניסיון להביא דבר זה לכלל ביצוע" (גיטה, 12, 5)
מעט סיוע פיזי (של הגוף) יהפוך את ההכרה לנינוחה יותר. מה יכול להיות יותר הגיוני מאשר לצפות שההכרה בעצמה תשיג את היעד? אך אין הדבר מצוי בתחום יכולתה. לרובנו דרוש סיוע גופני. השיטה של ראג’ה – יוגה מבוססת על ניצול הסיוע של הגוף, (שימוש) בכוחות הגוף על-מנת לייצר מצבי הכרה מסוימים ולחזק את המוח יותר ויותר, עד שישוב לקנות שליטה מחודשת בממלכתו האבודה.
אם למישהו יש את היכולת להשיג זאת אך ורק באמצעות כוח הרצון – מה טוב הדבר, אך היות ורובנו הגדול אינו מסוגל לכך, - נפנה לשימוש באמצעים פיזיים (גופניים) המיועדים לתמוך בכוח הרצון בדרכו זו.
היקום כולו מהווה מצב בלתי - רגיל של אחדות שבשונות. (למצבים) שונים של אותה הכרה קיימים שמות שונים, וקיים רק מצבור (מסה) אחד של הכרה. (ישנן) מערבולות קטנות שונות זו מזו באוקיינוס זה של ההכרה.
אנו הננו בו זמנית ישויות פרטיות מחד, ואוניברסאליות – מאידך. כך מתמשך המשחק. במציאות, אחדות זו אף פעם איננה נחלקת (חומר, הכרה, רוח, - כולם מהווים אחדות אחת). אין אלו אלא שמות שונים לאותה אחדות. אין ליקום אלא ממשות אחת בלבד, בה מביטים אנו מזוויות שונות. אותה (ממשות) הניבטת מזווית ראיה אחת נהיית חומר. אותה אחת מזווית אחרת הופכת להכרה. אך אין בנמצא שני דברים. עקב תפיסה מוטעית של החבל כנחש, חדר פחד ללב (האדם) וגרם לו להזעיק את זולתו על-מנת שיהרוג את הנחש. מערכת העצבים (שלו) החלה לרעוד, לבו החל פועם בחוזקה...כל התופעות הגשמיות הללו נבעו מהפחד, ומרגע שיגלה שמדובר בחבל, הן תיעלמנה. זהו הדבר אותו אנו רואים במציאות. אפילו מה שהחושים רואים - הדבר אותו אנו מכנים חומר - (גם) הוא מהווה את ה"ממשי". אלא שלא באותה הדרך בה אנו ראינו אותו מנקודת מבטנו. ההכרה (אשר) ראתה את החבל (ו)החשיבה אותו לנחש, לא הייתה שרויה באשליה. כי אילו הייתה נתונה באשליה, לא הייתה רואה שום דבר. זה דבר כלשהו הנראה כדבר אחר, לא כמשהו שכלל איננו קיים. מה שאנו רואים כעת הינו גוף, ואנו תופסים בכושר הבנתנו את הנצחי כחומר... איננו אלא מחפשים אחר ה"ממשות". אף פעם אין אנו נתונים באשליה. אנו תמיד יודעים את האמת, אלא שלעיתים אין אנו קוראים אותה כהווייתה. הינך מסוגל לקלוט באופן חושי רק דבר אחד בזמן נתון. כשאני רואה את הנחש, החבל נגוז לגמרי. ובראותי חבל - לגמרי נעלם לו הנחש. עלי להיות דבר אחד ....
בראותנו את העולם, איך מסוגלים אנו לראות את אלוהים? חישבו נא לרגע, מה הכוונה בכך שהעולם הינו אלוקים הנגלה לעינינו בתור כל הדברים, (באמצעות) החושים שלנו. כאן אתם רואים את הנחש, החבל איננו נראה. כשתגיעו לידיעת הרוח (הנשמה), כל השאר ייעלם. כשהינך רואה את הרוח/הנשמה עצמה, אינך רואה חומר מפני שמה שאנו מכנים חומר הינו אותה נשמה ממש. כל השונויות הללו (נכפות) עלינו על ידי החושים שלנו. אותה השמש, המשתקפת באמצעות אלף קרניים קטנטנות תייצג עבורנו אלפי שמשות זעירות. אם הנני מביט ביקום דרך החושים שלי, אני מפרש אותו כחומר וככוח. זה אחד וזה גם רבים – בו זמנית. זה שהיקום הינו רב פנים (רב שוני וגיוון) אין פירושו של דבר שנהרסת האחדות. מיליוני הגלים אינם הורסים את אחדותו של האוקיינוס. זהו אותו אוקיינוס. בהביטך ביקום, זכור שביכולתנו לצמצם את מהותו לכדי חומר, או לכדי כוח. בהגבירנו את המהירות, תקטן המסה... מצד שני, יש ביכולתנו להגדיל את המסה ולהוריד את המהירות ... אנו מסוגלים להגיע כמעט עד לנקודה שבה המסה תיעלם לה לגמרי...
אין לומר שהחומר הינו הסיבה לכוח, ואף אין לטעון את ההיפך: שהכוח מהווה סיבה לחומר. שניהם כל כך (קשורים) זה בזה, שהאחד עשוי להיעלם בתוך משנהו: מוכרח להיות (גורם) שלישי, ואותו משהו שלישי הינו ההכרה. אינך יכול לייצר את היקום לא מחומר ולא מכוח. ההכרה הינה משהו שאיננו כוח ואף לא חומר, ובכל זאת היא גורמת להיווצרותם כל העת. בטווח הארוך, ההכרה יוצרת את כל הכוח. לזאת הכוונה בהכרה/תודעה אוניברסאלית - הסך הכול הכוללני ביותר של כול ההכרות. כול אחד בורא, וכתוצאה מסך כול הבריאות הללו מתקבל היקום על כול שונויותיו – האחדות שבשונות. זה אחד וזה רבים בו-זמנית.
האלוקים האישי איננו אלא סך של הכול, ובכול זאת הוא אינדיבידואלי, ממש כשם שהינך גוף אינדיבידואלי, שבו כול תא ותא הינו חלק אינדיבידואלי לכשעצמו. כול דבר בר-תנועה נכלל במונח "פראנה" או כוח. (זוהי) הפראנה אשר מניעה את הכוכבים, השמש, הירח. פראנה מהווה את כוח המשיכה...
כול כוחות הטבע מוכרחים על כן להיווצר על ידי ההכרה האוניברסאלית. ואנו, כפעימות קטנות של ההכרה, שואבים פראנה זו מן הטבע, מעבדים אותה שוב על ידי הטבע העצמי שלנו, מה שמתבטא בהניענו את גופנו וביוצרנו את מחשבותינו. אם אתה חושב שאי אפשר ליצור מחשבה, הפסק לאכול למשך עשרים יום ותיווכח איך אתה מרגיש. התחל היום וספור... אפילו מחשבה נוצרת על ידי מזון. אין ספק בכך.
שליטה על אותה אנרגיית חיים שמפעילה הכול, שליטה על אותה אנרגיית חיים (פראנה) בגוף, נקראת פרניאמה. אנו מבינים, בשכל הישר שלנו, שזוהי הנשימה (אשר) גורמת לכל דבר לנוע. אם הנני מפסיק לנשום, אני עוצר תנועה. אם הנשימה מתחילה להתבצע, (הגוף) מתחיל לנוע. היעד שאנו חותרים להגיע אליו איננו הנשימה עצמה: זהו משהו מעודן יותר אשר נחבא מאחורי הנשימה.
(היה היה פעם שר בשרותו של מלך דגול). מאחר והמלך לא היה שבע רצון מהשר, הוא גזר עליו להיאסר במרומי מגדל מרקיע שחקים. כך היה, והשר נותר שם לאובדנו. בלילה הגיעה אשתו למרגלות המגדל וקראה לבעלה. השר ענה לה: "אין טעם לבכות". הוא הורה לה לקחת מעט דבש, חיפושית, גליל של חוט עדין, פקעת של חוט שזור וחבל. היא קשרה את החוט העדין לאחת מרגליה של החיפושית, שמה דבש בקצה ראשה והניחה לה להתקדם (כשראשה כלפי מעלה). החיפושית טיפסה לאיטה למעלה, מתוך תקווה להגיע לדבש, עד שלבסוף הגיעה למרומי המגדל. השר תפס לבסוף את החיפושית ואחז בחוט המשי, בשאר החוטים ולסיום הגיע לאחיזה בחבל. השר ירד מהמגדל באמצעות החבל, והגשים את בריחתו.
בגוף זה שלנו תנועת הנשימה היא "חוט המשי": בקנותנו אחיזה בו, אנו תופסים את מקלעת החוטים של זרמי העצבים, ומשם – החוט השזור של מחשבותינו ולבסוף את חבל הפראנה – אנרגיית החיים, שאם השגנו בה שליטה, אנו מגיעים לשחרור בסיוע הדברים שבמישור החומרי, ברובד הגשמי, עלינו להגיע (להבנות) מעודנות יותר ויותר. העולם הינו אחד, בכל נקודה בה תיגע בו. כול הנקודות אינן אלא גיוונים של אותה נקודה אחת ויחידה. לאורך כל היקום מצויה ועוברת אחדות (בבסיסו)... אפילו ע"י דבר כל-כך גס/לא מעודן כמו הנשימה אני מסוגל להשיג אחיזה ברוח עצמה (בנשמה עצמה).
תוך כדי אימון בנשימה אנו מתחילים לחוש את כל תנודות הגוף, שאיננו חשים בהן (כעת). ברגע שאנו מתחילים להרגיש בהן, אנו מתחילים להיות האדונים שלהן, להשתלט עליהן. מחשבות בעודן באיבן תיחשפנה בפנינו, ונהיה מסוגלים לשלוט בהן. מובן שלא לכולנו ישנם ההזדמנות, הרצון, הסבלנות או האמונה הנדרשים להשגת הדבר. אך ישנו הרעיון המובן לכול שמבוסס על ההיגיון הפשוט, שהוא לכשעצמו עשוי להועיל במשהו לכול אחד.
היתרון הראשון הינו בריאות. תשעים ותשעה אחוזים מאיתנו כלל אינם נושמים נכון. איננו מנפחים את הריאות די הצורך. שגרה (של נשימה) תטהר את הגוף. היא משקיטה את ההכרה... כשאתה שליו, נשימתך מתנהלת באופן רגוע, היא שומרת על קצב מסוים. אם הנשימה ריתמית, ממילא הינך במצב רגוע. כשהכרה מוטרדת, הנשימה נקטעת. אם ביכולתך להכריח את הנשימה להגיע לקצב מסוים באמצעות תרגול, מדוע אין ביכולתך להפוך רגוע? כשאתה מוטרד, היכנס לחדר וסגור דלתך בעדך. אל תנסה לשלוט על ההכרה, אך המשך במצב של נשימה ריתמית למשך עשר דקות. הלב יירגע. אלה יתרונות מובנים, שכל אחד עשוי לזכות בהם. שאר היתרונות הינם מנת חלקו של היוגי...
תרגילי נשימה עמוקה (הינם רק הצעד הראשון). קיימות כשמונים וארבע תנוחות לתרגילים שונים. מספר (אנשים) נקטו בנשימה זו כ(פעילות) הכוללנית של החיים. הם לא עושים דבר מבלי להיוועץ בנשימה. הם (קשובים) כל העת לסוגיה באיזה נחיר הנשימה רבה יותר. כשהיא בימני (הם) יבצעו דברים מסוימים, וכ(שהיא) בשמאלי – הם יעשו דברים אחרים. כ(שהיא) מתנהלת באופן מאוזן ע"י שני הנחיריים, הם ינקטו בפעולות סגידה/תפילה/פולחן.
כשהנשימה זורמת בקצב אחיד דרך שני הנחיריים זהו הזמן המתאים לשלוט על ההכרה. באמצעות הנשימה ביכולתך לגרום לזרמים של הגוף לנוע דרך כול חלק בגוף, בדיוק בהתאם לרצונך. בכל פעם שחלק (כלשהו) בגופך לוקה בחולי, שלח פרנה (אנרגיית חיים) לאותו חלק, הכול באמצעות הנשימה.
נעשים דברים אחרים נוספים. קיימות כתות שמנסות כלל לא לנשום. הם לא יבצעו דבר אשר יחייב אותם לנשום בעוצמה. הם נכנסים לסוג של טראנס... בקושי חלק כלשהו מהגוף (מתפקד). הלב כמעט פוסק (מלפעום) ... רוב האימונים הללו הינם מסוכנים: השיטות המתקדמות יותר נועדו להשגת כוחות נעלים יותר. קיימות כתות שלמות המנסות (לגרום להארה) של כל הגוף ע"י הוצאת האוויר של הנשימה ואז כתוצאה מכך גופם יתרומם באוויר. אף פעם לא ראיתי מישהו מתרומם באוויר... או עף דרכו, אך הספרים מספרים על כך שזה קורה. אינני מעמיד פנים שאני יודע כול. כול הזמן אני נתקל בדברים מופלאים ביותר... (פעם צפיתי באדם) שהציג לראווה פירות ופרחים וכו’, אשר יצאו יש מאין.
כשהיוגי הופך מושלם הוא מסוגל למזער את גופו עד כדי כך שהוא יעבור דרך קיר זה – כן, גוף זה ממש! מאידך הוא יכול להפוך את עצמו לכבד כול כך, עד שמאתיים איש לא יהיו מסוגלים להרים אותו. הוא יהיה מסוגל לעוף מבעד לאוויר אם ירצה בכך. (אך) לא קיים אדם היכול להיות רב עוצמה כאלוקים עצמו. אילו היה כן והאחד היה יוצר/בורא, זולתו היה מחריב/משמיד... זה נמצא בספרים. אני יכול (בקושי) להאמין להם, אף שאינני שולל אמונה בהם. מה שראיתי הנני לוקח... אם החקירה (שיפור?) של הדברים בעולמנו אפשרי/ת, זה לא באמצעות תחרות, אלא באמצעות כיוון, הסדרת ההכרה. האדם המערבי אומר: "זהו הטבע שלנו: איננו יכולים למנוע זאת". על– סמך ההתעמקות שלי בבעיותיכם החברתיות הנני מגיע למסקנה, שאף אתם אינכם מסוגלים לפתור אותן. במקצת מהדברים אתם אף גרועים מאיתנו... וכל הדברים הללו אינם מקדמים את העולם לקראת יעד כלשהו.
החזקים לוקחים הכול: החלשים נדחקים אל הקיר. הנצרכים מחכים... זה שמסוגל לקחת, ייטול הכול. הנזקק יחוש שנאה כלפיו. מדוע? מפני שהם מחכים לתורם. כול השיטות /מערכות שהם ממציאים, כולם מלמדים את אותו הדבר. הבעיה יכולה לבוא על פתרונה רק בקרב ההכרה של האדם... שום חוק לא יגרום לכך שהאדם יבצע משהו שאינו עולה בקנה אחד עם רצונו... רק אם שואף האדם להיות טוב, הוא יהיה טוב. כול החוקים והמושבעים... לא יהפכו אותו לאיש טוב. האדם הכול-יכול אומר: "לא איכפת לי", ... הפתרון היחיד טמון בקיום הרצון להיות טובים אצל כולנו. איך אפשר לבצע זאת?
כול הידע טמון בקרב ההכרה. מי ראה ידע בתוך אבן? או אסטרונומיה בתוך כוכב? הכול קיים בקרב האדם עצמו.
הבה נגיע להבנה (ש)אנו הננו הכוח האינסופי. מי הציב גבול לכוחה של ההכרה? הבה ונבין, שכולנו הננו ההכרה. בכל טיפה וטיפה קיים האוקיינוס בשלמותו. זוהי ההכרה של האדם. הכרתו של בן האומה ההודית עוסקת בהרהורים בדברים הללו (כוחות ופוטנציאלים) ושואפת להוציאם מן הכוח לפועל. גם אם יארך הדבר חמישים אלף שנה, מה בכך?
הבסיס עצמו של החברה, שיוצר ומעצב אותה, הוא שגורם לפגם. (שלמות) ניתנת להשגה רק אם הכרת האדם משתנה, אם הוא, מרצונו החופשי, משנה את ההכרה: והקושי הגדול הינו שאף אין ביכולתו להכריח את הכרתו שלו. אתם רשאים לא להאמין בכל התביעות/טענות של ראג’ה-יוגה זו. זה הכרחי לחלוטין שכול פרט ופרט יהפוך למקודש. זה אפשרי כאשר כול אדם מפתח שליטה מוחלטת על מחשבותיו שלו... (המחשבות, החושים) צריכים להיות כולם המשרתים שלי, לא האדונים שלי. אז ורק אז אפשרי הדבר שהרוע ייעלם...
חינוך אין פירושו מילוי המוח בעובדות. שיכלול הכלי והשגת שליטה מוחלטת במוחי/הכרתי העצמית שלי, אלו הם היעדים של החינוך. אם ברצוני לרכז את הכרתי בנקודה מסוימת, היא ממוקדת בה, וברגע שאני קורא לה לחדול, היא (שוב) חופשייה...
פה טמון הקושי העיקרי. במאמץ כביר אנו משיגים כוח ריכוז כלשהו, הכוח של צמידות ההכרה לדברים מסוימים. אך אז חסר הכוח של אי-צמידות. הייתי מקריב את מחצית חיי כדי לחדול מלחשוב על אובייקט זה! אך אינני יכול. זהו כוח הריכוז והצמידות כמו גם כוח האי-צמידות (שחייבים אנו לפתח בתוכנו). (אם) אדם הצליח לפתח במידה שווה את שני הכוחות הללו בקרבו, אזי הגיע הוא לגברות (היותו גבר, בוגר ו/או גיבור – ה.ח.). לא תוכל להפוך אותו לאומלל גם אם העולם כולו יתהפך לנגד עיניו. איפה תמצא תורה כזו בספרים? אתה יכול לקרוא כול כמות של ספרים אשר תעלה בדעתך... להציף את מוחו של הילד בכמות של חמישים אלף מילים בדקה, להורות לו את כול התיאוריות והפילוסופיות... קיים רק תחום מדעי אחד שילמדנו עובדות, וזוהי פסיכולוגיה... והעבודה מתחילה בהשגת היכולת לשלוט בנשימה.
באיטיות ובהדרגה אתה חודר לתוך נבכי ההכרה ושלב אחר שלב קונה בה שליטה. זהו (מאבק) ארוך (ומתיש).
אין להתייחס לכך מתוך גישה של סקרנות גרידא (המתעוררת בד"כ כלפי משהו חדש וזר – ה.ח). אם מישהו מעוניין לבצע משהו, הוא מתווה לו תוכנית. ראג’ה יוגה איננה מציעה אמונה דתית-כיתתית או אלוקים. אם באלפיים אלים/אלילים הינך מאמין, אתה מוזמן לנסות זאת. מדוע לא? ... אבל בראג’ה יוגה העקרונות לא אישיים.
הקושי העיקרי מהו? אנו מדברים והוגים בנוגע לצד העיוני של הנושא, קובעים תיאוריה. הרוב המוחץ של האנושות חש צורך לעסוק בדברים שהם מוחשיים, מעשיים. היות והאדם הפשוט איננו מסוגל להתבונן בכול הפילוסופיה הנעלה. ובצורה כזו זה מסתיים. ייתכן שצברת תארים אקדמיים בכל המדעים שבעולם, ... אך אם לא השגת תובנה, עליך להיות תינוק וללמוד.
... אם אתה נותן להם דברים, מונחים מתחום המופשט והנצחי, הם הולכים לאיבוד. הורה להם דברים שיש לבצע, כל פעם קצת, (אמור להם) "אתם שואפים מספר מסוים של נשימות, אתם עושים כך וכך". הם ממשיכים, (הם) מבינים זאת, ומוצאים בכך הנאה. אלו הם גני הילדים של הדת. זוהי הסיבה מדוע תרגילי נשימה יביאו תועלת כה מרובה. אני מפציר בכולכם לא להיות מונעים על ידי סקרנות בלבד. התאמנו מספר ימים ואם לא תפיקו שום תועלת, אז בואו והטיחו בי דברי ביקורת...
כל היקום הינו מסה של אנרגיה והיא נוכחת בכל נקודה ונקודה. חלקיק אחד הינו מספיק עבור כולנו, לו רק נשכיל להפיק את מה שיש... אותה החובה ל ע ש ו ת זהו הרעל אשר הורג אותנו... (חובה עלי) – זה מה שגורם שביעות רצון למשרת/עבד ... (אך) אני חופשי! מה שאני עושה זה המשחק שלי. (אינני עבד. אני) רק קצת משתעשע...זה הכול...
רוחות האנשים שנפטרו מן העולם – הן חלשות, ומנסות לשאוב כוח חיים מאיתנו... חיוניות/כוח חיים רוחני/ת יכול/ה להימסר מהכרה אחת לזולתה. האדם אשר מוסר הינו הגורו. האדם שמקבל הינו החסיד/תלמיד מסור. זוהי הדרך היחידה בה אמת רוחנית מוענקת לעולם. (בזמן המוות) כול החושים מתכנסים לתוך (ההכרה) וההכרה נכנסת לאנרגיית החיים, לפרנה. הנשמה יוצאת החוצה ונושאת חלק מההכרה החוצה יחד עימה. הנשמה נושאת חלק מסוים של החיוניות ונושאת כמות מסוימת של חומר מעודן, גם כן, בתור הנבט של הגוף הרוחני. הפרנה איננה יכולה להתקיים ללא כלי רכב כלשהו... היא קונה מאחז במחשבות, והיא תשוב ותצא החוצה. כך אתה יוצר גוף ומוח חדשים אלו, באמצעותם היא תתגלם...
רוחות אלה אשר שבקו חיים אינן יכולות לייצר גוף: ואלה שהם מאוד חלשים, אינם זוכרים שהם היו מתים... הם מנסים להפיק יותר הנאה מחיים אלו (של רוח) באמצעות כניסה לגופיהם של אחרים, וכל אדם אשר פותח בפניהם את גופו לוקח סיכון נוראי. הם מחפשים אחר החיוניות (אנרגיית החיים) שלו...
בעולם הזה אין דבר קבוע, חוץ מאשר אלוקים... ישועה משמעותה ידיעת האמת. איננו הופכים להיות לדבר כלשהו. הננו אשר הננו. ישועה (מגיעה) על ידי אמונה ולא על ידי עבודה. זוהי שאלה של ידע! עליך לדעת מה שהינך והיא מושגת. החלום נעלם. על זה אתם ואחרים חולמים כאן. במותם, הם הולכים לגן-העדן של חלומם. הם חיים בחלום זה וכשהוא מסתיים, הם מתלבשים בגוף נאה כאן, והם אנשים טובים...
(החכם אומר), "כול (התשוקות) הללו נעלמו מתוכי. הפעם לא אעבור את מסלול ההצטיידות (הכנת צידה לדרך מחזורית נוספת של לידה ומוות – ה.ח) ". הוא מנסה להגיע לידע ונאבק קשות והוא מבין איזה חלום, איזה סיוט הוא זה (אותה הימצאות בחלום). והמצב של לעורר גני עדן ועולמות וגרוע מכך. הוא צוחק מכל זה.
(עפ"י סוואמי ויואקאנאנדה, ביקורו השני במערב, ע"מ 461. הרצאה זו נערכה ב – 29 במארס 1900 תחת הכותרת "מדע הנשימה" – עורך).
תרגילי נשימה נפוצו בהודו עוד משחר ההיסטוריה. עד כדי כך, שהם מהווים חלק ממסורות דתיות, כדוגמת הליכה לכנסיה, או תפילות, המוכרים מתרבותנו. אציג בפניכם את הרעיונות הללו.תפיסת העולם של הוגה הדעות ההודי, מכלילה את היקום כולו לכדי מסגרת מצומצמת של שני חלקים: פ ר נ ה – אנרגיית החיים ו א ק ש ה - ראשון האלמנטים ביקום, החלל.
"פרנה" פירושו כל אשר מתגלם בצורת תנועה, או אפשרות של תנועה, כוח, או משיכה... חשמל, מגנטיות, כל התנועות בגוף החי, כל תנועות (גלי) ההכרה – כל אלו הינם התגלמויות שונות של המהות המכונה "פרנה".
אך ההתגשמות הטובה ביותר של הפרנה מצויה ב(מוח) ומתגלמת כאור (התובנה). אור זה כפוף הינו להדרכתה של המחשבה. על ההכרה מוטל התפקיד לשלוט בכל פעימת פרנה שמתעוררת בגוף... על ההכרה לשלוט בגוף באופן מוחלט.
אך אין הדבר מתבצע הלכה למעשה. לרובנו קורה בדיוק ההיפך מכך. ההכרה חייבת להיות ברת יכולת לשלוט על כל חלק וחלק ב(גופנו) בהתאם לרצוננו. כך מחייב ההיגיון הפשוט, ההיבט הפילוסופי ותורת החכמה. אך בפועל, לא כך הם פני הדברים. עבורכם, המרכבה היא שנמצאת לפני הסוסים. הגוף הוא אשר שולט בהכרה. אם אצבעי נצבטת – הנני מצטער. הגוף עובד על ההכרה. אם מתרחש משהו אשר איננו לרוחי – הנני מודאג. ההכרה שלי מאבדת איזון. הגוף הוא אדון ההכרה. הפכנו להיות צלמי גוף. בעידן זה של האנושות מהווים אנו אך ורק צלמי גוף.
בנקודה זו (נכנס) לתמונה הפילוסוף, החכם, להורות לנו מהי הדרך ומהי מהותנו האמיתית .
ייתכן שהנכם מסוגלים להבין זאת ברמה השכלית, אך קיים פער גדול בין תפיסת השכל ליישום המעשי. בין תכנית המתאר של הבניין, לבין הקמתו בפועל קיים מרחק גדול. לכן יש צורך בשיטות שונות (להשגת המטרה של הדת).
בקורס האחרון למדנו את דרכה של הפילוסופיה, בנסותנו להביא את הכול תחת שליטה, להכריז פעם נוספת על חרותה של הנשמה...
"זה קשה. דרך זו אינה מתאימה (לכל) אחד. ההכרה שהולבשה במעטה של גוף נתקלת בקושי רב במהלך הניסיון להביא דבר זה לכלל ביצוע" (גיטה, 12, 5)
מעט סיוע פיזי (של הגוף) יהפוך את ההכרה לנינוחה יותר. מה יכול להיות יותר הגיוני מאשר לצפות שההכרה בעצמה תשיג את היעד? אך אין הדבר מצוי בתחום יכולתה. לרובנו דרוש סיוע גופני. השיטה של ראג’ה – יוגה מבוססת על ניצול הסיוע של הגוף, (שימוש) בכוחות הגוף על-מנת לייצר מצבי הכרה מסוימים ולחזק את המוח יותר ויותר, עד שישוב לקנות שליטה מחודשת בממלכתו האבודה.
אם למישהו יש את היכולת להשיג זאת אך ורק באמצעות כוח הרצון – מה טוב הדבר, אך היות ורובנו הגדול אינו מסוגל לכך, - נפנה לשימוש באמצעים פיזיים (גופניים) המיועדים לתמוך בכוח הרצון בדרכו זו.
היקום כולו מהווה מצב בלתי - רגיל של אחדות שבשונות. (למצבים) שונים של אותה הכרה קיימים שמות שונים, וקיים רק מצבור (מסה) אחד של הכרה. (ישנן) מערבולות קטנות שונות זו מזו באוקיינוס זה של ההכרה.
אנו הננו בו זמנית ישויות פרטיות מחד, ואוניברסאליות – מאידך. כך מתמשך המשחק. במציאות, אחדות זו אף פעם איננה נחלקת (חומר, הכרה, רוח, - כולם מהווים אחדות אחת). אין אלו אלא שמות שונים לאותה אחדות. אין ליקום אלא ממשות אחת בלבד, בה מביטים אנו מזוויות שונות. אותה (ממשות) הניבטת מזווית ראיה אחת נהיית חומר. אותה אחת מזווית אחרת הופכת להכרה. אך אין בנמצא שני דברים. עקב תפיסה מוטעית של החבל כנחש, חדר פחד ללב (האדם) וגרם לו להזעיק את זולתו על-מנת שיהרוג את הנחש. מערכת העצבים (שלו) החלה לרעוד, לבו החל פועם בחוזקה...כל התופעות הגשמיות הללו נבעו מהפחד, ומרגע שיגלה שמדובר בחבל, הן תיעלמנה. זהו הדבר אותו אנו רואים במציאות. אפילו מה שהחושים רואים - הדבר אותו אנו מכנים חומר - (גם) הוא מהווה את ה"ממשי". אלא שלא באותה הדרך בה אנו ראינו אותו מנקודת מבטנו. ההכרה (אשר) ראתה את החבל (ו)החשיבה אותו לנחש, לא הייתה שרויה באשליה. כי אילו הייתה נתונה באשליה, לא הייתה רואה שום דבר. זה דבר כלשהו הנראה כדבר אחר, לא כמשהו שכלל איננו קיים. מה שאנו רואים כעת הינו גוף, ואנו תופסים בכושר הבנתנו את הנצחי כחומר... איננו אלא מחפשים אחר ה"ממשות". אף פעם אין אנו נתונים באשליה. אנו תמיד יודעים את האמת, אלא שלעיתים אין אנו קוראים אותה כהווייתה. הינך מסוגל לקלוט באופן חושי רק דבר אחד בזמן נתון. כשאני רואה את הנחש, החבל נגוז לגמרי. ובראותי חבל - לגמרי נעלם לו הנחש. עלי להיות דבר אחד ....
בראותנו את העולם, איך מסוגלים אנו לראות את אלוהים? חישבו נא לרגע, מה הכוונה בכך שהעולם הינו אלוקים הנגלה לעינינו בתור כל הדברים, (באמצעות) החושים שלנו. כאן אתם רואים את הנחש, החבל איננו נראה. כשתגיעו לידיעת הרוח (הנשמה), כל השאר ייעלם. כשהינך רואה את הרוח/הנשמה עצמה, אינך רואה חומר מפני שמה שאנו מכנים חומר הינו אותה נשמה ממש. כל השונויות הללו (נכפות) עלינו על ידי החושים שלנו. אותה השמש, המשתקפת באמצעות אלף קרניים קטנטנות תייצג עבורנו אלפי שמשות זעירות. אם הנני מביט ביקום דרך החושים שלי, אני מפרש אותו כחומר וככוח. זה אחד וזה גם רבים – בו זמנית. זה שהיקום הינו רב פנים (רב שוני וגיוון) אין פירושו של דבר שנהרסת האחדות. מיליוני הגלים אינם הורסים את אחדותו של האוקיינוס. זהו אותו אוקיינוס. בהביטך ביקום, זכור שביכולתנו לצמצם את מהותו לכדי חומר, או לכדי כוח. בהגבירנו את המהירות, תקטן המסה... מצד שני, יש ביכולתנו להגדיל את המסה ולהוריד את המהירות ... אנו מסוגלים להגיע כמעט עד לנקודה שבה המסה תיעלם לה לגמרי...
אין לומר שהחומר הינו הסיבה לכוח, ואף אין לטעון את ההיפך: שהכוח מהווה סיבה לחומר. שניהם כל כך (קשורים) זה בזה, שהאחד עשוי להיעלם בתוך משנהו: מוכרח להיות (גורם) שלישי, ואותו משהו שלישי הינו ההכרה. אינך יכול לייצר את היקום לא מחומר ולא מכוח. ההכרה הינה משהו שאיננו כוח ואף לא חומר, ובכל זאת היא גורמת להיווצרותם כל העת. בטווח הארוך, ההכרה יוצרת את כל הכוח. לזאת הכוונה בהכרה/תודעה אוניברסאלית - הסך הכול הכוללני ביותר של כול ההכרות. כול אחד בורא, וכתוצאה מסך כול הבריאות הללו מתקבל היקום על כול שונויותיו – האחדות שבשונות. זה אחד וזה רבים בו-זמנית.
האלוקים האישי איננו אלא סך של הכול, ובכול זאת הוא אינדיבידואלי, ממש כשם שהינך גוף אינדיבידואלי, שבו כול תא ותא הינו חלק אינדיבידואלי לכשעצמו. כול דבר בר-תנועה נכלל במונח "פראנה" או כוח. (זוהי) הפראנה אשר מניעה את הכוכבים, השמש, הירח. פראנה מהווה את כוח המשיכה...
כול כוחות הטבע מוכרחים על כן להיווצר על ידי ההכרה האוניברסאלית. ואנו, כפעימות קטנות של ההכרה, שואבים פראנה זו מן הטבע, מעבדים אותה שוב על ידי הטבע העצמי שלנו, מה שמתבטא בהניענו את גופנו וביוצרנו את מחשבותינו. אם אתה חושב שאי אפשר ליצור מחשבה, הפסק לאכול למשך עשרים יום ותיווכח איך אתה מרגיש. התחל היום וספור... אפילו מחשבה נוצרת על ידי מזון. אין ספק בכך.
שליטה על אותה אנרגיית חיים שמפעילה הכול, שליטה על אותה אנרגיית חיים (פראנה) בגוף, נקראת פרניאמה. אנו מבינים, בשכל הישר שלנו, שזוהי הנשימה (אשר) גורמת לכל דבר לנוע. אם הנני מפסיק לנשום, אני עוצר תנועה. אם הנשימה מתחילה להתבצע, (הגוף) מתחיל לנוע. היעד שאנו חותרים להגיע אליו איננו הנשימה עצמה: זהו משהו מעודן יותר אשר נחבא מאחורי הנשימה.
(היה היה פעם שר בשרותו של מלך דגול). מאחר והמלך לא היה שבע רצון מהשר, הוא גזר עליו להיאסר במרומי מגדל מרקיע שחקים. כך היה, והשר נותר שם לאובדנו. בלילה הגיעה אשתו למרגלות המגדל וקראה לבעלה. השר ענה לה: "אין טעם לבכות". הוא הורה לה לקחת מעט דבש, חיפושית, גליל של חוט עדין, פקעת של חוט שזור וחבל. היא קשרה את החוט העדין לאחת מרגליה של החיפושית, שמה דבש בקצה ראשה והניחה לה להתקדם (כשראשה כלפי מעלה). החיפושית טיפסה לאיטה למעלה, מתוך תקווה להגיע לדבש, עד שלבסוף הגיעה למרומי המגדל. השר תפס לבסוף את החיפושית ואחז בחוט המשי, בשאר החוטים ולסיום הגיע לאחיזה בחבל. השר ירד מהמגדל באמצעות החבל, והגשים את בריחתו.
בגוף זה שלנו תנועת הנשימה היא "חוט המשי": בקנותנו אחיזה בו, אנו תופסים את מקלעת החוטים של זרמי העצבים, ומשם – החוט השזור של מחשבותינו ולבסוף את חבל הפראנה – אנרגיית החיים, שאם השגנו בה שליטה, אנו מגיעים לשחרור בסיוע הדברים שבמישור החומרי, ברובד הגשמי, עלינו להגיע (להבנות) מעודנות יותר ויותר. העולם הינו אחד, בכל נקודה בה תיגע בו. כול הנקודות אינן אלא גיוונים של אותה נקודה אחת ויחידה. לאורך כל היקום מצויה ועוברת אחדות (בבסיסו)... אפילו ע"י דבר כל-כך גס/לא מעודן כמו הנשימה אני מסוגל להשיג אחיזה ברוח עצמה (בנשמה עצמה).
תוך כדי אימון בנשימה אנו מתחילים לחוש את כל תנודות הגוף, שאיננו חשים בהן (כעת). ברגע שאנו מתחילים להרגיש בהן, אנו מתחילים להיות האדונים שלהן, להשתלט עליהן. מחשבות בעודן באיבן תיחשפנה בפנינו, ונהיה מסוגלים לשלוט בהן. מובן שלא לכולנו ישנם ההזדמנות, הרצון, הסבלנות או האמונה הנדרשים להשגת הדבר. אך ישנו הרעיון המובן לכול שמבוסס על ההיגיון הפשוט, שהוא לכשעצמו עשוי להועיל במשהו לכול אחד.
היתרון הראשון הינו בריאות. תשעים ותשעה אחוזים מאיתנו כלל אינם נושמים נכון. איננו מנפחים את הריאות די הצורך. שגרה (של נשימה) תטהר את הגוף. היא משקיטה את ההכרה... כשאתה שליו, נשימתך מתנהלת באופן רגוע, היא שומרת על קצב מסוים. אם הנשימה ריתמית, ממילא הינך במצב רגוע. כשהכרה מוטרדת, הנשימה נקטעת. אם ביכולתך להכריח את הנשימה להגיע לקצב מסוים באמצעות תרגול, מדוע אין ביכולתך להפוך רגוע? כשאתה מוטרד, היכנס לחדר וסגור דלתך בעדך. אל תנסה לשלוט על ההכרה, אך המשך במצב של נשימה ריתמית למשך עשר דקות. הלב יירגע. אלה יתרונות מובנים, שכל אחד עשוי לזכות בהם. שאר היתרונות הינם מנת חלקו של היוגי...
תרגילי נשימה עמוקה (הינם רק הצעד הראשון). קיימות כשמונים וארבע תנוחות לתרגילים שונים. מספר (אנשים) נקטו בנשימה זו כ(פעילות) הכוללנית של החיים. הם לא עושים דבר מבלי להיוועץ בנשימה. הם (קשובים) כל העת לסוגיה באיזה נחיר הנשימה רבה יותר. כשהיא בימני (הם) יבצעו דברים מסוימים, וכ(שהיא) בשמאלי – הם יעשו דברים אחרים. כ(שהיא) מתנהלת באופן מאוזן ע"י שני הנחיריים, הם ינקטו בפעולות סגידה/תפילה/פולחן.
כשהנשימה זורמת בקצב אחיד דרך שני הנחיריים זהו הזמן המתאים לשלוט על ההכרה. באמצעות הנשימה ביכולתך לגרום לזרמים של הגוף לנוע דרך כול חלק בגוף, בדיוק בהתאם לרצונך. בכל פעם שחלק (כלשהו) בגופך לוקה בחולי, שלח פרנה (אנרגיית חיים) לאותו חלק, הכול באמצעות הנשימה.
נעשים דברים אחרים נוספים. קיימות כתות שמנסות כלל לא לנשום. הם לא יבצעו דבר אשר יחייב אותם לנשום בעוצמה. הם נכנסים לסוג של טראנס... בקושי חלק כלשהו מהגוף (מתפקד). הלב כמעט פוסק (מלפעום) ... רוב האימונים הללו הינם מסוכנים: השיטות המתקדמות יותר נועדו להשגת כוחות נעלים יותר. קיימות כתות שלמות המנסות (לגרום להארה) של כל הגוף ע"י הוצאת האוויר של הנשימה ואז כתוצאה מכך גופם יתרומם באוויר. אף פעם לא ראיתי מישהו מתרומם באוויר... או עף דרכו, אך הספרים מספרים על כך שזה קורה. אינני מעמיד פנים שאני יודע כול. כול הזמן אני נתקל בדברים מופלאים ביותר... (פעם צפיתי באדם) שהציג לראווה פירות ופרחים וכו’, אשר יצאו יש מאין.
כשהיוגי הופך מושלם הוא מסוגל למזער את גופו עד כדי כך שהוא יעבור דרך קיר זה – כן, גוף זה ממש! מאידך הוא יכול להפוך את עצמו לכבד כול כך, עד שמאתיים איש לא יהיו מסוגלים להרים אותו. הוא יהיה מסוגל לעוף מבעד לאוויר אם ירצה בכך. (אך) לא קיים אדם היכול להיות רב עוצמה כאלוקים עצמו. אילו היה כן והאחד היה יוצר/בורא, זולתו היה מחריב/משמיד... זה נמצא בספרים. אני יכול (בקושי) להאמין להם, אף שאינני שולל אמונה בהם. מה שראיתי הנני לוקח... אם החקירה (שיפור?) של הדברים בעולמנו אפשרי/ת, זה לא באמצעות תחרות, אלא באמצעות כיוון, הסדרת ההכרה. האדם המערבי אומר: "זהו הטבע שלנו: איננו יכולים למנוע זאת". על– סמך ההתעמקות שלי בבעיותיכם החברתיות הנני מגיע למסקנה, שאף אתם אינכם מסוגלים לפתור אותן. במקצת מהדברים אתם אף גרועים מאיתנו... וכל הדברים הללו אינם מקדמים את העולם לקראת יעד כלשהו.
החזקים לוקחים הכול: החלשים נדחקים אל הקיר. הנצרכים מחכים... זה שמסוגל לקחת, ייטול הכול. הנזקק יחוש שנאה כלפיו. מדוע? מפני שהם מחכים לתורם. כול השיטות /מערכות שהם ממציאים, כולם מלמדים את אותו הדבר. הבעיה יכולה לבוא על פתרונה רק בקרב ההכרה של האדם... שום חוק לא יגרום לכך שהאדם יבצע משהו שאינו עולה בקנה אחד עם רצונו... רק אם שואף האדם להיות טוב, הוא יהיה טוב. כול החוקים והמושבעים... לא יהפכו אותו לאיש טוב. האדם הכול-יכול אומר: "לא איכפת לי", ... הפתרון היחיד טמון בקיום הרצון להיות טובים אצל כולנו. איך אפשר לבצע זאת?
כול הידע טמון בקרב ההכרה. מי ראה ידע בתוך אבן? או אסטרונומיה בתוך כוכב? הכול קיים בקרב האדם עצמו.
הבה נגיע להבנה (ש)אנו הננו הכוח האינסופי. מי הציב גבול לכוחה של ההכרה? הבה ונבין, שכולנו הננו ההכרה. בכל טיפה וטיפה קיים האוקיינוס בשלמותו. זוהי ההכרה של האדם. הכרתו של בן האומה ההודית עוסקת בהרהורים בדברים הללו (כוחות ופוטנציאלים) ושואפת להוציאם מן הכוח לפועל. גם אם יארך הדבר חמישים אלף שנה, מה בכך?
הבסיס עצמו של החברה, שיוצר ומעצב אותה, הוא שגורם לפגם. (שלמות) ניתנת להשגה רק אם הכרת האדם משתנה, אם הוא, מרצונו החופשי, משנה את ההכרה: והקושי הגדול הינו שאף אין ביכולתו להכריח את הכרתו שלו. אתם רשאים לא להאמין בכל התביעות/טענות של ראג’ה-יוגה זו. זה הכרחי לחלוטין שכול פרט ופרט יהפוך למקודש. זה אפשרי כאשר כול אדם מפתח שליטה מוחלטת על מחשבותיו שלו... (המחשבות, החושים) צריכים להיות כולם המשרתים שלי, לא האדונים שלי. אז ורק אז אפשרי הדבר שהרוע ייעלם...
חינוך אין פירושו מילוי המוח בעובדות. שיכלול הכלי והשגת שליטה מוחלטת במוחי/הכרתי העצמית שלי, אלו הם היעדים של החינוך. אם ברצוני לרכז את הכרתי בנקודה מסוימת, היא ממוקדת בה, וברגע שאני קורא לה לחדול, היא (שוב) חופשייה...
פה טמון הקושי העיקרי. במאמץ כביר אנו משיגים כוח ריכוז כלשהו, הכוח של צמידות ההכרה לדברים מסוימים. אך אז חסר הכוח של אי-צמידות. הייתי מקריב את מחצית חיי כדי לחדול מלחשוב על אובייקט זה! אך אינני יכול. זהו כוח הריכוז והצמידות כמו גם כוח האי-צמידות (שחייבים אנו לפתח בתוכנו). (אם) אדם הצליח לפתח במידה שווה את שני הכוחות הללו בקרבו, אזי הגיע הוא לגברות (היותו גבר, בוגר ו/או גיבור – ה.ח.). לא תוכל להפוך אותו לאומלל גם אם העולם כולו יתהפך לנגד עיניו. איפה תמצא תורה כזו בספרים? אתה יכול לקרוא כול כמות של ספרים אשר תעלה בדעתך... להציף את מוחו של הילד בכמות של חמישים אלף מילים בדקה, להורות לו את כול התיאוריות והפילוסופיות... קיים רק תחום מדעי אחד שילמדנו עובדות, וזוהי פסיכולוגיה... והעבודה מתחילה בהשגת היכולת לשלוט בנשימה.
באיטיות ובהדרגה אתה חודר לתוך נבכי ההכרה ושלב אחר שלב קונה בה שליטה. זהו (מאבק) ארוך (ומתיש).
אין להתייחס לכך מתוך גישה של סקרנות גרידא (המתעוררת בד"כ כלפי משהו חדש וזר – ה.ח). אם מישהו מעוניין לבצע משהו, הוא מתווה לו תוכנית. ראג’ה יוגה איננה מציעה אמונה דתית-כיתתית או אלוקים. אם באלפיים אלים/אלילים הינך מאמין, אתה מוזמן לנסות זאת. מדוע לא? ... אבל בראג’ה יוגה העקרונות לא אישיים.
הקושי העיקרי מהו? אנו מדברים והוגים בנוגע לצד העיוני של הנושא, קובעים תיאוריה. הרוב המוחץ של האנושות חש צורך לעסוק בדברים שהם מוחשיים, מעשיים. היות והאדם הפשוט איננו מסוגל להתבונן בכול הפילוסופיה הנעלה. ובצורה כזו זה מסתיים. ייתכן שצברת תארים אקדמיים בכל המדעים שבעולם, ... אך אם לא השגת תובנה, עליך להיות תינוק וללמוד.
... אם אתה נותן להם דברים, מונחים מתחום המופשט והנצחי, הם הולכים לאיבוד. הורה להם דברים שיש לבצע, כל פעם קצת, (אמור להם) "אתם שואפים מספר מסוים של נשימות, אתם עושים כך וכך". הם ממשיכים, (הם) מבינים זאת, ומוצאים בכך הנאה. אלו הם גני הילדים של הדת. זוהי הסיבה מדוע תרגילי נשימה יביאו תועלת כה מרובה. אני מפציר בכולכם לא להיות מונעים על ידי סקרנות בלבד. התאמנו מספר ימים ואם לא תפיקו שום תועלת, אז בואו והטיחו בי דברי ביקורת...
כל היקום הינו מסה של אנרגיה והיא נוכחת בכל נקודה ונקודה. חלקיק אחד הינו מספיק עבור כולנו, לו רק נשכיל להפיק את מה שיש... אותה החובה ל ע ש ו ת זהו הרעל אשר הורג אותנו... (חובה עלי) – זה מה שגורם שביעות רצון למשרת/עבד ... (אך) אני חופשי! מה שאני עושה זה המשחק שלי. (אינני עבד. אני) רק קצת משתעשע...זה הכול...
רוחות האנשים שנפטרו מן העולם – הן חלשות, ומנסות לשאוב כוח חיים מאיתנו... חיוניות/כוח חיים רוחני/ת יכול/ה להימסר מהכרה אחת לזולתה. האדם אשר מוסר הינו הגורו. האדם שמקבל הינו החסיד/תלמיד מסור. זוהי הדרך היחידה בה אמת רוחנית מוענקת לעולם. (בזמן המוות) כול החושים מתכנסים לתוך (ההכרה) וההכרה נכנסת לאנרגיית החיים, לפרנה. הנשמה יוצאת החוצה ונושאת חלק מההכרה החוצה יחד עימה. הנשמה נושאת חלק מסוים של החיוניות ונושאת כמות מסוימת של חומר מעודן, גם כן, בתור הנבט של הגוף הרוחני. הפרנה איננה יכולה להתקיים ללא כלי רכב כלשהו... היא קונה מאחז במחשבות, והיא תשוב ותצא החוצה. כך אתה יוצר גוף ומוח חדשים אלו, באמצעותם היא תתגלם...
רוחות אלה אשר שבקו חיים אינן יכולות לייצר גוף: ואלה שהם מאוד חלשים, אינם זוכרים שהם היו מתים... הם מנסים להפיק יותר הנאה מחיים אלו (של רוח) באמצעות כניסה לגופיהם של אחרים, וכל אדם אשר פותח בפניהם את גופו לוקח סיכון נוראי. הם מחפשים אחר החיוניות (אנרגיית החיים) שלו...
בעולם הזה אין דבר קבוע, חוץ מאשר אלוקים... ישועה משמעותה ידיעת האמת. איננו הופכים להיות לדבר כלשהו. הננו אשר הננו. ישועה (מגיעה) על ידי אמונה ולא על ידי עבודה. זוהי שאלה של ידע! עליך לדעת מה שהינך והיא מושגת. החלום נעלם. על זה אתם ואחרים חולמים כאן. במותם, הם הולכים לגן-העדן של חלומם. הם חיים בחלום זה וכשהוא מסתיים, הם מתלבשים בגוף נאה כאן, והם אנשים טובים...
(החכם אומר), "כול (התשוקות) הללו נעלמו מתוכי. הפעם לא אעבור את מסלול ההצטיידות (הכנת צידה לדרך מחזורית נוספת של לידה ומוות – ה.ח) ". הוא מנסה להגיע לידע ונאבק קשות והוא מבין איזה חלום, איזה סיוט הוא זה (אותה הימצאות בחלום). והמצב של לעורר גני עדן ועולמות וגרוע מכך. הוא צוחק מכל זה.
(עפ"י סוואמי ויואקאנאנדה, ביקורו השני במערב, ע"מ 461. הרצאה זו נערכה ב – 29 במארס 1900 תחת הכותרת "מדע הנשימה" – עורך).
