שרי ראמאנה מהארישי

אברהם גודל החשיב ביותר את הספר "נצחיות מודעת", עליו אמר שהיה אחד הספרים החשובים ביותר שקרא ושהשפיעו עליו. הוא המליץ מכל הלב לכל תלמיד יוגה לקרוא ספר זה. הספר "נצחיות מודעת" מכיל אוסף של שאלות שהוצגו לראמאנה מהרישי על-ידי שואפים רוחניים בשנים 1935-1939 ואשר הונצחו על-ידי פאול ברנטון ומונגלה ונקטרמיה (הסדר הכרונולוגי של השאלות אינו מקביל בהכרח לסדר הופעתן כשנשאלו – הערת המתרגם).

מעבר ליוגה

שאלה: האם ההופעה של חזיונות או שמיעה של קולות מיסטיים באה לאחר שההכרה המרוכזת שקטה וריקנית או לפני כן?
מהרישי: הם יכולים לבוא גם לפני וגם אחרי. העניין הוא להתעלם מהם ועדיין לשים לב רק לעצמי.

שאלה: למה השלווה שאני מרגיש בנוכחותך אינה נמשכת לאחר שאני הולך?
מהרישי: הבזקים אלו הם רק סימנים להתגלמות המתמשכת של העצמי. השלווה הזו היא הטבע האמיתי. רעיונות מנוגדים הם בגדר תוספת מיותרת. זוהי יוגה אמיתית. למרות זאת, אתה עשוי לומר ששלווה זו נרכשת על-ידי תרגול. המושגים המוטעים הם אלו שעליהם מוותרים על-ידי תרגול.

שאלה: מה אם מישהו עושה מדיטציה ללא הפסקה, מבלי לבצע פעילות?
מהרישי: נסה ותראה: הנטיות הקדומות לא יאפשרו לך לעשות זאת. דיאנה (מדיטציה) משתפרת רק עם התעוררות הדרגתית של רשמים על-ידי החסד של הגורו.

שאלה: ישנם צבעים יפים במדיטציה. זה תענוג לצפות בהם. אנחנו יכולים לראות את אלוהים בהם.
מהרישי: הם כולם תפיסות מנטאליות. אובייקטים, רגשות או מחשבות, כלומר ההתנסויות במדיטציה הינן רק תפיסות מנטאליות.

שאלה: האם לא ניתן לראות את אלוהים בצורות קונקרטיות?
מהרישי: כן, אלוהים נראה בהכרה. הצורה הקונקרטית ניתנת להראות. עדיין, זה בהכרתו של החסיד. הצורה וההופעה של ההתגלות האלוהית נקבעות על-ידי המנטאליות של החסיד. אבל אין זו ההתגלות הסופית, משום שהיא דואלית. זה כמו חזיון חלומי. לאחר שאלוהים נתפס, ויצ’רה (חקירה) מתחילה. זה מסתיים במימוש העצמיות. ויצ’רה היא השיטה הסופית.

שאלה: האם לא ראה אותך פאול ברנטון בלונדון? האם היה זה רק חלום?
מהרישי: כן, היה לו חזיון. למרות זאת, הוא ראה אותי בהכרתו שלו.

שאלה: אבל האם לא ראה את הצורה הקונקרטית הזו?
מהרישי: כן, אבל עדיין היה זה בהכרתו שלו.

שאלה: על-ידי שירה, מוזיקה וכדומה, אנו מתנסים בתחושה של נועם עמוק. האם תרגול של זה יוליך לסמהדי (אחדות עם ההוויה) עמוק יותר ולבסוף חזיון מלא של האמיתי?
מהרישי: יש אושר במראות נעימים. זהו האושר הטבוע בעצמי. האושר הזה אינו זר ורחוק. אתה צולל לתוך העצמי הטהור בהזדמנויות אשר אתה חושב אותן למהנות. צלילה זו מסתיימת בעצמי – קיום, נועם. אבל אסוציאציה של רעיונות היא שאחראית לייחוס המוטעה של נועם זה לדברים אחרים, מאורעות אחרים. למעשה, זה בתוכך. בהזדמנויות אלו אתה מתחבר לעצמי, אם כי באופן לא מודע. אם אתה עושה כך באופן מודע, אתה קורא לזה מימוש. אני רוצה שתצלול במודע לתוך העצמי, כלומר, לתוך הלב.

שאלה: סיינט תרזה, ואחרים ראו דמות חיה של מדונה. זה היה חיצוני. אחרים רואים את הדמויות שכלפיהן יש להם מסירות, צפות בתחום הראייה המנטאלי שלהם. זה פנימי. האם יש הבדל בדרגות בשני המקרים הללו?
מהרישי: שניהם מצביעים על כך שהדבק פיתח מדיטציה חזקה. שניהם טובים ומתקדמים. אין הבדל בדרגה. לאחד יש תפיסה של אלוהות, והוא מושך דמויות מנטאליות ומרגיש אותן. לשני יש תפיסה של האלוהות בצורת הדמות ומרגיש אותה בדמות. הרגש הוא בפנים בשני המקרים.

שאלה: בהתנסות הרוחנית של סיינט תרזה, היא הייתה מסורה לדמות של מדונה אשר התממשה לפניה, והייתה שרויה בנועם.
מהרישי: הדמות שהתממשה הכינה את ההכרה להפנמה. ישנו תהליך של ריכוז ההכרה על בבואה של מישהו, אשר בבוא הזמן מתממשת ועונה על שאלות שמוצגות לה. זה הודות למאניבאלה (הכוח של מדיטציה). כל מה שהוא חיצוני הוא גם בר-חלוף. תופעות כאלה יכולות לגרום לשמחה לעת עתה, אך שלווה מתמשכת, כלומר שנטי (שלום) אינה מושגת. את זאת אפשר להשיג רק על-ידי הסרה של אוידיה (בורות).

תגיות: