מאסטרים

המאסטרים

מהארישי ויאסה

פטאנג’אלי מהארישי

מהאוואתאר באבאג’י

שרי טאילאנג סוואמי

שרימאטי שנקארי מאי

שרי לאהירי מהאסאיה

שרי סאי באבא משירדי

שרי רמאקרישנה פארמאהמסה

שרימאטי סאראדה דווי

שרי ראמאנה מהארישי

שרימאטי אננדה מאי-מה

סוואמי ויווקאננדה

שרימאטי מירה באי

שרי אורובינדו גוש

פארמאהאמסה יוגאננדה

טיהור הלב
מתוך הספר "שרי טאילנג סוואמי - ביוגרפיה ופילוסופיה"
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
תרגום: רחל תורן; עריכת מהדורה חדשה: גלה חפץ, עמרם בילו
בסיסה של הדת ההינדית הוא טיהור הלב. האנשים האוהבים את הדת ההינדית, ואשר רוצים להבין אותה לפרטי פרטים, חייבים להתמקד באופן מיוחד בנושא הזה. הסגידה לפסל או הסגידה לאל חסר צורה ודמות, האמונה באל יחיד, פוליתיאיזם, דואליזם או מונותאיזם, האמונה בידע, בסגידה או בעבודה, כל אלה הם חסרי משמעות לגביה. אם הלב טהור - כל המוסכמות טהורות, כשהלב אינו טהור, כל המוסכמות מזוהמות גם הן. לאנשים אשר ליבם אינו טהור, אין אמונה. אלה שליבם טהור, אין להם מטרה אחרת. טיהור הלב אינו מהותה של הדת ההינדית לבדה, אלא של כל הדתות כולן. זה אשר ליבו טהור הוא הינדי אציל, מוסלמי אציל, בודהיסט אציל וכן הלאה. אלה אשר ליבם אינו טהור, לא ייכללו בין מאמיניה האמיתיים של דת כלשהי. מלאכת טיהור הלב עצמה היא דת והיא השולטת בדת ההינדית. מי שליבו אינו טהור אינו ראוי להיקרא הינדי. 

מה הוא אם כך 'טיהור הלב'? ניתן להסביר זאת על ידי סימנים ומעשים רבים. הסימן הראשון לטיהור הלב הוא השליטה על החושים. ב'שליטה על החושים' אין הכוונה להכחדה או להרס של החושים. את החושים יש לרסן. יש לדעת להבליג, להתאפק ולהביאם תחת שליטה, ולא לחיות באופן בו אנו נשלטים על ידם. זהו ביטויה של 'שליטה על החושים'. לאכול יותר מדי זה חושני, אך עלינו להבין כי על מנת לשלוט על האכילה אין צורך להפסיק לאכול לגמרי, לחיות על אוויר בלבד, לאכול עד שחצי הבטן מלאה או לאכול מעט מאד לאורכו של היום. יש לאכול את סוג המזון המתאים ובכמות המתאימה, על מנת לשמור על תחזוקת הגוף ועל בריאותו. התנהלות שכזו אינה מפריעה לשליטה על החושים. השליטה על החושים אינה מלאכה קשה. הכוונה היא כי עלינו לשמור על החושים תחת פיקוח ולא להיות נשלטים על ידם. לפיכך אכילת מזון ערב לחיך, אינה נחשבת לחטא, כל זמן שלא מרגישים תשוקה עזה לעשות זאת. אם נאמר זאת באופן כללי - אי צמידות לחושים היא השליטה על החושים. אדם המשתוקק לספק את חושיו מעבר לנחוץ על מנת להגן על עצמו, על אמונתו או על מנהגיו הטובים, אינו שולט על חושיו. רק מי שאין בו השתוקקות שכזו יכול להיחשב כמי ששולט על חושיו. כלומר, שולט על חושיו, מי שאין בו תשוקה לתענוג שבסיפוק החושים ומי שמגן על אמונתו. 

אנשים רבים מתייחסים באדישות לסיפוק החושים אך ליבם עדיין אינו טהור. בשל מבוכתם הם נוהגים כאנשים צנועים. הם מוליכים שולל באמונתם לכאורה, על מנת שהחברה תכבד אותם או כדי להגיע להישגים רוחניים. יחד עם זאת, הדחף הפנימי של חושיהם הוא חזק מאד. מאז לידתם ועד למותם, הגם שלא התגלו פניהם האמיתיות, הם רחוקים מאד משליטה על החושים. אין הבדל בין אלה המכנים אותם נשמות מאמינות, לבין אלה אשר בחריצותם מצליחים להשביע את חושיהם. גם אלה וגם אלה חייבים יהיו להתענות באש הגיהינום בעולם זה. שליטה על החושים הינה מצב בו תחושות או מחשבות על סיפוק החושים אינן עולות בראשו של אדם, אף לא כאשליה. על האדם לספק את חושיו רק על-מנת להציל נפש או אמונה. אז ניתן יהיה לומר כי הוא שולט על חושיו. כאשר לא מצליחים להגיע לכך, אזי יוגה, סיגוף עצמי, עבודת אלוהים ועבודה קשה, כל אלה הם חסרי תועלת. 

יוגה לבדה או סיגוף עצמי אינם מביאים לשליטה על החושים. שליטה על החושים יכולה להתקיים רק תוך כדי חיים בעולם הזה. כאשר מתגוררים ביער, הרחק ממקורות פיתוי וכאשר מוותרים על כל הדברים, אנו עלולים לחשוב כי הצלחנו לנצח את החושים. אך כפי שכלי חמר אשר לא נשרף יישבר אפילו בנגיעה קלה, כך גם השליטה על החושים תישבר לנגיעתו של פיתוי. ישנן כמה הוכחות לכך. פיה הגיעה מהשמים, והיוגה של אחד הרישים הופרעה. הרישי, נהיה חסר-שקט וחסר סבלנות. הוא הצליח להירגע רק לאחר שהשביע את תשוקות חושיו. יש דבר מסוים אשר ניתן להשיגו ומישהו משתמש בו בתשוקה גדולה. אך אם לא ניתן היה להשיג את אותו הדבר במדינה מסוימת ותושביה לא היו משתמשים בו, לא נכון היה להגיד כי הם וויתרו עליו. מי שמגיע למהות של שביעות הרצון, ובמאבקיו לעתים הוא מנצח ולעתים הוא מנוצח, יוכל בסופו של דבר לשלוט על חושיו. פאראשר או וישוואמיטרה[1] לא הצליחו להגיע לשליטה על חושיהם, בעוד שבהיסם ולאקסמן[2] הצליחו בכך. 

ישנם סימנים גדולים נוספים לטיהור הלב מלבד השליטה על החושים. רבים מצליחים לשלוט על חושיהם, אך בשל סיבות אחרות ליבם אינו טהור. הם לא ייהנו מתענוגות חושניות, אך בליבם שוכנת תשוקה עזה להיות נאהבים על ידי כל האנשים. הם זקוקים תמיד לעושר, התחשבות, כבוד, תהילה והצלחה. עליהם להראות חשובים ומאמינים דתיים כמו מהאטמה. הם תמיד משתוקקים לזה, ותמיד עסוקים בפעולות ובמאמצים המספקים את תשוקותיהם ומקדישים את ליבם לפעולות בלתי רצויות. אנשים כאלה הם אנשים שפלים יותר מאלה הנשלטים על ידי חושיהם. לאנשים כאלה אין יחס לדת או לאמונה, למנהגים, לידע ולמסירות. גם אחרי שהם מקבלים את אלוהים, אין בהם אמונה מוצקה האם אלוהים קיים או לאו. גם כאשר הם חיים בעולם, הוא לא קיים עבורם. האנוכיות הזו היא מכשול גדול יותר מסיפוק תשוקות החושים. אי אפשר לטהר את הלב מבלי לוותר על תשוקות ועל אנוכיות. כאשר נבין שהאחר הוא בדיוק כמונו, נרצה כי האחרים יהיו שמחים ממש כפי שנרצה זאת עבור עצמנו. נדאג לאחרים יותר משנדאג לעצמנו. כאשר לאט לאט נתייחס לאחרים כמו לעצמנו ונשכח את עצמנו, כאשר נתמזג עם אחרים, כאשר נשמתנו תמלא את היקום, רק אז נדע שהצלחנו לטהר את הלב. כאשר לא עושים זאת, ורק עונדים חוט, עוטים עור של אריה, עוזבים את המשפחה, הופכים למקבצי נדבות, עוברים מדלת לדלת עם קערת נדבות ביד ושרים ללא הפסק את שמו של אלוהים - לא מגיעים לטיהור הלב. לעומת זאת, המלך המקושט היטב באבנים יקרות, היושב על כסאו וחושב כמו קבצן על סבלות נתיניו - הוא מגיע לטיהור הלב. מסירות עמוקה ליוצר הטוהר, לו - שכולו טהור, לו - שנדיבותו מפיצה את הטוהר בשלמותו, היא הסימן העיקרי לטוהר הלב. מסירות שכזו היא הבסיס לטיהור הלב ולאמונה. 

הסימן הראשון לטיהור הלב הוא שלווה בלב. השני, לאהוב את האחרים. השלישי, ההתמסרות לאלוהים. מי שהצליח להגיע לשלווה כזו, לאהבת אחרים ולהתמסרות, אין לו יותר תשוקות. איש שכזה לא יבקש דבר ורק ירצה לשרת את אלוהים, אפילו אם יציעו לו לגור אתנו (סאלוקיה), לגור לידנו (סאמיפיה), שפע השווה לזה שלנו (סאיוג'יה), את אותה הדמות וגאולה (סאריופיה). הוויתור על התקווה לעושר, התמסרות מלאה, וויתור על האלימות, דמיון של האלוהים על ידי סגידה והערצה נטולות אנוכיות, שירת מזמורים המהללים את שמו, ברכות, חשיבה על נוכחותו בכל הברואים, סבלנות, סגפנות, התבוננות באנשים דגולים, התנהגות אדיבה לעניים, ידידותית עם השווים, הכנעת החושים הפנימיים, שליטה בחושים החיצוניים, האזנה לדברי חכמה אודות הנשמה, חזרה על שמו, קיום שיחות נפש עם אנשים קדושים, התנהלות צנועה - כל התכונות האלו מביאות לטיהור הלב. אנשים כאלה מגיעים אל אלוהים ללא כל מאמץ. ממש כפי שהניחוח עולה באפנו בעזרת משב הרוח, כך גם לב המלא בדבקות ביוגה משיג את אלוהים ומבין אותו ללא מאמץ. 

אלוהים נוכח בכל ברוא בצורה של נשמה. כל זמן שהאדם אינו מבין מהי המשמעות שאלוהים נוכח בכל ברוא וגם בליבו שלו, עליו להמשיך ולהעסיק את עצמו בעבודת האלוהים. מי שמבדיל בין עצמו לבין האחרים, מי שלא מרגיש את כאבם של האחרים ככאביו שלו, גם אינו יכול להרגיש כי עולם זה מאוחד עם אלוהים. אלוהים נוכח בכל. הוא נוכח בכל המקומות, כלומר: ביערות, בכפרים, בערים, במים, באדמה, בשמים ובאבנים, כאשר בכל הברואים הוא קיים בצורה של נשמה. האמירה כשלעצמה 'כי אלוהים נוכח בכל', אין בה כל תועלת. אך כאשר מקבלים את העובדה כי אלוהים נוכח בכל, אז ניתן גם להחליט כי היקום ואלוהים אחד הם. אלה, אשר מתוך תבונתם קוראים לאלוהים "הנוכח בכל" או "הכל יכול", מבינים היטב כיצד מתקיים איחוד זה. אדם אינו יכול לעצב לעצמו דעה באשר לאלוהים. אך ניתן להבין מהו אלוהים, איזו דמות יש לו ובאיזו דרך יש ללכת על מנת להגיע אליו. עם זאת, לפני שמנסים להבין משפט זה, יש להשיג את דמותו של אלוהים, תחילה דרך ההיגיון ואחר כך על ידי חיזיון. אלוהים הוא היום והלילה שלפנינו, אלא שאנו איננו רוצים לראותו בתוך ה'עצמי' שלנו ואיננו מצליחים לראותו. 


[1] פאראשאר או הישוואמיטרה - שמותיהם של שני חכמים גדולים
[2] בהיסם ולאקסמן - שתי דמויות גדולות מהמהאבהארטאה והראמאיאנה
תגיות: