מאסטרים

המאסטרים

מהארישי ויאסה

פטאנג’אלי מהארישי

מהאוואתאר באבאג’י

שרי טאילאנג סוואמי

שרימאטי שנקארי מאי

שרי לאהירי מהאסאיה

שרי סאי באבא משירדי

שרי רמאקרישנה פארמאהמסה

שרימאטי סאראדה דווי

שרי ראמאנה מהארישי

שרימאטי אננדה מאי-מה

סוואמי ויווקאננדה

שרימאטי מירה באי

שרי אורובינדו גוש

פארמאהאמסה יוגאננדה

שרי שרי סאי באבא משִירְדִי
Shri Shri Shirdi Sai Baba
שְרִי שְרִי סַאִי בַּאבַּא משִירְדִי (1838-1918)
שרי סַאִי בַּאבַּא משִירְדִי נולד ב- 27 בספטמבר 1838, ביער שליד הכפר פאטהירי. הוריו היו עניים מרודים ואדוקים בדתם. לאחר שנות נישואין רבות היו הם עדיין חשוכי ילדים. לילה אחד, עת נשארה לבדה בבית, חוותה אימו דֶוָוגיריאַמָה התגלות, בה ביקרו אותה שתי ישויות קדושות. הן ברכו אותה כי ייוולדו לה בקרוב שלושה ילדים, ובילד השלישי תתגלם נשמה של מורה רוח עצום.
שנים לאחר מכן סיפר סַאִי בַּאבַּא לאחת מתלמידותיו על מורו גוּרוּ וֶאנְקוּשָה במילים נוגעות ללב: "היה לי מורה שהיה אדם קדוש, ורב חסד. שירתתי אותו זמן ממושך. ועדיין לא לחש שום מנטרה לאוזני, הייתה בי תשוקה עצומה להישאר עמו לנצח, לשרת אותו בכל מחיר ולקבל ממנו הדרכה. נשארתי עם מורי במשך 12 שנה, לא היו שם בגדים יפים ואוכל מיוחד, אך המורה היה מלא באהבה, הוא היה התגלמות האהבה. איך אוכל לתאר אותו? כאשר התבוננתי בו, הוא נראה שקוע במדיטציה עמוקה ושנינו היינו אז מתמלאים בתחושת נועם עילאי. הייתי מתבונן בו יומם ולילה מבלי שתחלוף בראשי אפילו מחשבה אחת אודות רעב או צמא. כשהייתי שרוי בלעדיו חשתי חסר מנוח. הוא היה מושא המדיטציה היחיד עבורי. לא היה דבר אחר מלבדו שאליו נטה ליבי. מעולם לא דחה אותי, והגן עלי כל העת. לפרקים חייתי קרוב אליו ולעיתים רחוק ממנו אך תמיד חשתי את קרבתו ואף פעם לא הרגשתי מחסור באהבה ממנו."
 
שרי סאי באבא משירדי, 1910
באבו היה התלמיד האהוב ביותר של מורו גוּרוּ וֶאנְקוּשָה, ומסיבה זו קנאו בו שאר התלמידים. ופעם אחת, כאשר נשלח על ידי מורו לאסוף עלים מסוג מסויים ביער, הוא הותקף בידי חבריו. בעקבות מקרה זה יעץ גוּרוּ וֶאנְקוּשָה לתלמידו לעזוב את האשראם. הוא שילח אותו לדרכו בברכה חמה, כאשר הוא מנחה אותו לצעוד לכיוון נהר גודאווארי. לאחר מספר ימים הגיעה לשִירְדִי אישה מבוגרת שראתה את הנער בן ה– 16 ותיארה אותו כך:
"ראיתי עלם צעיר, יפה תואר וחכם, שנראה לראשונה תחת עץ הנים כאשר הוא יושב באסאנה. אנשי הכפר השתאו ממראהו של אדם כה צעיר המבצע עבודה רוחנית כה קשה, תוך התעלמות מוחלטת ממצבי חום וקור. במשך היום הוא לא התחבר עם אף אחד ובלילה לא פחד מאף אחד. כלפי חוץ נראה צעיר, אולם לפי מעשיו ניכר היה כי שוכנת בתוכו נשמה גדולה. הוא היה התגלמות של קור רוח והיווה תעלומה לכולם…"

שרי סאי באבא עם תלמידיםלאחר חודשיים הוא נעלם ובמשך מספר שנים נדד ממקום למקום. כעבור ארבע שנים חזר לשִירְדִי, ובוקר אחד הופיע במקדש המקומי. הכוהן מלהאפאטי שקיבל אותו ברכו לשלום במילים " יַה סַאִי" (בוא סאי) , ומאז נודע כסַאִי בַּאבַּא משִירְדִי. הוא הפך את שִירְדִי למשכנו הקבוע ולא התרחק ממנה בכל ימי חייו יותר מחמישה מייל. 
בהדרגה החלו הכפריים הסקרנים להציע אוכל לאיש שמעולם לא ביקש מהם דבר. לעיתים חלק את הארוחה שקיבל עם בעלי החיים. במהרה החל סאי באבא לבטא את השקפתו הרוחנית בשיחות עם זקני הכפר. לשונו הפשוטה והמובנת לכל אדם, וכוחו הגדול בפתירת בעיותיהם של מסכנים ונזקקים הפכו אותו מאדם אלמוני לשְרִי סַאִי בַּאבַּא הידוע. אנשים נוכחו לדעת כי זהו אדם מיוחד במינו המחזיק בכוחות על טבעיים נדירים.
סַאִי בַּאבַּא הפיץ בקרב כל תלמידיו את עקרונות האהבה והאמונה בבני האדם, הוא תמיד הצטער עבור אלה שהגיעו אליו על מנת לפתור את בעיותיהם האישיות ולא מתוך מטרה להגיע ליעד הסופי - איחוד עם אלוהים, שאותה ניתן להשיג, כך הרגיש, רק בדרך של שירות אמיתי למען האנושות.
תגיות: