כתבי היוגה העתיקים

הוודות

הראמאיאנה

המאהאבהאראטה

בהאגוואד גיטה

הבהאגווד גיטה לתלמידים - הספר השלם

הסוטרות של פטאנג’לי

הארי האריה - אגדה ודנטית

טָאיטִירִיָה אוּפָּנִישַאד:בְּרִיגהוּ-וָאלִי

כיסופים אל הנכון - מהי הבהגאואדגיטה?
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: סואמי וינקאטסננדה
תרגום: א. ליסוד
הקלדת הספר: גלה שגב חפץ
אתגר!
אתגר כאן לפנינו! לפני 5000 שנה (לפי הערכה זהירה), חי על אדמתנו זו, שרי קרישנה. הוא לימד תורת היוגה לידיו ותלמידו ארג’ונה, ותורה זו נתפרסמה בשם הידוע "בהאגאואד-גיטה". היא פשוטה כמו קרישנה ואלוהית כמוהו. הגיטה – אמת בה גם כיום, כפי שהייתה בזמן שקרישנה לימד אותה לארג’ונה.
השמש עולה כיום ממזרח, כפי שהייתה עולה מיליונים בשנים לפני כן. האמיתות הנצחיות הללו אינן משתנות. במה חלים שינויים? לא לכך דאגתנו, בוודאי שישנם שינויים, אך הם לא מענייננו.
האם יש ביכולתך לשמש דוגמא חיה של הבהאגאואד גיטה? האם בכוחך להראות שתורת קרישנה הכלולה בבהאגאואד גיטה בעלת ערך היא ושאפשר לחיות לפיה גם כיום? אם תרצה תוכל.
אך למה, שואל אתה?
כי בבהאגאואד גיטה, מבטיחנו  שרי קרישנה, שאם נקיים את הדברים שהוא מבקש מאתנו, נגיע לשלום, לשמחה ולהכרת האלוהים. הנכון הדבר או לא? לא ניכנס בוויכוחים כדרכם של פילוסופים גדולים. ויכוחים אינם לתועלת ומביאים הם רווח רק ליצרני האספירין. עלינו לעשות מה שקרישנה מבקש מאתנו ולהראות לעולם, שהוא היה צודק והצדק אתו גם בימינו. והאתגר הוא: האפשר לקיים בימינו את הכלול בבהאגאואד גיטה? כן! על הנוער להיות החלוץ בדרך זו!
 
מהי הבהאגאואד גיטה
הבהאגאואד גיטה פירושה "שירה אלוהית". דומה היא לספר הבשורה וסוגננה כ"ספר הברית של הודו". התגלות היא באותו המובן, שאלוהים בדמות אדם הורה אותה לאדם. היא מהווה דו-שיח בין שרי קרישנה וארג’ונה הלוחם. בדרך כלל היא מקובלת כמסמך היסטורי ולא אגדתי. המקום שנבחר הוא שדה-קרב; היא מכילה נושאים-שיעורים נפלאים כדי להנחותינו במאבק חיינו היום-יומי.
כל זה בלתי אפשרי להכחיש או להוכיח. אך מה שחשוב בשבילי ובשבילכם: האם יכולים אנו להוציא מזה איזו שהיא השראה ולהפיק תועלת ממנה? כאן ערכה הגדול של הבהאגאואד גיטה. גם כיום היא "היד המנחה" לרבים ממנהיגי הלאום ההודי העיקריים והיא גם עוררה לבבות רבים מהפילוסופים של המערב.
כל זה הוא, מפני שהבהאגאואד גיטה מפעילה מחדש דרמה אנושית שגרתית. המצב המתואר בגיטה מתרחש פעמים רבות בחיינו היום-יומיים. והגיטה מספרת לנו כיצד לפעול במצבים האלה. זהו חיבור קטן המכיל 700 בתי שיר. אך מפליא איזה עושר של אינפורמציה מוחלטת והשראה עילאית הוא מביא. וכל זה איננו נדרשים לגמוע באופן עיוור. אתם ואנכי יש לנו הרשות שאין למנוע אותה מאתנו, לבחון באופן זהיר, לקבל מה שמתקבל על דעתנו ולדחות מה שאינו ניתן להתקבל במצב התפתחותנו העכשווית.
לימודה של הגיטה אינה מצריכה המרת אמונתו של אחד באמונה אחרת, היא שוללת גישה כזו באופן ברור. הלימוד הזה רק יחזקנו באמונתנו אנו.
הספרון הזה תורגם בכל לשונות הודו, הוא נלמד בעל פה על-ידי אלפי אנשי הודו ותורגם ופורש גם על-ידי אנשי המערב.
ד"ר צימר, אינדולוג מפורסם מאירופה, מאמין, שהבהאגאואד גיטה מהווה סינתיזה של מחשבת האריים והטרום-אריים. לפי דעתו, המחשבה הטרום-ארית היא מה שנשתמר בנוסחה הברהמינית (האריינית) בשתי השיטות של הפילוסופיה ההודית (הסנקיאה והיוגה), כמו כן בז’איניזם. השיטות הללו והז’איניזם מדגישים את הצורך הדחוף של האדם להתרחק מן העולם ולהגיע לשחרור מ"החומר". האריים, בכל זאת, האמינו בחיים ואישורו של העולם. הסינתיזה של שתי גישות מחשבתיות אלו נמצאת בבהאגאואד גיטה, שבה הננו מתבקשים "לחיות בעולם, אך לא להזדהות אתו".
ד"ר צימר, המניח שהבהאגאואד גיטה נהייתה לגילוי דעת היותר פופולרי והנלמד על פה ברחבי הודו, המהווה את היסודות העיקריים והמנחים בחיים הדתיים של ארץ זו – אומר לנו: "זה היה אחד הפרדוכסים של התקופה שבה נוצרה הגיטה – שהמחשבה הבלתי-ברהמינית, הטרום-ארית של הודו העתיקה, התמזגה לרוב ותוך והרמוניה עם הרעיונות ההודיים של הפולש הארי". בזמננו, מהאטמה גנדי "חי" את הגיטה והוכיח, שלא רק יכולים להגשימה בחיינו, כי אם הגשמה זו תעשיר בהרבה את חיינו. תורתה הנה לגמרי בלתי-עדתית ואוניברסלית.

הפילוסופיה של הבהאגאואד גיטה
הבהאגאואד גיטה היא מכתבי הקודש החשובים, האוניברסליים במהותם ומעשית בגישתה לבעיות החיים ובמיוחד מותאמת לתנאי ימינו. היא נתגלתה לפי 5000 שנה בשדה קרב, כדי להורות שיש לשמשה לגבי הבעיות העומדות בפנינו במאבק היום-יומי של חיינו.
זוהי קריאה לאומץ-רוח. תורה זו פותחת במלים נלבבות אלו: "לשווא הוא צערך" והיא מסיימת בחזרה על הרעיון הזה: "אני אשחרר אותך, אל נא תצטער". כיצד מוגש השחרור הזה? ראשית, אל-ידי הכרת האל-מוות של הנשמה. הגוף הינו לבושה החיצוני של הנשמה (דמות אל) שבתוכנו. לבוש זה נתון להחלפה בעת שנהיה חסר שימוש, אך הנושא לבוש זה ממשיך לחיות. החומר העוטף את הרוח הנצחית הזו נתון לשינויים – לידה, גידול, ניוון ומוות. זוהי אבן הפינה השנייה בפילוסופיה של הגיטה. האדם המזהה את רוחו הנצחית עם החומר הזה, הקשור לעול זה של שפע, מתוך התאהבות שבבורות, מרגיש בעונג ובסבל, בכבוד ובקלון, בהצלחה ובכישלון לסירוגין. מי שפנה עורף לעולם חומרני זה, המעוגן בערכים רוחניים, מכיר בעולם ההולך ומשתנה חליפות ומשיג שהוא הרוח הנצחית. הוא עובר מעל לצמדים אלה של ניגודים שמניתי זה עכשיו ומתענג על החדווה נצחית, מכיוון שהוא מושרש בערכים נצחיים. אנשים כאלה הם הקדושים, הנביאים ומצילי האנושות.
הרוח הנצחית הזו של אלוהים איננה רחוקה מאתנו אי-שם במרתפים, בג’ונגל, על אחד הכוכבים הרחוקים. ובאמת, כפי שמורי ורבי האלוהי, סואמי סיואננדה, הכריז בהדגשה, אלוהים קרוב אלינו יותר מאשר מנשמתנו. שכחנו את מלאכת ההתבוננות בתוכנו, שתוארה באופנים שונים על-ידי יוגיסטים וקדושים על-ידי התפילה, שירת ההמנונים, בחזרה על השם המפורש, בהתבוננות, בקשרי אחווה, במדיטציה ובהתאמנות בנוכחות האל. על-ידי כך אנו מתבוננים בפנימיותנו ומגלים את האלוהות שבתוכנו; ואנו מתבוננים בתוך כל אחד ובכל דבר שמסביבנו ומשיגים, שאלוהים הוא השוכן והנוכח בכל. האוניברסלי. אימננטיות (הפנימיות) זו של אלוהים היא התגלית השלישית של הגיטה.
כשאנו משיגים את שלושת האמיתות הללו, כאשר הן פוסקות להיות תאוריות בלבד, כי אם נעשות לניסיונות חיים, אזי מגיעים אנו לשחרור. שחרור ממושגינו המותעים ומבורות. שחרור מאי-השלמות שבנו. שחרור מהקטנות שבנו. שחרור מחטאים. שחרור מסבל ומלידה מחודשת. הרוח משוחררת מכבלי החומר, שחרור זה מובטח לנו פה וכעת ולא בעתיד הבלתי ידוע. זוהי האמת החיונית הרביעית הנגלית לנו על-ידי האל קרישנה בבהאגאואד גיטה (בשירה האלוהית). מה שחשוב עוד יותר, זוהי הרגשת הטעם המקודם בשחרור זה ובפירותיו – וזהו השלום והשמחה הנצחית הניתנת למחפש אחרי האמת, גם לאחר שהוא מתחיל בצעדיו הראשונים בשביל הנכון. אם הנכם מעיינים תוך מדיטציה, מדי בוקר, בארבעת האמיתות הללו ושומרים עליהן בדייקנות במשך היום, תוך פעולותיכם, יום אחד, הנכם בטוחים שתחושו באותו יום משום אותה הרגשת שלום ושמחה גדולה, היכולה להישאר ברשותכם לתמיד, אם תחיו את היוגה של הבהאגאואד גיטה. ארבעת האמיתות הגדולות הללו הן: נצחיות הנפש, עולם בר-חלוף, האימננטיות של האלוהים, ושחרור מידי.

מקומה של הגיטה בחיינו
לגבי איש-ההרים, החבל הוא המצרך החיוני. אם הוא נכשל, החבל מציל אותו. לגבי העבריין שהורשע, אותו החבל משמש למלכודת המוות, הוא חונקו. האשמה היא לא בחבל כי אם באופן השימוש בו, או במטרה שהוא משמש.
בני אדם שואלים היום בכל העולם את השאלה: "האם אלוהים ודת דרושים בכלל בעולם המודרני? האם אין לנו מגן בעל כוח מספיק או אלוהים בדמות הכסף וכוח חזק במידה מספקת בטכנולוגיה, כדי להבטיח לנו אושר והצלחה?" עושר וטכנולוגיה, בדומה לאותו חבל, הם מכשירים חסרי-רגש בידיו של אדם רגיש, של אדם בעל תבונה. הדת הנה אותו גורם המלטש את תבונת האדם ומביאו להתעוררות לקראת המטרה והמשמעות של חיינו. מתוך הבדיקה הסופית, הדת הנה מה שנשיא הודו, הד"ר רהדאקרישנה, מכנה כפגישה פרסונלית של היחיד עם האלוהים. כאן היא מאבדת את כל התווים והסימנים המציינים אותה. כאן היא מתמזגת עם החיים ובאופן כזה מוחקת גם את הגבול המלאכותי בין "הדתי והחילוני". אך בתקופת ילדותנו הרוחנית, אנו זקוקים לעתים לזהירות הנאמנה של האם שילדה אותנו. כפי שנוהגים הרופאים והאחיות בבתי החולים, האם (הדת המיוחדת) והתינוק (חסידי אותה דת מיוחדת) נותנים שם – תו וסימן לזהות.
כשם שהתינוק ניזון בחלב-האם במשך זמן ניכר, ניזון התינוק הרוחני גם כן בחלב החוכמה של האם המיוחדת. וחלב זה של החוכמה הוא מה שקוראים לו כתבי הקודש שלנו. חלב-האם דרוש למען גידולו הבריא של התינוק, אך אורגניזם חי איננו זקוק לפיטום כל ימי חייו. בתחילה הננו נדרשים ללמוד את כתבי הקודש ולספוג את חוכמתם. אך חוכמה זו צריכה תיכף להיהפך לחלק מהווייתנו. כתבי הקודש מספקים לנו דעת וכאשר דעה זו נקלטת בתוכנו, היא משחררת אותנו מהתלות בכל עזרה חיצונית.
הדת וכתבי הקודש צריכים לשחרר אותנו מכל הגבולות המלאכותיים, משוביניזם, מקנאות ודעות קדומות. אחרת, הם גם כן יחניקו אותנו ויחריבו את החיים הממשיים, שהם בעצמם עזרו לבנות.
הנני חרד מאוד להחדרת גורמים חיוניים אלה לנפשו של כל צעיר וצעירה, הדואגים ללמוד את כתבי הקודש – הבהאגאואד גיטה, שתורתה הנני מתכוון לסכם בשורת מאמרים שיופיעו בדפים אלה. 
אנחנו המבוגרים (רק בגיל, אך לאו דווקא בחוכמה) היינו לעתים אשמים בחוסר התחשבות וחוסר כבוד מצד אחד וחוסר סובלנות שבבורות מצד שני, בגישתנו אל הנוער. באופן כזה זלזלנו בצורה מכאיבה בחובתנו החיונית לגביו: להעניק להם יסודות דתיים ומוסריים. ובאמת, היו מקרים נכבדים היוצאים מן הכלל. הנוער, שזלזלנו בו במובן הרוחני, צריך היה ללמוד את יסודות הדת שלנו הפשוטים בדרך הקשה: לאחר סבל ועמל רב.
קונפוציוס, החכם הסיני, אמר: "יש להתייחס אל הנוער בכבוד. מניין לנו לדעת, שעתידו לא יהיה דומה להווה שלנו? לכשיגיע לגיל 40 או 50 ולא יתפרסם שמו, כי אז לא יהיה ראוי ליחס של כבוד". במלים אחרות, יש לכבד את הנוער תמיד, ללמדו מתוך יחס של כבוד ולחנכו ברוח הדת האמיתית.
בחרתי להביא תורה זו באמצעות הבהאגאואד גיטה, או יותר נכון – להביא את תורת הבהאגאואד גיטה. על מהותה אדבר בספר זה. ולבסוף, הנני רוצה לצטט כמה רעיונות מפי אנשים גדולים:
שופנהואר אמר: עם בוקר הנני מרענן את האינטלקט שלי בפילוסופיה המפליאה והבראשיתית של הבהאגאואד גיטה, שמזמן חיבורה חלפו הרבה שנים של האלים, שבהשוואה אתה – עולמנו המודרני וספרותו, נראה פעוט וקל ערך".
מהאטמה גנדי אמר: כאשר תוקפים אותי ספקות, כאשר אכזבות מטפחות על פני, הנני פונה אל הבהאגאואד גיטה ומוצא פסוק המחזקני. ואז, הנני מתחיל לחייך, למרות היותי שטוף צער. תהי נא הגיטה לגביכם מעין מכרה יהלומים, כפי שהייתה לגבי דידי. תהי נא הגיטה למנחה הקבועה וידידתך בדרך החיים. תהי הגיטה מאירה את השביל ותרומם את עבודתך".
מורי ורבי סואמי סיואננדה אמר: הגיטה נושאת בתוכה פתרון לבעיות הקרובות והמעיקות ביותר על האדם ובשורה נפלאה של עידוד, תקוה, חדוה, ונחמה. זוהי פניה ישירה אל האדם בכללו, לחיים ברוח אלוהית. היא נותנת לאדם בטחון בישועה ועל ידי כך משחררו מהפחד. ובכך טמון הערך העליון של הגיטה". 
 
לידתה של הבהאגאואד גיטה
Om Namo Bhagavate Vasudevaja
בהאגאואד גיטה פירושה "שירת האלוהים". היא נקראת ככה בגלל האמונה, שקרישנה היה הגשמה אלוהית, הוא מופיע בשני ספרי קודש הודיים – המאהאבאראטה והבהאגאואטה.
הבהאגאואד גיטה משובצת במאהאבאראטה כיהלום נפלא המשובץ בכתר מלכים. החלק החשוב בגיטה הוא תפקידו של קרישנה. הגיטה מספרת לנו כיצד נברא העולם ונמצא תחת חסות האלוהים והמאהאבאראטה מסבירה לנו את החוקים השולטים ביצירה זו וכיצד היא מתקיימת – בשפה הסנסקריטית החוקים הללו נקראים Dharma (מלה שקשה לתרגמה). שרי קרישנה בא לעולם כדי לקיים את "הדהארמה". הוא בא לעולם כדי לשים קץ לרע. הוא בכבודו ועצמו אומר לנו זאת בגיטה .
המאהאבאראטה, האפוס המתאר את החוקים השולטים בעולם (הדהארמה) ניתנת לנו בצורת סיפור על המלחמה בין הטוב והרע ונצחונו המוחלט של הטוב. היו שתי משפחות יריבות הפאנדאואס והקוראואס, שניהם (הטוב והרע) היו אחיינים. הפאנדאואס היו טובים והקוראואס – רעים. סגולתו של הרע להביא להצלחה הנראית לעין. אך אין בו כוח מוסרי ובסופו של דבר, הוא מנוצח על ידי הטוב. הקוראואס כובשים בשיטות ערמומיות את מדינתם של הפנדאואס שהייתה בצדק שייכת להם ומשעבדים את העם באופן אכזרי. הפאנדאואס, שבראשם עמד כל הזמן האח הבכור דהארמאפוטרה, היו סובלניים, מאופקים, אוהבי שלום, נאמנים, ישרים ואצילים. הם ידעו ללמוד ממצבם זה את הלקח הטוב ביותר. ומנסים הם להחזיר לעצמם את מדינתם באמצעי שלום. הם משגרים את ידידם ומנהיגם קרישנה כדי לתווך בינם לבין הקוראואס. אך הקוראואס הרעים אטמו אזניהם וסרבו להחזיר לעם אף שעל אחד מאדמתם. מי שהשלטון בידו – אינו מכיר בזכויותיו של הזולת.
הוכרזה מלחמה, דיריאודהאנה, האח הבכור של הקוראואס וכן ארג’ונה, אחד האחים של הפאנדאואס – משתדלים לקבל את עזרתו של קרישנה במאבקם, וגם את תמיכתם של שליטים אחרים. וכעת, ראו נא את עדינות הנפש של קרישנה! אלוהים הוא בלתי מפלגתי. הוא אומר: "שניכם יקרים לי, לכן הבחירה בידכם או תבחרו בי או בחילי הרב. אך זכרו, שאין ברצוני לאחוז בנשק ולהילחם".
דיריאודהאנה הרע מעדיף את הצבא הרב של קרישנה וארג’ונה בוחר בקרישנה שיהיה לרכב שלו. ידוע לכם, שבסופו של דבר הקוראואס נוצחו. מסכנים! הם בחרו בכמות. הפאנדאואס בחרו באיכות, באלוהיות. אם האלוהים בכבודו ובעצמו אינו אתכם ואפילו כל העולם יהיה לצדכם, הכישלון הוא בלתי נמנע. זכור נא זאת! ההיסטוריה שופעת מאורעות המאשרים את הדבר. אם גם כל העולם יתנגד לכם, ואתם עומדים לצדו של אלוהים, אם הנכם חסרי כל דופי, אתם תנצחו!
המאהאבאראטה מספרת לנו כיצד עזר קרישנה בדרכים שונות לפאנדאואס, אם כי לא נלחם אף פעם, עזרתו הגדולה ביותר הייתה הבהאגאואד גיטה. הוא השרה על ארג’ונה, אחד הלוחמים הגדולים של זמנו, אומץ רוח להיאבק. ורוח זו מחזקת אותנו עד ימינו אלה במאבק החיים היום-יומיים. למרות זה, שקרישנה לימד את הבהאגאואד גיטה לארג’ונה מן היום הראשון של המלחמה, היא נתגלתה ופורסמה יותר מאוחר. ואלה היו המאורעות.
ממש לפני שהתחילה המלחמה, הציע החכם ויאזה (הסבא של כל האחים) לדריטאראשטרה (אבי הקוראואס שנולד עיוור) ראיה זמנית, למען יכול להיות עד ראיה במאבק זה. אך הוא סרב לקבלה. לא היה לו רצון לראות בהרס ובמוות מן הרגע הראשון שזכה לראייה.
חכם היה האיש!
לאחר מכן, ברך ויאזה את סאנז’איה ביכולת ראיה על-טבעית. ביושבו בארמונו של דריטאראשטרה, הייתה לו האפשרות לראות את הנעשה בשדה הקרב. הוא היה גם מוכשר לדעת את מחשבות העם. תחילה, לא התעניין דריטאראשטרה בדבר. בצדם של בניו – עמד בראש צבאם, הלוחם הגדול של הזמן ההוא, בהישמה, הבלתי-מנוצח. על-ידי השירות הגדול שעשה לאביו בסרבו לקבל את כס השלטון והודות לנדרו – הרווקות, שקבל על עצמו לכל ימי חייו, הוא רכש לעצמו את היכולת "למות רק בעת שירצה". דריטאראשטרה האמין, שבהישמה יביס את הפאנדאואס תוך זמן קצר. אמונה זו, אחי, נקראת "אמונה עיוורת". להאמין, שלמרות כל המעשים הרעים והבלתי צודקים, אדם יזכה בניצחון בכוחו ועוצם ידו – זוהי אמונה עיוורת. זו הייתה אמונתו של דריטאראשטרה. גם בהישמה הגדול אין ביכולתו למנוע בעד הרצון האלוהי התומך בטוב. ביום העשירי למלחמה, נוצח בהישמה (הגם שלמעשה הוא מת, לפי בחירתו, יותר מאוחר), ותבוסתו הייתה תבוסה לקוראואס.
כאשר הגיעה הידיעה על כך לדריטאראשטרה, נפגמה אמונתו העיוורת וראייתו הפנימית חזרה אליו, ואז פנה לסאנז’איה ושאלו: "הה סאנז’איה, מה עשו בני והפאנדאואס כשהם התאספו בשדה הקרב ורצונם להילחם?" זהו תרגומו של השיר הראשון בבהאגאואד גיטה.
סאנז’איה הוא שמסר, למעשה, את הבהאגאואד גיטה לדרישטאראשטרה ולנו. המלאך המבורך, סאנז’איה, ידע שדריטאראשטרה מעוניין לשמוע על מעשיהם של בניו. הוא התחיל לספר מה עשה דיריאודהאנה עם תחילת המאבק. הוא הלך למורו ורבו דרונה ובקול רועד המביע חרדה, התחנן לפני הישיש המכובד לשמור על המפקד הראשי, בהישמה.
בהישמה הרים קול תרועה וכמוהו עשו גם חייליו. הייתה זו אות של נכונות לקרב.
בטון רוגע ביקש ארג’ונה את הרכב שלו, קרישנה, להעביר את הרכב שלו בין שני הצבאות כך, שיוכל להשקיף עליהם. שרי קרישנה העמידו בדיוק ממול בהישמה ודרונה, שני האנשים שארג’ונה רחש אליהם כבוד רב.
דרכי אלוהים הם תמיד נסתרים. "איך אוכל להרוג אותם", שאל ארג’ונה, "זהו חטא גדול, למרות שהקוראואס רעים, בכל זאת אחינו הם. לא, איננו צריכים להרוג אותם. במקום לשמוח במותם והחזרת המדינה לידי – מוטב ואבקש על חיי". לאחר מכן, לאחר רגע של מחשבה מעמיקה – כרע ארג’ונה לרגלי קרישנה: "אינני יודע מה עלי לעשות, הרינה לבקשך, הנני תלמידך. הוריני מה עלי לעשות". ושרי קרישנה לימד אותו תורת היוגה והפילוסופיה, הגלומה בשבע מאות החרוזים הידועים כעת בשם הבהאגאואד גיטה. ובעיקר הוא אמר: "תבין שזהו רצוני אני ואתה הנך רק מכשיר בידי. לשווא הנך אומר: "אני לוחם" או "אינני רוצה להילחם". התמסר כולך לרשותי. "שווני לנגדך תמיד, עשה כל מה שעליך לעשות כשרות למעני – אזי לא תגיע לידי חטא. לא תיוולד מחדש בעולם זה. אתה תישאר לתמיד אתי".
החל מהדברים הפעוטים וגומר בדברי אמת פילוסופיים נעלים – מכילה הבהאגאואד גיטה הכל ומשמשת מדריכה יעילה בחיינו היום-יומיים. כתוצאה מהתורה שארג’ונה למד מפי קרישנה, התחזק ברוחו והתחיל להיאבק, לולא כך, כל הסיפור היה שונה. תורתו של קרישנה שמשה לקח למטרה הקרובה, אך היא גם מילאה תפקיד של מגדל אור שהאיר לחייהם של אלפי אלפים בני אדם בכל דורות האנושות, בעולמנו זה, במשך כל חמשת אלפים השנים, מיום שהבהאגאואד גיטה באה לעולם בשדה הקרב של קורוקשטרה.
תגיות: