כתבי היוגה העתיקים

הוודות

הראמאיאנה

המאהאבהאראטה

בהאגוואד גיטה

הבהאגווד גיטה לתלמידים - הספר השלם

הסוטרות של פטאנג’לי

הארי האריה - אגדה ודנטית

טָאיטִירִיָה אוּפָּנִישַאד:בְּרִיגהוּ-וָאלִי

כיסופים אל הנכון - פרק ה’
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: סואמי וינקאטסננדה
תרגום: א. ליסוד
הקלדת הספר: גלה שגב חפץ
אנו רואים, ששרי קרישנה הכריז את הדעת לערך עליון. טוב מאוד, חושב אדם ערום: אנו נקרא ונכתוב הרבה – ומה עוד? שרי קרישנה צוחק לסילוף זה: אם דעת זו אמיתית, איך היא יכולה להיכשל בפעולתה? דעת ומעשה הם שני צדדים של זווית או של נייר – אף פעם אינם יכולים לקבל צד אחד בלבד. ידיעה נכונה של היוגה לא תבריח אתכם מן העולם, כי אם תתפוש את מקומך בו, ללא שנאה וללא תאווה. זוהי הגדרתו של קרישנה על מהותו של הסאניאזי.
 
"איזהו הסאניאזי הנצחי – שאינו שונא לעולם ואינו תאב אף פעם, כי בהיותו משוחרר מצמד הניגודים, הה ארג’ונה, הוא משתחרר בקלות משעבוד".
 
כל אחד ואחד יכול (וצריך) לחיות חיי סאניאזי ללא הכרח לשאת בגד מיוחד, כי אם על ידי חיים חופשיים ללא שנאה ותאווה ועל ידי מלוי חובתו ברוח הבהאגאואד גיטה.
שרי קרישנה נותן הוראות מפורטות וברורות בנוגע לחובתנו. אל תשתמט ממילוי חובתך. שרי קרישנה כל כך מחשיב זאת, שהוא חוזר על כך הרבה פעמים בבהאגאואד גיטה. אל תהיה פחדן. גלה אומץ לב בחיים. התגבר על בעיותיך על ידי כך שתפתור אותן מבלי להתחמק מהן (אתה תרגיש תיכף שאינך יכול להתחמק). תרכוש לעצמך לב אמיץ, רוח חזקה ורצון עז. אתה תזרח על הארץ ככוח אדיר. אתה תהיה לאדם נעלה.
האדם החלש רועד בפני פחדים דמיוניים. האדם החזק (איש הבהאגאואד גיטה) עובר על פניהם ולו גם אמיתיים ומכריעם. השמעתם על דרו­ֹבה המפורסם, שאף בהיותו נער פשוט עבד את אלוהים וראהו? כשהגיע זמנו לעזוב את העולם הזה בחסד אלוהים – הוא שם את רגליו על ראשו של אל המוות ועלה השמימה. זוהי הרוח. האדם אמיץ איננו מפחד גם מהמות. וזהו פרושו של הדבר: הוא יודע שאלוהים הוא הנוהג את גופו ורוחו. הוא עושה הכל כמכשיר בידי אלוהים מתוך אהבה אליו. רק בזמן שאתה מרגיש "עלי לעשות זאת". הנך מתעצבן ונחלש! תרגיש, "זהו כוחו של ריבון העולמים העושה זאת באמצעותי ואין גבול לכוחו".
מדוע אנו נהיים פחדנים? בגלל תאוותינו הטיפשיות. אנו רוצים תמיד בחיים קלים ונעימים. אנו מפחדים מפני קשיים. אין בנו הרוח להיאבק במאורעות חמורים. לכן אנו מוקפים תמיד ונתקפים על ידי הקשיים שאנו מפחדים מפניהם: זהו חוק פסיכי! אבל האדם האמיתי איננו כזה. הוא עז-רוח. הוא אוהב לטפס על הרים גבוהים ולחקור את מצולות הים. מכיוון שאיננו נעצר על ידי רצונות קטנוניים. הנך יכול להיות חסר תאוות ובעל העזה, אם הנך יוגי המאוחד בלבבך עם האלוהים. אדם חסר תאוות ממין זה – מתאווה רק לאלוהים. בדברי אדוננו הוא יודע איך "להפריד את רוחו מהעולם ולחברה אל האלוהים". שניהם נעשים בעת ובעונה אחת ומהווים פעולה יחידה.
 
"הבוטח בברהמן, או באלוהים, הוא בר-דעת אמיץ ובלתי-מותעה; היודע את האלוהים, אף פעם אינו שמח לקבל דבר, הגורם לו הנאה ואינו מצטער בקבלו דבר בלתי נעים".
 
לאדם כזה כל דבר הוא תענוג. זהו פרושו של הדבר "לנהוג באופן שווה כלפי תענוג וסבל". או "להישאר ללא שינוי, ושקט בתענוג ובסבל" ובניסיונות דומים והפוכים זה מזה. שרי קרישנה כל כך אוהב את הרעיון הזה, שהוא חוזר עליו כמה פעמים בגיטה. כמו שאתה מתייחס לתענוג כך עליך להתייחס לסבל. שרי קרישנה מספר לנו אמת נפלאה. אם אנו נתאר לעצמנו שלא נפגע על ידי הסבל, בשערנו שאנו נקבל תוך נכונות כל פגע או לכל הפחות נתכוון לכך, אזי אין בכך כל סבל. כל מה שהנך אוהב גורם לך תענוג. אם הנך אוהב את הסבל, אזי אין הוא מהווה יותר סבל כי אם תענוג. זוהי הדרך הנבונה ביותר להפוך סבל לתענוג ולהיות תמיד שבע-רצון ושלו. אין זה דבר בלתי מעשי. נוח הוא. אתה תהיה מסוגל לבצע זאת אחר מאבק קל ואימון נבון זה רק דורש ממך שינוי בגישתך הרוחנית. בשינוי ערכין מחודש יש לזכור תמיד: מתיקות איננה בסוכר כי אם בלשונך ובמוחך. מדוע טעמו של הסוכר מר כאשר יש לך התקפת המרה? המחלה שינתה את הטעם. הנך יכול לעשות זאת מבלי לחלות! חוקרי האוורסט עושים זאת. אם הנך מתבקש לצאת לחקירה לתקופה של חודש ימים ללא מזון, לחיות באזורים קרים כאלה, לטפס על הרים למקומות שאין יצורי אדם אחרים, לסכן ממש את חייך עם כל צעד. אתה תחשוב את זה לעינוי. אך חוקר ההרים מוצא בזה שמחה, הוא מוצא בזה תענוג – תענוג בעינוי עצמי. אם במקרה נפגעה ידך והתהווה פצע עמוק, אתה תצעק גם זמן רב אחר כך, בהביטך על הצלקת ובהעלותך במחשבה את זכר המקרה הנך מתחלחל מחדש, אבל חייל אמיץ יציג לראווה תוך גאווה את הצלקות מפצעיו שנפצע בעת הקרב העז. הוא ישאלך "היודע אתה ממה זה בא לי – היה לי קרב עז פנים אל פנים עם האויב. זכיתי במדליה על שהרגתיו". הזיכרונות מביאים לו שמחה, הוא שינה את טעמם!
הנוצרים המעונים גם כן עשו זאת. הם היו משתוקקים לסבול על קידוש שמו של ישו ולמען תורתו. בשורה היו הולכים אל עץ התליה ועולים על המדורה. הם שינו את לוח הערכין.
בכוחה של הרוח לשנות את חיינו היום יומיים באופן מוחלט. אם ניתן לרוח זו לשלוט בחיינו – לא יהיו לנו לא קשיים, לא הפרעות, לא סבל ועלבונות, כישלונות וייסורים. תמצאו ענין רב ועונג-רוח במילוי חובתכם. תבצעו כל דבר ביתר קלות מבלי להתעייף. אם החובה נהיית לעול מכביד, זה מענה אותנו. אם העול נהפך לחובה נעימה – זה גורם לנו נחת רוח. כאשר מלוי החובה הוא בלבד שכרך (מכיוון שבמילוי החובה נכנעת לרצונו של הקב"ה) – אינך מתעניין בתוצאות. גם אם האדם שאתה עובד למענו מזלזל בך, מתייחס אליך רע אתה תמשיך לשרתו בשמחה ובנכונות, בדומה לחוקרי ההרים המטפסים על ההרים בשמחה, כדי להגיע אל ראשיהם המכוסים שלג נצחי, למרות התחלקותם על כל צעד ושעל והקשיים הנערמים בדרכם. מה שאתה עושה נוגע לך, כיצד מגיב על כך הזולת נוגע לזולת. אהוב תמיד לשרת את כולם, ואל תהיה מושפע מתגובת אחרים. זוהי תמצית תורת היוגה של הבהאגאואד גיטה. 
ומדוע עלינו לנהוג כך – יכול אתה לשאול. מכיוון שאלוהים שוכן בתוך כולם. בשרותך לכול – הדרך היחידה לראותו. הנך משרת לא סתם את אדם פלוני או אלמוני, כי אם את האלוהים השוכן בתוך כולם. אלוהים השוכן בך נותן לך את הכוח לשרת. אלוהים שבהם, מקבל את שרותך. זו צריכה להיות מחשבתך הקבועה. האדם בעל הדעת האמיתית יהיה תמיד מסור לטוב של כולם. וזהו מה שדעת אמיתית דורשת: לדעת את האלוהים. עליך להדמות לו. מה הוא רחום לכל – אף אתה.
אלוהים הוא אבינו ואימנו, ושרי קרישנה מוסיף בחביבות, "הננו ידידם של הכול" ואיזו אהבה! ואיזה אומץ נובע מההרגשה, "אלוהים הוא ידידי (אולי הידיד האמיתי היחידי)". הוא אף פעם לא יביאנו לידי צער. וגם בעת שהאדם שהנך משרתו, מתייחס אליך רע (או מישהו אחר), עליך להרגיש "הדבר הזה בוודאי לטובתי, האלוהים השוכן בו ושאני עובד לו ואוהבו, איננו יכול להסב לי כל רע. לעתים קרובות נוהגים בנו הורינו ביחס דומה – האם הם שונאים אותנו, את ילדיהם? לא. לטובתנו, הם מוסרים לנו כמה אמיתות, שאולי לא נעים לנו לשמוע אותן בתקופה ידועה. אך מאוחר יותר, אנו נהיה אסירי תודה להם על כל הגינויים ועל כל מה שעשו למעננו. כל זה עשה אותנו לבני אדם.
זכור תמיד: אלוהים שוכן בכולם. הנך עובד את האלוהים בכל. וזהו האלוהים בעצמו השוכן בתוכך, המביאך למחשבה, לדיבור ולמעשה.
 
"היודע אותי כשש לכל מעשה-הקרבה וקפדני, כריבון כל העולמות, כידיד כל היצורים - הוא משיג את השלום".
 
אם הנך חזק באמונתך זו, אף פעם לא תשנא איש בלבבך ולו גם האדם המזלזל בך, השונא אותך, כי אלוהים שוכן בכולם. אף פעם לא תחשוב את אדם פלוני לגדול מאוד ואדם אלמוני לטיפש. כי אלוהים שוכן בכל אחד ואחד. תתייחס בכבוד אל כולם. השתחווה לכולם בדמיונך. אלוהים המסתתר בחביונו של כל אדם, יברכך בכל אשר תלך.
תגיות: