מילון, מושגים וזרמים ביוגה

מילון מונחי יוגה

על היוגה

הדרכים והזרמים העיקריים ביוגה

היווצרות הבריאה

יוגה ואנרגיה

יוגה ומתח נפשי

יוגה ואקופונקטורה

איורוודה

שלוש הגונות

חוק הקרמה

הוודות

קרמה-יוגה

בהקטי-יוגה

ניאנה-יוגה

רג’ה-יוגה

טנטרה יוגה

האתה יוגה

המאיה

ודנטה

סמאדהי

ההיסטוריה של היוגה
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: ג’ורג פוירשטיין
תרגום: ענבל פוקס
עריכה לשונית: רחל תורן
ראשי פרקים

 
למרות שכבר כמעט מאה שנים מתקיים מחקר בנושא, עדיין איננו יודעים הרבה על ההתחלות המוקדמות ביותר של היוגה.
אנו יודעים שמקורותיה קיימים בהודו כבר 5000 שנים או יותר. עד לא מזמן, חוקרים מערביים רבים האמינו שיוגה נוצרה הרבה יותר מאוחר – אולי סביב 500 לפנה"ס – שזה דורו של גואטמה בודהה, המייסד המהולל של הבודהיזם. אך בתחילת שנות ה–20 של המאה הקודמת, הפתיעו ארכיאולוגים את העולם כשגילו עובדות חדשות על תרבות ה"הינדוס" – תרבות שכיום ידוע שנפרשה על מרחב של כ- 300,000 מיילים מרובעים (כגודלן של מדינות טקסס ואוהיו יחדיו). זוהי למעשה התרבות הגדולה ביותר של הזמן הקדום.
בעתיקות הערים הגדולות, מוהנג’י דרו והרפה, מצאו חופרים דמויות חרוטות על חותמות עשויות אבן סבון עם דמיון חזק לדמויות יוגיות. ממצאים רבים אחרים מראים את ההמשכיות המדהימה בין התרבות ההיא לבין תרבות וחברה הינדית מאוחרת יותר.
תרבות זו נחשבת למתקדמת, ונקראת התרבות ההינדוס-סרסווטי על שם שני הנהרות הגדולים שזרמו בעבר בצפון הודו.
האוכלוסייה העירונית של אותה הציוויליזציה, נהנתה ממבנים רבי קומות, מערכת ביוב שלא היתה דומה לה עד ימי הקיסרות הרומית, בית מרחץ ציבורי ענק שקירותיו אטומים בזפת כנגד מים, כבישי לבנים גיאומטריים ולבנים שרופות בגודל אחיד לבנייה נוחה (אנו כבר כל כך רגילים למושגים אלו, עד שאנו שוכחים שהיה על מישהו להמציא אותם). אנשי ההינדוס-סרסווטי היו עם של יורדי-ים דגולים, שייצאו מוצרים רבים למסופוטמיה וחלקים אחרים של המזרח התיכון ואפריקה. למרות שרק פריטי אומנות בודדים שרדו, ניתן להתרשם מיכולתם האומנותית יוצאת הדופן.
במשך זמן רב האמינו החוקרים שהתרבות הגדולה הזאת נהרסה באופן פתאומי על ידי פולשים מצפון–מערב שקראו לעצמם אריאנים (משמעות המילה אריאה היא אציל בסנסקריט).
היו כאלה ששיערו שנוודים לוחמים אלו המציאו את היוגה, אחרים נתנו לאנשי ההינדוס את הקרדיט. השערה נוספת היתה ששני העמים יחד יצרו את היוגה. היום, דוגלים החוקרים בתמונה שונה לחלוטין של ההיסטוריה ההודית הקדומה. הם מגיעים למסקנה שאף פעם לא היתה פלישה אריאנית ושהתדרדרות עריהם של ההינדוס-סרסווטי נבעה משינויים קיצוניים באקלים. שינויים אלו נגרמו, כנראה, משואה טקטונית ששינתה את מהלכם של הנהרות. היא גרמה בעיקר להתייבשותו של הסרסווטי, שהיה פעם הנהר הגדול ביותר בהודו, ועל גדותיו שגשגו ערים וכפרים רבים (כ-2500 אתרים זוהו עד היום). היום, חוצה הנהר היבש את מדבר טהאר הגדול. אלמלא צילומי לווין, לא היינו לומדים על אודות קיומן של כל ההתיישבויות הקבורות מתחת לחול. להתייבשות הסרסווטי, שהסתיימה בסביבות 1900 לפנה"ס, היו השלכות מרחיקות טווח. מות הסרסווטי אילץ את האוכלוסייה לנדוד לאיזורים פוריים יותר של הארץ, בעיקר מזרחה לכיוון נהר הגנגס ודרומה לכיוון מרכז הודו וטמיל נאדו.

מדוע כל  זה חשוב להיסטוריית היוגה?
מסתבר שנהר הסרסווטי הוא הנהר המהולל ביותר בריג-ודה, הטקסט העתיק ביותר הידוע בכל שפה הינדו-אירופאית. הריג -ודה כתוב בסנסקריט ארכאית ומסובכת, והועבר בעל פה במהלך דורות רבים. הסנסקריט היא השפה בה כתובים רוב כתבי היוגה. היא קשורה לשפות כמו יוונית , לטינית, צרפתית, גרמנית, ספרדית וגם אנגלית. סנסקריט היא כמו אח גדול לשפות ההינדו-אירופאיות האחרות. לפי ההיגיון, אם הסרסווטי התייבש ב-1900 לפנה"ס, אזי הריג-ודה נכתבה לפני התאריך הזה. אם כך, מחברי הריג-ודה היו בני זמנם של אנשי ההינדוס שתרבותם שגשגה בין 3000 לפנה"ס ל-1900 לפנה"ס. ואכן, כתבים על אסטרונומיה בריג-ודה מכוונים לכך שכ-1028 מהמזמורים נכתבו באלף השלישי או אפילו הרביעי לפני הספירה. לכן, האריאנים דוברי הסנסקריט, שיצרו את הריג-ודה, לא באו מחוץ להודו על מנת להרוס את תרבות ההינדוס-סרסווטי. הם היו שם כל הזמן. מה, אם כן, היה הקשר שלהם לאנשי ההינדוס–סרסווטי? כאן הדעות עדיין חלוקות, אך קיימת הבנה הולכת וגדלה שאנשי ההינדוס והאריאנים, הם אותם אנשים. אין דבר בריג-ודה הרומז להיפך. אכן , הריג-ודה וכתובים עתיקים בסנסקריט הם הספרות "האבודה" של תרבות ההינדוס. מאידך, הממצאים הארכיאולוגיים של עמק ההינדוס, נותנים את הבסיס החומרי ה"חסר" של הספרות הסנסקריטית המוקדמת. פתרון אלגנטי לשאלה שתסכלה חוקרים זמן רב.
 
יוגה ותרבות ההינדו-סרסווטי
משמעות הדברים היא, שיוגה היא תוצר של תרבות מפותחת מאין כמותה בעולם הקדום. תאר לך, שכעוסק ביוגה, הנך חלק ממסורת עתיקה ומכובדת וכך אתה צאצא של אותה תרבות  לפחות ברמה של הלב.
המצאות רבות ששוייכו לתרבות שומר מקורן בעצם בהינדוס-סרסווטי, שמתוכם צמחה המסורת הדתית הגדולה – הינדואיזם, אך גם בעקיפין בודהיזם וג’איניזם.
התרבות ההודית יכולה לקרוא לעצמה התרבות המתמשכת ביותר בעולם. בעיותיו של העולם ההודי המודרני, לא צריכות להאפיל על העבר המפואר ועל כל מה שניתן ללמוד ממנו. העוסקים ביוגה יכולים לנצל את התנסויותיה הרבות של הודו עם החיים, בעיקר עם נבכי התודעה. התרבות ההודית יצרה גאונים פילוסופים ורוחניים, שחקרו את כל האפשרויות של השאלות הגדולות שהן לא פחות רלוונטיות היום מאשר לפני אלפי שנים.
 
יוגה מסורתית שואפת לתת תשובות לשאלות גורליות כגון "מי אני?", "מניין באתי?", "לאן אני הולך?", "מה עליי לעשות?" – אלה הן שאלות שבמוקדם או במאוחר כולנו שואלים את עצמנו.
לפעמים יש לנו תשובות פרטיות שלנו למרות שלא ניסחנו אותן במפורש. עמוק בפנים כולנו פילוסופים, כי כולנו רוצים הסבר כלשהוא לגבי חיינו. חלק מאיתנו דוחים את העיסוק בשאלות הללו אך לא ניתן  להעלימן כליל.
אנחנו לומדים זאת מהר מאד כאשר אנו עומדים מול מוות או משבר בריאותי של מישהו קרוב לליבנו.
מוטב, אם כבר, לעסוק בשאלות האלה בזמן שאנחנו בריאים ולא חייבים להרגיש עגומים על מנת לעשות זאת.
יוגה אינה דוגלת במצבי רוח ירודים, אך כן מעודדת מודעות על כל צורותיה – כולל מודעות עצמית.
אם אנחנו מודעים למה שיצר אותנו, נוכל לתפקד יותר טוב בעולם.
ברמה הבסיסית ביותר, מודעות עצמית נותנת את ההזדמנות לבצע בחירות מודעות וטובות יותר.
 
אני מציג כאן מאמר מקוצר וליותר פרטים ניתן לפנות ל- THE YOGA TRADITION של ג’ורג’ פורסטין שהוא הסיכום ההיסטורי הכוללני ביותר, אך רק היכונו לקריאת ספר עב-כרס בן 700 עמודים.
היסטוריית היוגה ניתנת לחלוקה ל-4 תקופות רחבות:
VEDIC YOGA
PRECLASSICAL YOGA
CLASSICAL YOGA
POST CLASSICAL YOGA
החלוקה הזו היא כמו תמונות סטטיות של משהו שנמצא בעצם בתנועה מתמדת.

יוגה וודית
כעת יש צורך להסביר מספר מושגים בסנסקריט. הדרשות היוגיות נמצאות בריג-ודה שאוזכרה לעיל, ובשלושת ספרי המזמורים העתיקים הנוספים, ידועים בתור יוגה "וודית".
ודה בסנסקריט זה ידע, בעוד שהמילה "ריג", משמעותה להלל. אם כך, הריג-ודה הוא אוסף מזמורים המהללים כח עליון. אוסף זה הוא מקור המעיין של ההינדואיזם, המתגאה כעת בכמיליארד מאמינים. הריג-ודה מהווה להינדואיזם מה שספר בראשית הוא לתנ"ך. שלושת הספרים ההודים הנוספים הם היאג’ור-ודה - ידע הקורבן, סמה-ודה - ידיעת השירה, אטרווה-ודה - ידיעת הפסיכולוגיה.
האוסף הראשון מכיל את הכללים לטקסי הקורבן ששימשו את הכוהנים ההודים.
השני מכיל את השירים והתפילות שליוו את הטקסים והשלישי מכיל לחשים מאגיים לכל האירועים, אך גם מספר מזמורים פילוסופיים בעלי כוח רב. הוא מקושר לאטרבן – כהן אש מפורסם שזכור כמאסטר של טקסים מאגיים. ניתן להשוות אוספים אילו לספרים השונים של התנ"ך.
ברור, אם כך, שהיוגה הוודית, שגם קרויה יוגה ארכאית, קשורה בקשר הדוק לחיים הטקסיים של ההודים העתיקים.
הרעיון המרכזי היה שהקורבן מאחד בין החיים החומריים לבין העולם הבלתי נראה של הרוח.
על מנת לבצע את הטקסים המסובכים, היטב, היה על המקריבים לרכז את מחשבתם לאורך זמן.
ההתמקדות הפנימית למען ההתעלות מעבר לגבולות התודעה הרגילה, היא שורש היוגה הוודית.
בעת הצלחה הגיע היוגי ל"ראייה", או למעבר למציאות גבוהה יותר.
מאסטר גדול של יוגה וודית נקרא SEER או בסנסקריט – רישי. הרישים יכלו לראות את נבכי הקיום, והמזמורים מספרים על האינטואיציות המדהימות שלהם שעד היום נותנות לנו השראה.
 
Rig)  Rig–Veda – מנטרה, Veda – ידע)
הריג-ודה היא התורה הראשונה עליה מבוססות שלוש התורות האחרות.
מנטרה – מנ=הכרה (מיינד), טרה=העברה. על ידי המנטרה אנו מעבירים את ההכרה לרמה גבוהה יותר. המנטרה היא צליל, וכשחוזרים עליה בתבנית קבועה היא משפיעה על התודעה. על המנטרה אפשר לחזור באופן מנטלי או בצליל נשמע.
Sam–Veda
מהסאמה-ודה נוצרו כל הראגות (שירים). הידע והמנטרות מועברים באמצעות שירים. קיימים שירי ראגה שונים לזמנים שונים במשך היום, לתקופות שונות בשנה וכו’.
Yajura–Veda
מדע הפעולה. כל הטקסים הפולחניים, הטקסים הדתיים, התנועות.
Atharva–Veda
מדע הפסיכולוגיה – ההגנה הפסיכולוגית על הגוף, הכישוף. המדע האחראי על בריאות הגוף והנפש של כל היצורים והצמחים. (סווארופ ב. ו., סמינר הקיבוצים, 2001).

יוגה פרה-קלאסית
תקופה זו נמשכת כ-2000 שנה עד המאה השנייה לפנה"ס. הביטויים הראשונים היו עדיין קשורים קשר הדוק לתרבות הפולחן הודית כפי שמוסבר ב"בראהמנס" וב"רניקאס". ה"בראהמנס" הם כתובים ודים המפרשים את המזמורים הוודיים ואת הטקסים. ה"רניקסאס" הם כתבים רוחניים המיועדים לפרושים ביערות.
יוגה הגיעה להכרה רחבה באופנישדות – אלו הם כתבים רוחניים המסבירים את האחדות הרוחנית של כל הבריאה. קיימים כ-200 כתובים, אך רק קומץ מהם נכתבו לפני תקופתו של גואטמה בודהה (המאה חמישית לפנה"ס).
אחד הכתבים המרשימים היותר הוא ה"בהגווד-גיטה" או "שירת האלוהים", שלגביו אמר המנהיג הדגול מהטמה גנדי: "כאשר האכזבה מול פניי ואינני רואה אפילו קרן אור אחת, אני חוזר לבהגווד-גיטה. בית פה, בית שם, ושוב אני מתחיל לחייך בתוך כל האסונות. חיי היו רוויים אסונות ואם הם לא השאירו בי צלקת – אני חייב כל זאת לבהגווד גיטה".
משמעות טקסט זה המורכב מכ-700 בתים, חשובה להינדואים כמו שבשורתו של ישו מההר חשובה לנוצרים. המסר שלו הוא לא להפנות את הלחי השנייה, אלא להאבק ברוע שבעולם באופן פעיל.
השיעור המרכזי שלו הוא: להיות פעיל – ואם ברצוננו להמנע מקשיים עבורנו ועבור הזולת, אנחנו חייבים לפעול באופן בלתי מזיק ולהתעלות מעבר לאגו.
יוגה פרה-קלאסית כוללת גם אסכולות רבות המבוססות על הרמיאנה והמהברטה (הכולל בתוכו את הבהגווד גיטה) – שני הסיפורים הלאומיים של הודו. אסכולות אלו פיתחו טכניקות שונות למדיטציה עמוקה שדרכה ניתן לחקור את הטבע האמיתי מעבר לגוף ולתודעה.

היוגה הקלאסית
תווית זו מאפיינת את היוגה בת שמונת החלקים הנקראת גם רג’ה-יוגה, שלומדה ע"י פטנג’לי ב"יוגה סוטרה". זהו טקסט המורכב מכמאתיים אימרות מוסריות, שזכו לפרשנות רבה במשך המאות הקודמות. במוקדם או במאוחר יתקל כל תלמיד רציני של יוגה באימרות קצרות אלה ויצטרך להתמודד עם משמעותן. המילה "סוטרה" (הקרובה למילה בלעז suture) שמשמעותה המילולית "חוט", מסמלת כאן חוט הקושר בין כל דברי החכמה והתבונה של פטנג’לי.
סביר להניח שהיוגה סוטרה נכתבה סביב המאה ה- 2 לפנה"ס. הפרשנות הסנסקריט המוקדמת ביותר שנמצאה אודותיה היא ה"בהסיה-יוגה" או "הנאום על יוגה" המשויכת לויאסה. היא נכתבה במאה החמישית לספירה ומספקת הסברים בסיסיים לאמירות הלפעמים מסתוריות של פטנג’לי. מעבר לאגדות לא ידוע הרבה אודות פטנג’לי וויסה. עובדה זו נכונה גם  לגבי מומחי יוגה רבים של התקופה העתיקה, למרות שחשיבות תורתם עולה הרבה על כל מידע היסטורי לגבי חייהם הפרטיים.
פטנג’לי, הנקרא לעיתים קרובות בשוגג אבי היוגה, האמין שכל אדם מורכב מחומר "פרקריטי", ורוח "פורושה". הוא הבין שתהליך היוגה מוביל להפרדות ביניהם וכך משחזר את הרוח הטהורה. יש המאפיינים את גישתו כ"דואליזם פילוסופי". זוהי נקודה חשובה, כיוון שרוב הגישות הפילוסופיות בהודו נוטות לכיוון שאיננו דואלי ומתארות מודעות טהורה, חסרת צורה שהיא כל הקיום.

יוגה פוסט קלאסית
זה שוב פרק כוללני ביותר, המתייחס לכל הגישות שצצו בתקופה שאחרי פטנג’לי ואינן מבוססות על העובדה הראשונית שלו. בניגוד ליוגה קלאסית, יוגה פוסט קלאסית מאשרת את האיחוד של כל הדברים. זהו המסר הגרעיני של ה-"וודנטה" גישה פילוסופית המבוססת על האופנישדות.
ניתן להתייחס ליוגה קלאסית, אם כן, כאל הפסקה קצרה אך עוצמתית בזרם של גישות לא דואליות שהתחילו בתקופה הוודית. על פי הזרמים העתיקים, כל הבריאה היא ביטוי של אותה מציאות. בסנסקריט המציאות הייחודית הזו נקראת "ברהמן" שמשמעותו – זה שמתרחב – או "אטמן" – העצמי האולטימטיבי.
כמה מאות שנים אחרי מותו של פטנג’לי קיבל לימוד היוגה תפנית מעניינת. כעת התחילו חלק מהמומחים הגדולים לחקור את הפוטנציאל הטמון בגוף. בדורות קודמים, ייחסו היוגים חשיבות מועטה ביותר לגוף. הם היו מעוניינים יותר בנקודה בה יוכלו לעזוב את הגוף באופן מודע. תחת השפעתה של האלכימיה – החלוצה הרוחנית של הכימיה – ייצר הזן החדש של היוגים מערכת פעולות המיועדות לתת חיוניות לגוף ולהאריך חיים. הם התייחסו לגוף כאל המקדש של הרוח בת האלמוות – לא רק כמיכל שיש להשליכו בהזדמנות הראשונה. הם אפילו חקרו אפשרויות להעלות את האנרגיה של הגוף הפיזי לרמה בה הביוכימיה משתנה ואפילו החומר עצמו מתארגן מחדש ונהיה אלמותי.
תחום עניין זה הוביל להווצרות "האתה יוגה" – שגרסה מופשטת שלה חדרה לכל המערב. כמו כן נוצרו הענפים השונים של "טנטרה יוגה" שאחת מגישותיה היא "האתה יוגה".

יוגה מודרנית
את התחלת  ההיסטוריה של היוגה המודרנית מייחסים לכנס הדתות שנערך בשיקגו בשנת 1893. בכנס זה יצר סוואמי ויוקננדה הצעיר רושם עמוק וארוך טווח על הציבור האמריקני. לפי בקשת מורו שרי רמקרישנה פארמהאנסה הקדוש, הוא שם פעמיו לארה"ב שם לא הכיר אף אחד. תודות למספר אוהדים שזיהו את גדולתו של מומחה זה ל"ג’נאנה יוגה" (יוגה של החקירה העצמית),  הוא הוזמן לכנס ובסופו היה הנציג האהוד ביותר.
בשנים הבאות ערך מסעות רבים ומשך תלמידים רבים ליוגה ולוודנטה. ספריו השונים על יוגה עדיין נפוצים ומעניינים לקריאה. היו גם מאסטרים אחרים של יוגה שחצו את האוקיינוס לפני סוואמי ויווקננדה, אך השפעתם היתה מקומית בלבד ומעורפלת. הצלחתו העצומה של סוואמי ויווקננדה פתחה את השערים ומאז לא חדלה תנועת  גורואים מהמזרח.
לאחר סוואמי ויוקננדה, המורה המקובל ביותר בשנים המוקדמות של תנועת היוגה במערב היה פרמהנסה יוגננדה שהגיע לבוסטון בשנת 1920. לאחר חמש שנים הוא ייסד את ה"קרן להגשמה עצמית" שמרכזה עדיין פועל בלוס אנג’לס. למרות שנפטר ב- 1952 בגיל חמישים ותשע עדיין יש לו תמיכה בינלאומית. ספרו "אוטוביוגרפיה של יוגי" הוא מרתק – אך היכונו להיפרד מכל דעה קדומה חומרית. לדברי מאמיניו, לאחר פטירתו – לא היו שום סימני ריקבון על גופו במשך עשרים יום.
סוואמי רמה טירטה – צבר פחות מאמינים. הוא היה מורה למתמטיקה שהעדיף חיים רוחניים וייסד מרכז רוחני בהר שסטה בקליפורניה. הוא שהה שם כשנתיים ואז טבע בגנגס בגיל 33. חלק מדרשותיו מעוררות ההשראה קובצו לחמישה כרכים: "In Woods Of God - Realization" .
ב- 1919 הגיע יוגנדרה מסטמני ללונג איילנד ובמשך כמעט שלוש שנים הדגים את הכח והאלגנטיות של ה-"האתה יוגה" לאמריקאים. לפני חזרתו להודו, ייסד את הענף האמריקאי של קייבלידהמה – ארגון הודי שנוצר ע"י סוואמי קובליננדה ז"ל שתרם רבות למחקר המדעי של יוגה.
דמות פופולרית בהמשך המאה היתה יוגי רמצ’רקה שאת ספריו ניתן עדיין למצוא בחנויות לספרים משומשים. מה שרוב הקוראים אינם יודעים הוא, שיוגי רמצ’רקה כנראה לא היה אדם אמיתי – זהו בעצם שם ספרותי של שני אנשים – וויליאם וולקר אטקינסון שעזב את קריירת המשפטים שלו בשיקגו לטובת יוגה ומורו הבאבא בהרטה.
פול ברונטון – מו"ל ועיתונאי לשעבר, נתן דחיפה לתורת  היוגה ב- 1934 עם ספרו:
"A Search In Secret India”  שדרכו הציג את החכם ראמנה מהרישי לאנשי המערב. לאחר מכן פרסם עוד כתבים רבים עד ההוצאה לאור של "משברו הרוחני של האדם". לאחר מותו  פורסמו מחברותיו בשישה עשר כרכים –  מטמון אמיתי לתלמידים אמיתיים של יוגה.
משנות השלושים  ועד 1986 הדגים ג’ידו קרישנמורטי את התבונה של הג’נאנה יוגה (יוגה של דעת וחקירה עצמית) ומשך רבבות של מאזינים וקוראים. מעגל החברים הקרובים שלו כלל את Aldos Huxley, Christopher Isherwood, Charlie Chaplin  וגרטה גרבו. ברנרד שו תיאר את קרישנה מורטי כ"האדם היפה ביותר שראה מימיו".
ה"האתה יוגה" נכנסה לתרבות האמריקאית הפופולרית כאשר היוגיני ילידת רוסיה – אינדירה דוי – שגם נקראת "הגברת הראשונה של היוגה" פתחה את שערי הסטודיו שלה בהוליווד ב-1947.
היא לימדה כוכבי קולנוע כמו גלוריה סוונסון, ג’ניפר ג’ונס, ורוברט ריאן ובנוסף אימנה מאות מורים. כעת היא בשנות התשעים לחייה ומתגוררת בבואנוס איירס אך עדיין קולה חזק בעולם היוגה.
אחד המורים החשובים ביותר בשנות החמישים היה Selvarjan Yesudian. ספרו "יוגה ובריאות" תורגם לשבע עשרה שפות ונמכר בלמעלה מ-50,000 עותקים. כיום, ספורטאים רבים כוללים יוגה באימוניהם כיוון....שזה עובד (ביניהם קבוצת הכדורסל של ה- Chicago Bulls).
בשנות החמישים המוקדמות ביקר בארה"ב שרי יוגנדרה, ממרכז היוגה של סנטה קרוז בהודו. הוא היה חלוץ בתחום המחקר הרפואי ביוגה, ובנו גידב יוגנדרה ממשיך את עבודתו המראה את יעילות היוגה ככלי טיפולי.
ב- 1961 הביא ריצ’רד היטלמן את ההאתה יוגה לטלויזיה האמריקאית – וספרו "תוכנית יוגה ב- 28 ימים" נמכר במיליוני עותקים. באמצע שנות השישים, קיבלה תנועת היוגה המערבית דחיפה חזקה בעזרת המהרישי מהש יוגי – לרוב בעקבות הקשר הקצר שהיה לו עם החיפושיות.  הוא החדיר Transedental Meditation = TM למודעות הציבורית. ל- TM עדיין עשרות אלפי מאמינים בכל העולם. TM גם הכניס יוגה ומדיטציה לעולם העסקים – ובנוסף עודד מחקר רפואי על יוגה במספר אוניברסיטאות אמריקאיות.
ב-1965 הגיע שרילה פרבהופדה, שהיה אז בן 69, לניו יורק עם מזוודה מלאת ספרים ושמונה דולר בכיסו. לאחר שש שנים, ייסד את החברה הבינלאומית למודעות קרישנה ISKCON, ובמותו ב-1977, היתה כבר לתנועה הבינלאומית המבוססת על בהקטי יוגה, היוגה של הדבקות.
כמו כן בשנות ה-60 וה-70, פתחו סוואמים רבים, שחונכו ע"י המאסטר סוואמי שיבננדה מההימאליה, בתי ספר באירופה ובאמריקה הצפונית והדרומית. רובם עדיין פעילים היום, וביניהם:  סוואמי וישנו דבננדה – מחבר "ספר היוגה השלם" הידוע, סוואמי סאטצ’יטאננדה (מוכר היטב למשתתפי וודסטוק), סוואמי שיבננדה רדהה- סוואמי אישה – חלוצה בקשר בין יוגה ופסיכולוגיה, סוואמי סטיאננדה – עליו נרחיב, וסוואמי צ’יננדה – דמות קדושה שריכז את אשראם שיבננדה ברישיקש.
ב- 1969, גרם יוגי בהג’ן למהומה בקרב החברה הסיקית המסורתית, כאשר התנתק מהמסורת והתחיל ללמד קונדליני יוגה תלמידים מן המערב. כיום יש לארגונו: Healthy Happy Holy  או שלושת ה-HO,  יותר מ-200 מרכזים סביב העולם.
גורו יותר שנוי במחלוקת אך מאוד פופולרי היה בהגוון רג’ניש (כעת ידוע כאושו) שמאמיניו הגיעו שוב ושוב לכותרות עם סיפורים על התנהגויות קיצוניות בתחומים שונים. רג’ניש היה מורה לפילוסופיה ובנה דרשותיו על מקורות יוגיים אוטנטיים ועל התנסויות אישיות. רג’ניש נתן לתלמידיו להחצין את כל הפנטזיות החבויות והמדוכאות שלהם – בעיקר המיניות – בתקווה שכך ישתחררו ויהיו פנויים למעמקי היוגה. כמובן שהרבה נותרו לכודים באותו הדוניזם מיסטי.
למרות שרבים מתלמידיו חשו אכזבה ממנו ומהמאורעות המצערים סביב ארגונו לפני מותו, עדיין מחשיבים אותו רבים כמאסטר אמיתי של יוגה. חייו מוכיחים שמומחי היוגה באים בכל הצורות והגדלים וכמו שאומר פתגם בסנסקריט – הגורו של אחד הוא האורו של השני (אורו בסנסקריט – משמעותו חלל ריק).
מומחי יוגה נוספים ממוצא הודי שכבר אינם עימנו: שרי אורובינדו (אבי היוגה האינטגרלית), ראמאנה מהרישי (מאסטר הג’נאנה יוגה), פפה רמדס (חי ונשם מנטרה יוגה – יוגת הצליל הטרנספורמטיבי), סוואמי ניטיאננדה (מחולל הניסים של הסידהה יוגה) ותלמידו סוואמי מוקטאנאנדה (יוגי עם כח רב שהציג את סידהה יוגה – שהיא יוגה טנטרית – למערב).
נציג ההאתה יוגה בזמנים המודרנים היה סרי קרישנהמצ’ריה שמת ב- 1989 בגיל 101. הוא לימד את המערב את הויני יוגה של ההאתה יוגה עד ימיו האחרונים. בנו  TKV Desikachar ממשיך את דרכו ולימד גם את ג’ידו קרישנהמורטי הידוע. עוד תלמיד ידוע של קרישנהמצ’ריה ומאסטר בזכות עצמו היה גיסו של Desikachar, B.K.S Iyengar, שלימד עשרות אלפי תלמידים כולל הכנר בעל השם העולמי – יהודי מנוחין.
עלינו לציין גם את פטהבי ג’ויס ואת אינדרה דוי – גם הן תלמידותיו של קרישנהמצ’ריה בשנותיהן המוקדמות, שמאז לימדו עשרות אלפים.
מומחי יוגה בהודו שעדיין בחיים כוללים את סרי צ’זמוי, סטיה סאי באבא עם עדת מאמינים של מליונים וסוואמי סטיננדה (שייסד בית ספר ידוע בשם ביהאר לטנטרה יוגה). קיימים כמובן מומחים רבים נוספים, ידועים יותר וידועים פחות אך נשאיר זאת לכם לגלותם.
עד הזמנים המודרנים, מרבית מורי היוגה היו גברים יוגים, אך לשמחתנו בשנים האחרונות מספר נשים יוגיניות הגיעו למערב עם מסר האהבה שלהם – הן מייצגות את הבהקטי יוגה – יוגה של המסירות. יוגה מקבלת כל כך הרבה גישות שכמעט כולם יכולים למצוא בה בית.
אישה יוצאת דופן מהודו, שאינה מתאימה לאף הכללה יוגית, היא מירה מה – היא לא מלמדת במילים אלא מתקשרת בשתיקה בזכות קיומה הפשוט. מכל המקומות בעולם, היא הקימה את ביתה בגרמניה בכפר ביער השחור וכל שנה נודדים אליה אלפי תלמידים מכל העולם.
מכיוון שיוגה אינה מוגבלת להינדואיזם בלבד, נציין כאן גם את הדלאי למה – מקדם את האי אלימות וזוכה פרס נובל לשלום. הוא, ללא עוררין, אחד היוגים הגדולים של טיבט המודרנית, ומעל הכל מדגים כיצד ניתן לשלב יוגה בהצלחה לתוך חיים יומיומיים עסוקים וכמו כן בפוליטיקה.
כיום הבודהיזם הטיבטי (שהוא סוג של טנטרה יוגה) פופולרי ביותר בקרב מערביים וקיימים לאמות (מורים רוחניים) רבים המוכנים לחלוק עם המחפשים את הסודות, העלומים עד כה, של מסורת זו.
על מנת לחקור יותר על מערביים בעלי שם ביוגה מודרנית ניתן להיעזר באנציקלופדיה של Andrew Rawlinson – The book of Enlightened Masters. ספרו כולל מומחים ידועים כגון אמראם אבנהוב הבולגרי ועוד סדרה שלמה של מומחים שואפים.
תגיות: