מילון, מושגים וזרמים ביוגה

מילון מונחי יוגה

על היוגה

הדרכים והזרמים העיקריים ביוגה

היווצרות הבריאה

יוגה ואנרגיה

יוגה ומתח נפשי

יוגה ואקופונקטורה

איורוודה

שלוש הגונות

חוק הקרמה

הוודות

קרמה-יוגה

בהקטי-יוגה

ניאנה-יוגה

רג’ה-יוגה

טנטרה יוגה

האתה יוגה

המאיה

ודנטה

סמאדהי

פרקים מתוך הספר: יוגא יום יום
מאת קלרה ספרינג ומדלין גוס בהוצאת י. מרכוס, 1979

פרק ב': מה זה יוגא ? 

 

אם תלך בדרך בה מעטים הלכו,
תגלה דברים שמעטים ראו.
- גאוטאמא בודהא  

כריכת הספר 'יוגא יום יום'בתרגום מלולי יוגא פרושו ”אחוד” או ”מגע” המלה YOKEמקורה באותו שורש בסנסקריט. יוגא יכול גם להקרא הגשר בין המיקרו-קוסמוס והמקרו-קוסמוס, בין הנפש האינדיבידואלית והתודעה האוניברסלית. מטרת היוגא היא לאחד גוף, נפש ורוח בעזרת מערכת המקיפה את שלושה אלה בשיטת אמון פסיכו-פיסית.

ראשית היוגא כה קדומה עד שהיא נעלמה מאתנו במשך המאות. חכמי הודו מסוימים, שהקדישו כל חייהם לחקר האדם ובעיותיו, פתחו בהדרגה שיטת פקוח מסודרת, שבעזרתה יכול אדם לפתח את כשרונותיו עד לרמה גבוהה ביותר.[1]

במשך הדורות נשמר סוד המדע הזה בקנאות, כי יוגא מעניק כח שלעולם לא צריך לשמש למטרות אנוכיות. רק אלה הודרכו בו, שבתקופת נסיון ארוכה הוכיחו את עצמם ראויים לכך.

בעבר היו מקרים של שמוש לרעה בכח זה. על כן יש בני אדם המתיחסים ליוגא מתוך השקפה מוטעית. חושבים עליו כעל סוג זול של כשוף, ראוי לרמאים; או כעל נוהג של התנזרות מקובל על קנאים. אבל תמונה מסולפת זו רחוקה מאד מן האמת. המדות של יוגא הן מן הגבוהות שבני האדם יכולים לקוות להגיע אליהן. הדרישה הראשונה שהתלמיד (טשלא) חייב בה היא שלמות האופי, רצון טוב כלפי כולם והחלטה מוסרית איתנה ללמוד ולהתקדם.

במזרח על התלמיד לשלוט בכללים ברורים של התנהגות ובקרה עצמית. כללים אלה (יאמא-ניאמא) הם מורי דרך להתפתחות מוסרית גבוהה ביותר בדומה לעשר המצוות של קונפוציוס. היאמא כולל תמימות, כנות, יושר, צניעות, סלחנות, סבלנות, רחמנות, רצינות, חסכנות ונקיון. הניאמא כולל משמעת, הסתפקות במועט, אמונה באלוהים, צדקה, הטית אוזן לאמת, ענווה, תבונה והגות.  

על מנת שהתלמיד יפיק תועלת מתמדת מן האמון ביוגא, צריך הוא להיות בעל מדות מוסריות גבוהות באופן יוצא מן הכלל.

 

יוגא - פילוסופיה או דת ?

יוגא איננו פילוסופיה, למרות שהאמון בו יוליך לאורח חיים פילוסופיים. מאידך איננו דת. אין בו לא כהנים, אף לא בתי תפלה ואיננו שייך לאיזו אמונה או דוגמה. אין בעקרונות של השיטה הקדומה הזאת דבר שיתנגד לאמונה דתית איזו שהיא. בו בזמן שהדת מבוססת על אמונה, כי האדם יעלה באחרית הימים לרמה גבוהה יותר משהוא מסוגל להשיגה עתה, מראה היוגא דרך להוכיח אמונה זאת, בהצביעו על העובדה שאותה האמת משמשת יסוד לכל הדתות.

כי האמת היא אחת בכל לשון, בכל זמן ובכל ארץ. עבורנו אישית כל דבר הוא אמת, אם נובל להבינו, אולם ערכו רק בכך, שנוכל גם להשתמש בו. ידיעה מופשטת על נושא איזה שהוא אינה מספקת. עלינו לחיות עם הידיעה הזאת ולהשתמש בה וע"י כך להוכיח לעצמנו את אמיתותה. 

ביוגא באה ההגשמה המעשית במקום האמונה העיוורת. כאן הכל ניתן להוכיח. חשובות הן התוצאות. וכל אחד יכול לאשר אותן, אם במאמץ סבלני ומתמיד יבצע את הוראות התרגילים.

אין דרך קלה לשליטה עליונה. עדייו איננו יודעים להעריך את הכוחות הצפונים בנו. היוגא עוזר לפתח את הכוחות הקיימים בנו באופן טבעי, ע"י חיזוק הגוף והרוח והטלת משמעת.

האמון מקיף את כל הצדדים של האדם, כי יוגא הוא אורח חיים הלוקח בחשבון את כל הגלויים של ישות האדם.

בהתחשב עם אופי וכשרונות שונים פותחו שבילים שונים של יוגא.

 

שיטות היוגא השונות

"בהאקטי-יוגא", הדרך של אהבה ומסירות, מתאימה לאלה שיש להם טבע דתי או אמוציונלי כגון פילנטרופים, אידיאליסטים, אמנים - וכל אלה המקדישים חייתם למטרה מסוימת.

"קארמא-יוגא" מביא להגשמה בעזרת פעילות. הסוחר, עקרת הבית או הפועל יכולים למצא בזה את ספוקם.

"ג'נאנא-יוגא" שביל המשכיל, מתאים למלומדים, אנשי מדע, ממציאים ומתימטיקאים. זה המכשיר האינטלקטואלי לשלמות.

"מאנטרא-יוגא" עוסק במדע הצליל או הויבראציה, הן החיצוני, כמו בדיבור, מוסיקה, שירה, דרמה, תפילה בקול רם - הן פנימי כמו בעיון דתי ותפילה בדומיה.

"ראג'א-יוגא" שביל המלכים או השביל המלכותי. זה היוגא של הדמיון היוצר וההגות והוא מתאים לאלה, אשר ע"י משמעת זכו לאצילות הנפש.

"האתא-יוגא" הוא הגשמה דרך שלמות פיסית. לפעמים קוראים לו שביל הגבורה.

המטרה הסופית של כל השבילים האלה היא האיחוד עם תודעה רמה יותר, ולמטרה זו אפשר להגיע בעזרת כל אחת משיטות היוגא השונות. אולם החיים הם קצרים והמלאכה מרובה. ועל כן טוב יותר ומהר יותר הוא ללכת בדרך המתאימה לאופי ולטמפרמנט האינדיבידואליים. אף על פי כן יש חשיבות בהבנה מסוימת בכל שיטות היוגא. למשל טוב ל'בהאקטי" לדעת דבר מה על ג'נאנא-יוגא, כדי לעבוד את האלהים בתבונה; ועל קארמא־יוגא, על מנת שיפיק תועלת מפרות מסירותו.

נבחר באיזה שביל שנבחר, בסופו של דבר תלויה ההצלחה בעיקר בטיב המכשיר שעומד לרשות פעולתנו. אי אפשר לממש את הכשרונות של אדם, אלא אם כן גופו נתון למרות. תחילה עלינו להפנות תשומת לבנו לגוף ולהביאו לרמה גבוהה של פעולה, על מנת שנהיה משוחררים מדרישותיו ונהיה חופשיים לכוון רוחנו לדברים עיקריים יותר. באופן פרדוקסלי - עלינו לזכור את הגוף על מנת שנוכל לשכוח אותו.

 

גוף חזק הוא הכרחי

יש הטוענים שאין צורך להתחשב במכשיר הפיסי שבעזרתו אנו פועלים, כי דברים גדולים בוצעו ע"י אנשים חלושים ובעלי כושר גופני ירוד. לפעמים מראה גאון מה שאפשר לעשות בעזרת כלי בלתי יעיל. מאידך רק לעתים רחוקות מנצל האדם הממוצע את כל הכשרונות שבאו לו מלידה, כי בני האדם עצלים מטבעם ונוטים ללכת בקו ההתנגדות הקטנה ביותר.

לעתים, בעל גוף חולה או פגום, אשר מקדיש מאמץ מעל לממוצע כדי להתגבר על תנאיו, מאזן את חסרונו ומסוגל להגיע להישג רב יותר מחברו המקופח פחות. אולם מי יאמר עד היכן יכול היה אותו אדם להגיע בעזרת אותו מאמץ, לו היה נהנה מבריאות שלמה?

אפשר להגיע למלא היכולת רק כאשר הגוף הוא חזק ופועל כהלכה. כשהגוף נרפה או חולה הופך האדם לעבד לכאביו, מחושיו, ואינו מסוגל לכוון את המחשבה בצורה יעילה, כי גוף חולה יוצר מצבים אמוציונליים בלתי בריאים. אלה משפיעים מצדם על הרוח ומבלים את הגוף. האידיאל הוא להיות בעל גוף כה מאוזן וכה חופשי מתשוקות מעכבות, עד שהוא הופך לאחד עם מטרת הנפש. במלים אחרות, האמון ביוגא מביא לידי אישיות מאוזנת היטב.

כל אחד רוצה בשכל יעיל ומאומן כהלכה. אבל נוטים לשכוח שכח אינטלקטואלי אינו אלא מוצר סופי. כמו שקיטור מהווה אנרגיה שנוצרת ע"י העלאת יסודו, המים, לדרגה הגבוהה ביותר האפשרית, כן יכולים להרים את הכח הרוחני ע"י הרמת בסיסו, הגוף, עד לגבול כשרונו.

רוחנו וגופנו נפרדו לעתים מרובות מדי. רק בצרפנו את שניהם יכולים אנו להבטיח את הברכה שאפשר להפיק מן האיחוד הפסיכו-פיסי. את הדבר הזה מנסה היוגא לעשות בפרקיו הבסיסיים או הפיסיים.

 

האתא-יוגא

"האתא” מקורו בשתי מלים בסנסקריט: "הא” פרושו השמש או העקרון החיובי, "תא" הלבנה או הצד השלילי. אלה סימבולים לעקרונות האינדיבידואליים והאוניברסליים הקיימים בתבל, כשם שהם נמצאים בטבע האדם. בעזרת אחוד השלילי והחיובי יכול כח הבריאה להשתחרר. בעזרת האתא-יוגא אפשר להגיע לאיחוד הגוף והרוח, המביא לידי התפתחות רוחנית ולשלמות פיסית כאחד.

באמון המעשי של האתא-יוגא יש שבע מדרגות: ראשונה, הגוף מתטהר; שניה, הגוף מתחזק; שלישית, הוא לומד שליטה חיצונית; רביעית, שליטה בעצבים; חמישית, הגוף נעשה קל בעזרת תרגילי נשימה; ששית, לומדים להשתמש בכוחות בצורה ענינית ע"י תרגילי ריכוז; שביעית, כוחות אלה מופנים פנימה למען התפתחות רוחנית.

האתה-יוגא מלמד במיוחד שליטה על הגוף, הרוח והרגשות. בו בזמן הוא יוצר בנו מלאי של כוחות רזרבה; עוצר פעולת כוחות השחק של החיים ומאריך את הנעורים; מאמן למחשבה יציבה ומרוכזת בענין אחד, ומביא לאישיות יציבות ושווי-משקל יחד עם ערנות מוגברת והבנה חדשה על החיים ועל החוקים שבהם. 

בני האדם שכחו מה שידוע לאדם הפראי מתוך אינסטינקט:
גוף מושלם הוא המכשיר העליון של החיים.
- הבלוק אליס

 

 

פרק ג': עקרונות ואמון

 

צעיר או זקן, בין חולה בין כחוש, מי שמתרחק מעצלות יזכה להצלחה אם יתאמן ביוגא...
איך אפשר להצליח בלי אמון מעשי; כי בקריאה בלבד בספרי יוגא לא תבוא ההצלחה לעולם.
 - האתא-יוגא פראדיפיקא 

יש שלשה עקרונות ראשיים באמון המעשי הפיסי של יוגא. הטהרות, כלומר שמירה קפדנית על נקיון האורגניזם; שליטה המושגת בעזרת תנוחות ותרגילים; ונשימה המעוררת את מרכזי העצבים.

שטות תרבות-הגוף המערביות שלנו מתענינות בעיקר בכח חיצוני, אבל צורה זו של אמון גופני לעתים קרובות שוחקת יותר מאשר היא בונה. מכל אחד, בלי התחשבות ביכולתו האינדיבידואלית, דורשים להתאמן באותה שורת האמונים, וכך מתבזבז חלק רב של זמן ומאמץ, מאחר ואין שני בני אדם שווים בדיוק וכן אין להם כשרונות זהים.

בהאתא-יוגא אין מאמץ לריק. משיגים את התוצאות במינימום של זמן, מרחב ופעילות. כל תרגיל הוא ספציפי ומביא יותר מתועלת אחת. למשל מעניקה לנו "נשימת הרץ”, המבוצעת בתנוחת ישיבה, את כל היתרונות, שמשיגים מן הנשימה העמוקה בשעת הריצה, בלי ההרקה הפיסית הנגרמת על ידי המאמץ העז. יוגא היא הצורה החסכנית ביותר ובו בזמן המרוכזת ביותר של אמון גופני והשיטה הטובה ביותר, שהומצאה אי פעם למען השגת שליטה על כל פונקציות הגוף. זאת קפיצת הדרך להשגת שלמות פיזית. יש אנשים המתנגדים לכל צורה של אמון גופני. אפילו הזכרת המלה הזאת מעוררת בהם סלידה, כי תרגילי גוף הנם לדעתם טלטול אברים מאומץ ובלתי טבעי, המביא אתו כאבי שרירים והרגשת אי-נוחיות כללית.

הדבר הזה אינו נכון ביחס ליוגא. אין כאן דחיפות-פתאום עזות, או כל צורה של תנועות חדות, אלא שליטה תוך בקרה מתמידה, שלוה וחלקה, המאפשרת למחזור הדם להתאים את עצמו תוך מאמץ מינימלי. מאחר ותשומת לב מיוחדת נתונה לענין ההפרשה, מוצאים חומרי עייפות - בדרך כלל מוצרי לוואי של תרגילי גוף - ולא נשארים בגוף, כדי לגרום למכאוב ולאות.

 

הבריאות תלויה בכח הפנימי

לכח החיצוני של הגוף אין לו למעשה ולא כלום עם הבריאות. האברים החיוניים כגון הלב, הכבד, הכליות, המעים וכו' אינם מושפעים במדה גדולה על ידי תנועות הידיים והרגלים והשרירים החיצוניים ממלאים תפקיד קטן באופן יחסי בשמירת הבריאות. הבריאות תלויה בראש וראשונה בתנאים השוררים בגו, בין עורף לירכים.

אנו בני המערב דואגים יותר מדי להופעות וההשפעות החיצוניות. מטרת היוגא היא הרמוניה פנימית ובריאות, שליטה על מערכת העצבים ולא פתוח שרירים חיצוניים; שמירת אנרגיה ולא הרקת כוחות.

למרות שהמאמץ נעשה כמעט כולו בתוך הגוף, יחול השנוי הראשון בתבניתו החיצונית. משקל הגוף יגדל או יקטן בהתאם לצרכים הנורמליים של האינדיבידואום. בו בזמן שטפולים רגילים להרזיה מביאים אתם לעתים קרובות ירידה בחיות ובכשר ההתנגדות למחלות - לפעמים פגיעה ברורה בבריאות – מפתח האמון ביוגא אנרגיה, כשמשקל הגוף נתון לבקרה ושליטה.

מנקודת מבט הבריאות בלבד יש לתרגילים אלה ערך כה רב, שרוב השיטות המערביות לחנוך גופני אמצו לעצמם כמה מן העקרונות בשגרתם היומית. כן כוללים כמה מן הקורסים ליופי המפורסמים בעולם תרגילים מסוימים המבוססים על יוגא.

רוב האנשים נסחפים עם הזרם ומזדקנים לפני זמנם. יוגא דוחה את הכוחות ההורסים של הטבע על ידי הפיכת כוונם של תהליכי חיים. לכל הדברים יש שתי מגמות: אחת לקראת בנין וצמיחה: חיים; השניה לקראת התפוררות: מוות. בבריאות נורמלית יש אזון בין שני אלה; הגוף בונה באותה מהירות שהוא מביא לידי התפוררות. אולם עם עבור השנים עולים הכוחות ההורסים וידם על העליונה.

על מנת להיות בריא יש להשתמש בגוף. חוסר השמוש בו מביא לידי דרגות שונות של נוון, פעולה לקויה ומחלות דלדול. יוגא איננו מסתפק במה שקוראים סטנדרט נורמלי של בריאות (אשר נקבע בדרך כלל לפי הממוצע הנמוך ביותר) אלא דורש הרבה יותר. אנו חושבים בדרך כלל שמצבנו טוב, כאשר אין לנו כאבים. יש מצב העולה בהרבה על זה של בריאות רגילה, כשם שזו עולה על מצב של מחלה.

אסור לנו להשלים עם לאות, כאבי ראש, עצבים מרוטים, עצירות, השמנה (ובעקבותיה רגישות מוגברת למחלה) או להיות אף מרוצים ממצב שהוא לכל היותר נעדר כאב. כן אין כל הכרח, כי נחרד מפני ההתפוררות שבזקנה. זקנה היא דבר יחסי מאד; רבים הם בגיל ארבעים זקנים מאחרים בגיל שמונים. איכות החיים היא הקובעת, לא ארכם.

לכל אדם זכות מלידה להיות בעל בריאות שופעת, חיות מלאה, גוף יפה ופועל כהלכה, רגשות ממושמעים, יציבות, שלוות נפש, בטחון עצמי וביטוי חפשי של כוחותיו הפנימיים.

זה הגמול, שזוכים לו אלה, העוסקים ביוגא בנאמנות במשך תקופה של שנים.  

 

הכנה לאמון המעשי

האמון הגופני ביוגא תמציתי הוא בזמן, מקום וציוד. אין צורך באולם התעמלות; לא במגרש טניס, שדה גולף, סוס, ציוד לאגרוף או כל מכשיר שהוא.

כל מה שדרוש הוא מקום מעט גדול יותר מגוף האדם ושמיכה מקופלת או שטיח דק בגודל של תשעים על מאה ושמונים ס”מ בערך. אם יש אפשרות לקבל חדר נפרד, מאוורר היטב וחפשי מהפרעות, יסייע הדבר מאד באמון ביוגא. חדר כזה ערכו גדול גם כמקום התבודדות לשם תרגילי רכוז והגות, מקום בו אפשר לטעון מחדש את המצבר האנושי. הוא יהיה למשכן שקט, רחוק מרעש והמולה, בו אפשר למצוא כח פיסי, נפשי ורוחני. כך וויטיר כתב:

טוב לי לבוא
אל דומית חדר זה למען מנוחתי;
חפשית כאן נפשי ממבחנו של עולם
ובדממה הגוברת
בדומיה סביבי
מתפשט עולמי מחוש ומזמן
והנני לבדי עם אלי. 

 

עכובים לאמון המעשי ביוגא

אל יקבל על עצמו אדם את האמון ביוגא מתוך סקרנות סתם, אלא רק מתוך שאיפה אמיתית ללמוד. בלי גישה קונסטרוקטיבית זו אי אפשר להגיע לתוצאות הטובות. עבור האמון ביוגא חשובות מאד ההתבודדות והשתקנות. אסור לנצל את התרגילים כלהטוטים, אף לא בפני ידידים קרובים, כי לעתים נבלמת ההתפתחות האישית, אם העקרונות ישמשו חומר לשיחה ללא אבחנה. כפי שכתוב ב"האתא-יוגא פראדיפיקא” (אחד הכתבים העתיקים ביותר על האתא-יוגא):

יוגי הרוצה בהצלחה ישמור את ידיעת ההאתא-יוגא בסוד; בסודיותו רב כוחו, בהצגתו הגלויה חסר און.

צריך לתת אינפורמאציה על הנושא רק לאלה המבקשים אותה ואשר מתענינים בו ברצינות. תחילה צריכה להיות שאיפה לדעת, תשוקה מסוימת לידיעה.

טבעי הדבר, כי אדם ירצה למסור לאחרים על דברים שהיו לו עצמו לעזר. אבל טרם נוצרה הבנה אמיתית בנוגע לעקרונות המרחיקים לכת שביסוד היוגא תוך נסיון מעשי, אין אפשרות להסביר במדה מספקת את התרגילים ולהעבירם לאחרים. רעיונות חדשים משכנעים הם רק כשאפשר להציג את תוצאותיהם. "הדגמה אחת עולה על אלף טענות".

האמון האינדיבידואלי לא צריך להיות מכוון על ידי השוואה עם מה שאחרים מסוגלים לעשות. אלה שמוכנים לעבוד מתוך הכרה, צעד אחר צעד, לקראת מטרה של שלמות, עלולים במרוצת הזמן לעלות על אחרים, שלכאורה היו מצוידים ציוד טוב יותר בתחילה, אולם היו פחות מתמידים. זה הספור הישן נושן על הצב והארנבת.

מאידך יש להשתמש בשכל ישר. כל אדם יבדוק את עצמו וינסה למצא את יכולתו, כי אחדים נוטים בגלל הטמפרמנט שלהם לעבור על גבול כוחם ועליהם להזהר מהפרזה, אחרים, בעלי מזג אדיש, צריכים להמריץ את עצמם.

היתרונות של האתא-יוגא ברורים כמעט מיד. אבל תוצאות מתמידות מתקבלות רק אחר מאמץ ארוך וסבלני, כמו בכל מעשה הראוי לשמו. כמה מן התוצאות המסורתיות של האמון הן: גוף חסון ויפה, עיניים מבהיקות, עור מזהיר וקול מלודי; מחשבה ערה ורגשות ממושמעים; חיות רבה; השקפת חיים עליזה ואישיות מושכת.

את התכונות האלה מיחסים בדרך כלל לתקופת החיים המוקדמת. התורות העתיקות של המורה מראות, כי בעזרת האמון ביוגא אפשר בכל גיל לכבוש מחדש ולצמיתות את הכח השופע ואת הבריאות נעדרת הלאות של הנעורים.

 

דרישות עקריות

כדי לבצע דבר איזה שהוא בחיים דרושה תחילה שאיפה, לאחר מכן זקוקה השאיפה לתמיכת הרצון ולבסוף וצריכה לבוא הפעולה. קל הדבר לדחות עניין ולצפות לרגע האידיאלי המתאים להתחלה. קיים רק זמן אחד - הרגע הזה, ההווה.

השעה הטובה ביותר לתרגילי היוגא היא שעת הבוקר המוקדמת, כשהגוף ומערכת העצבים רעננים ורגועים. אם דבר זה אינו אפשרי כדאי לעשות את התרגילים לפני ארוחת הצהרים או בשעות אחר הצהרים המאוחרות, אולם אף פעם לא מיד אחרי האכילה.

היוגא מלמד, כי עצלות, או רשלנות, היא הגדולה שבחטאים. למרות שבתחילה ידמה, כי קשה למצוא פנאי וכח לאמונים, יעזור הסיפוק שבהישג להתגבר על עצלות הגוף, ולשעת התרגילים נצפה כאל השעה המלהיבה ביותר של היום.

לאחר שנעשתה ההתחלה תיצור השגרה היום-יומית מצדה חיות מוסרית ואנרגיה למען ההמשך. כאן ההרגל יהווה עזרה כבירה, כי בהרגל נרתם כושר הסיוע האדיר של תת ההכרה לתועלת קונסטרוקטיבית. על מנת לבנות הרגל דרושה חזרה קבועה ומרובה. על ידי עשיית אותו הדבר באותה שעה בכל יום (ללא השמטה) נוצרת תבנית ותגובות הופכות אוטומטיות. הפסיכולוגים אומרים כי בדרך כלל דרושה תקופה של תשעים יום של עבודה אינטנסיבית על מנת לבנות ביסודיות תבנית הרגלים חדשה. 

לאסוף מחשבה הוא לאסוף מעשה.
לאסוף מעשה הוא לאסוף הרגל.
לאסוף הרגל הוא לאסוף אופי.
ולאסוף אופי הוא לאסוף גורל.
(מקור בלתי ידוע)

 

 

פרק ה': ה ת נ ו ח ו ת

 

אין אדם החפץ לפתח גופו, רוחו ונפשו ...שיכול להרשות
לעצמו להתעלם מן האסאנות של היוגים (תנוחות).
- קובאלאיאנאנדא 

ה"אסאנות” הן אמצעי להשגת בטחון היציבה ומסיעות הן
להצלחה במחשבה בלי כל פזור נפש.
- פאנטשאם סינה
(מבוא אל ”האתא־יוגא פראדיפיקא") 

תנוחות היוגא נראות בעיני מי שאיננו בקיא קשות ביותר ומסובכות. אבל בסבלנות ובהתמדה יכול כל אדם רגיל ללמוד לבצע את רובם הגדול. אפילו אנשים קשישים, או שאינם חזקים דים לעסוק בצורות אחרות של אמון גופני, יכולים להפיק תועלת מיוגא. היוגא טוב במיוחד לגברים ונשים מעל לגיל הבינוני, הרוצים לשמור על מצבם הטוב, הנפשי והפיסי, ועל לחלוחית הנעורים.

אפשר לחלק את התנוחות, בלי דיוק יתר, לשלוש קבוצות: תנוחות המבוצעות במצב ישיבה, בשכיבה, או במצב הפוך. 

 

תנוחות ישיבה

בתנוחות הישיבה נמצא עמוד השדרה, הנושא את רוב מעמסת הפעילות היום-יומית, במצב זקוף ובכל אורכו. החזה חפשי, שרירי הבטן משוחררים מן המשיכה מטה ותשומת הלב מתרכזת באותו חלק של הגוף, בו נמצאים כל האברים החיוניים, כלומר, בין הצואר והירכים. אפשר לבטל במדה נרחבת את הנטיה לכפיפת עמוד השדרה, הנובעת לעתים מהתקצרות השרירים והמופיעה לרוב אצל אלה, העובדים במשך שעות רבות כפופים מעל שולחנם.

תנוחות הישיבה מיועדות במיוחד לפתוח הגמישות ברגלים. מפרקי הירכיים, הברכיים והקרסוליים מקבלים אמון עד לקצה היכולת של מבנם ופעולתם, ובאופן זה נשארים הם כפיפים וגמישים בלי הפעולה המאומצת של ריצה, קפיצה וכו'.

במעט מאד שיטות של חנוך גופני מעבידים את מפרקי הירכיים עד ליכולתם המלאה ע"י פתיחה לצדדים וסבובים. מפרקים אלה נוקשים לעתים אצל אנשים צעירים למדי. מפשעה שטוחה ופתוחה משפרת את היציבה הכללית ואת ההופעה. נוקשות מפרקי הירכיים יכולה לגרום לתסבוכת במקלעת העצה, בה מרוכזות פונקציות רבות כה חשובות, במיוחד אצל נשים. כשקימת נוקשות זאת, עלולים האברים הפנימיים להיות מוצאים ממקומם הרגיל ובאופן זה ייפגם מחזור הדם, והתוצאה הפרעות וסת וקשיי לידה. גם אצל גברים וגם אצל נשים עלולה נוקשות זו להיות אחד הגורמים לאחת הקובלנות הנפוצות ביותר של האדם, מכאובי גב. כמו כן התרוקנות המעיים היא בדרך כלל בלתי תקינה כשקימת נוקשות במפרקי הירכיים.

נוסף על גמישות מפרקי הירכיים שומרות תנוחות הישיבה על כפיפיות הברכיים והקרסוליים. חולשה בברכיים הנה לעתים קרובות עובדה פיסית למעשה. הברכיים תומכות ברוב משקל הגוף ועליהן עיקר האחריות להחזיקו במצב זקוף. בגלל המאמץ המיוחד הזה יש אפילו לאטלטים לעתים קרובות צרות עם ברכיהם. לרוב נראית הזקנה לעין בראשונה בנוקשות מפרקי הברכיים.

הברכיים מתחזקות בתנוחות הישיבה, בהיותן משוחררות ממשקל הגוף. כך מסוגלות הן לעשות עבודה רבה יותר, בקלות גדולה יותר, כשסכנת ההתמוטטות פחותה. יש חשיבות מיוחדת לשפור מחזור הדם לגפיים התחתונות ועמוד השדרה. הדבר מונע מכאובים רבים, שסבתם אספקת דם חלשה, כגון רגליים קרות, ברכיים נפוחות, ורידים תפוחים ועוד. הרגליים והירכיים נשמרת צורתן הנאה; כן זורם מלאי גדול יותר של דם אל מקלעת העצה ואברי הרפרודוקציה וכך נמנע רבוי דם ומובטחת הפרשת טובה יותר. 


תנוחות בשכיבה

תנוחות השכיבה נוטלות מן השלד את מעמסת המשקל. אין אפילו צורך במאמץ של החזקה זקופה של עמוד השדרה ושל הראש כמו במצבי הישיבה. בהיות הגוף במצב מאוזן גם פעולת מחזור הדם מאוזנת. משיכת הכובד למטה אינה קימת; עבודת הלב מוקטנת מיד בארבעים אחוז ואברי חלל הבטן ובית החזה משוחררים ממשקל.

תנוחות השכיבה הן בעיקרן אמצעי למתיחת עמוד השדרה, בית החזה ואגן הירכיים. בהרמת הירכיים תוך שכיבה ישרה והבאת הרגליים מעל לראש מבצע הגוף את הצעד הראשון לשם שנוי מחזור הדם, הכנה לתנוחות במצב הפוך.

 

תנוחות במצב הפוך

חשובות ביותר בין כל התנוחות הן אלה המבוצעות במצב הפוך. אם נתן לטבע לשלוט, יעלה אולי משקלם של הכוחות השוחקים-הורסים על זה של הכוחות הבונים. אולם אם ננצל כוחות אחרונים אלה בתבונה, נוכל לכוונם לתועלתנו. בשנותנו באופן זמני את פעולות הגוף אפשר לעצור את הגורמים ההורסים, המביאים לזקנה. בכל רגע מחיינו מתפוררים תאים מסויימים בגופנו, כשתאים אחרים נבנים על מנת לבוא במקומם. מוטב כי ננסה לא רק לאזן בין שני אלה, כי אם להגביר את כוחות החיים.

דבר זה נעשה במדה הרבה ביותר במצבים ההפוכים, בהם קשור כל היוגא, כי כאן לפנינו אחד מתהליכי ההפיכה הדרמטיים ביותר. בעוד שבעמידה קיימת משיכת מטה טבעית של האברים הפנימיים על ידי הכובד, מתבטלת משיכה זו זמנית במצבים ההפוכים לטובתם הרבה של התהליכים הפנימיים. ההקלה בעומס מחזור הדם עוזרת לפעולות העכול וההפרשה ומאפשרת לאברים לפעול תוך מאמץ קטן יותר; ופעולות הבלוטות מזורזות.

 

תועלת התנוחות במצב הפוך

התנוחות ההפוכות מביאות ברכה ללב במיוחד, כי במצב ההפוך דרוש פחות מאמץ לשם שאיבת הדם דרך הגוף. הדם הורידי על הזהומים שבו נישא בקלות, כי עתה הוא זורם במורד מן הגפיים התחתונות, בעוד שבעמידה היו הורידים נאלצים ללחוץ אותו חזרה אל הלב. כך משתפרת גמישות כלי הדם והקפילרים הדקים ביותר, במיוחד בתוך המוח. דבר זה בעל חשיבות גדולה, מפני שמחלות זקנה רבות כגון פודגרה, לחץ דם גבוה והסתידות העורקים הן במדה רבה תוצאה של חוסר גמישות בכלי הדם.

השבץ, הבא כרגיל בעקבות מאמץ פיסי גדול מדי, גורם להגברת לחץ הדם בקפילרים הדקים של המוח, שנתנוונו ונתקשו מחוסר אמון. כשאין ביכולתם לעמוד בדרישה המיוחדת הם מתפקעים ומתהווה שטף דם.

תחילה צריך להרגיל את הגוף למצבים ההפוכים בעזרת תרגילי הכנה שונים. כך מעמיסים בהדרגה על הקפילרים במוח לחץ נוסף ויוצרים בהם את הגמישות הנחוצה, כדי שיעמדו בדרישות המיוחדות.

מקצועות הקשורים בישיבה רבה גורמים להאטת מחזור הדם. הדם מתעכב באזור הירכיים תחת לזרום באופן חפשי דרך הגפיים. התוצאה הן רגליים קרות, ומחזור הדם המצומצם מעודד השמנה סביב המתניים, הבטן והירכיים. התנוחות במצב הפוך דוחות נטיות אלה.

תוצאה חשובה אחרת היא חיזוק השרירים המחזיקים את עמוד השדרה ואמונו ליציבה נכונה בלי להזקק לטפולים מתקנים מיוחדים. עמידת הראש היא המענה לדרישה ליציבה מושלמת. בעמידה הזאת אפשר לתקן את כל הפגמים של יציבה גרועה.

 

המצבים ההפוכים העקריים

יש שלשה מצבים הפוכים עקריים: עמידת שכם, עמידת המחרשה ועמידת הראש. כל אחת מעמידות אלה משפיעה על חלקי גוף מיוחדים. בעמידת השכם מושפעות במיוחד בלוטות הצואר. הצואר הוא אזור של צירקולציה חיונית, בהכילו את וריד הצואר, את בלוטת התריס ובלוטת מצד-התריס. כאן גם מקום חוליות הצואר החמישית והשביעית, בהן מתהווה מתח עצבי גדול בעבודה יום-יומית, כגון התכופפות מעל לשולחן, נהיגת מכונית ועיסוקים רבים אחרים. עמידת השכם מעוררת אזורים אלה וגורמת לאספקת דם נוספת לבלוטות.

עם עבור השנים גורם לקוי בהפרשת בלוטת התריס להאטה כללית של האורגניזם, להפסד אנרגיה ועלית המשקל. גם עמידת השכם וגם תנוחת המחרשה עוזרים בויסות פעולת בלוטת התריס ע"י זרוז זרימת הדם לבלוטה הזאת. המטרה הראשית של תנוחת המחרשה, שבה הרגליים נוגעות ברצפה מעבר לראש, היא לדאוג לגמישותו ולהארכתו של עמוד השדרה. מאוחר יותר בחיים מתקשה עמוד השדרה ומראה נטיה להתקצר. מתוך חוסר תרגול מאבד הסחוס שבין החוליות את גמישותו והחוליות מתחברות לפעמים. דבר זה פוגם ביותר בזרימת הדם אל מרכזי העצבים בעמוד השדרה.

 

עמידת הראש

עמידת הראש, שבה מחזור הדם משתנה בצורה ניכרת, מביאה תועלת רבה לכל הבלוטות בגוף על ידי הזרמת דם טרי אליהן ועל ידי הוצאת תוצרי עייפות רבים מן הרקמות.

עמידת הראש מועילה במיוחד כאמצעי נגד עייפות המוח. למוח דרושה אספקת דם נוספת, כאשר הוא עובד עבודה רוחנית. המחסור בכך מביא לידי עייפות. עייפות נגרמת בדרך כלל על ידי מחזור דם מרושל או ע”י מתיחות רבה מדי באיזו שהיא נקודה בגוף. על ידי ההפוך באה הקלה לצירקולציה הפגומה. שיפור הצירקולציה במוח פירושו הבאת חמצן רב יותר וחומרי מזון אחרים אל התאים וסילוק מוגבר של חומרי פסולת, המוצאים ע"י הריאות, הכליות, העור וכו'. זה משפר באופן טבעי את הפונקציות השונות של פעילות מוחית כגון רכוז, זכרון, חדות התפישה והתגובה, הרכבה והתאמה של תהליכי מחשבה[2].

עמידת הראש משחררת מלחץ את חלקו התחתון של עמוד השדרה, אזור העצה והמתניים, ומביאה תועלת לאברי הפריה ורביה ע"י שחרורם מריבוי דם. פעולות העיניים, האוזניים, חוש הריח והטעם משתפרות גם הן. הקלה נגרמת במקרי הצטננות, מחלת הסינוס וכאבי ראש.

קשה לרשום את כל היתרונות של עמידת הראש. המודה החדישה של שמוש בלוחות היפוך, כאמצעי עזר לטיפול ביופי, מכירה בערך התרגיל. אפשר להקל על רוב מכאובי הגוף ע"י אמון יום-יומי בעמידה הזאת.

בין היתר משמשת היא מעסה פנים יוצא מן הכלל ומעוררת את צמיחת השער. לא קיים, למעשה, שום תרגול יעיל יותר למען חדש את מחזור הדם; והרי זאת המטרה הסופית של כל אמון.

 

תנוחות הגות

תנוחות יוגא מסוימות מכוונות במיוחד להשקטת הגוף כהכנה לקראת שליטה נפשית; אלה במיוחד המצבים תוך שכול רגליים. בתנוחות שכול הרגליים מוגברת אספקת הדם לאברים החיוניים ולמרכזי העצבים.

כדי להרגיע את הנפש חייבים לשלוט במערכת העצבים. זה הצעד הראשון לקראת השקטת הפעילות הנפשית והוא הכרחי למען הרכוז. המטרה העיקרית של תנוחות ההגות איננה התועלת הפיסית דוקא, כי אם כח נפשי. כאשר אפשר לשהות בתנוחות בקלות, בשלוב עם החסימות ושליטה בנשימה, תהיה הנפש משוחררת מהסחה מצד הגוף ותוכל להיות מרוכזת בתוך עצמה.

אמצעי עזר אחר למען הרכוז הנפשי הוא קביעת המבט בנקודה בלי מאמץ. העצב האופטי קשור ישר למוח; לכן אפשר להשפיע על הרוח ע”י רכוז המבט. כאשר מרכזים את המבט במשך זמן מסוים בלי נוע, תיעלם התמונה החיצונית בהדרגה ותשומת הלב עוברת מן העולם החיצוני אל הפעולה הפנימית של הנפש.

אפשר לבצע דבר זה ע”י כוון המבט לנקודה אחת, לא ע”י מאמץ העיניים (דבר זה חשוב ביותר) כי אם ע"י הגדלה הדרגתית של היכולת תוך הארכת זמן התרגול. עם חיזוק עצב הראיה והשרירים משתפרות גם העיניים. עיניים ברורות ומבריקות הן סימן לבריאות ומגלות אופי. מבט מתחמק או עיניים שאינן שקטות אף פעם, מצביעות על אי יציבות רוחנית ופזור נפש, בעוד שמבט ישיר ואמיץ מכריז מיד על אופי חזק.

 


[1] פאטאנג'לי היה הראשון לרשום שיטה זו. עיין: The Yoga Aphorisms of Patanjali

[2] רעלים בדם כתוצאה מאכילה יתרה, שתיה מופרזת, חוסר בנוזלים ועצירות הם גורמים חזקים הפוגעים בפעולה מוחית נורמלית. 

תגיות: