מאת: ד"ר אודי בילו

בבואנו לדבר על יוגה עלינו להתייחס בכמה מילים לאנרגיה.
בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות בתורות המזרח ברחבי העולם המערבי. יותר ויותר אנשים פונים אל טיפולים אלטרנטיביים כגון שיאצו, הילינג, רפלקסולוגיה, אקופונקטורה ועוד, ורבים אחרים עוסקים ביוגה, טאי-צ’י, מדיטציה, ובפעילויות נוספות אשר מטרתן היא לפתח את המודעות ולהביא לרגיעה ולהרמוניה בחיים.
על אף העובדה כי שיטות אלה צמחו במקומות שונים במזרח, ובעיקר בהודו ובסין, הן חולקות ביניהן מכנה משותף והוא הגישה ההוליסטית, המתייחסת אל האדם כאל מכלול אחד - גוף-נפש, ומשפיעות על הנפש דרך הגוף ולהפך.
על פי הפילוסופיה המזרחית, קיימת ביקום אנרגיה פנימית עדינה המתקיימת בכל אחד ממרכיביו, בין אם הוא דומם, צומח או חי. אנרגיה זו מכונה - אנרגיית החיים. אופן זרימת אנרגיית החיים בתוכנו משפיעה באופן ישיר על מצבנו הגופני, הנפשי והרוחני.                   
לאנרגית החיים שמות שונים במסורות השונות. בהודו היא מכונה – פראנה, בסין – צ’י, ביפן – קי וביהדות – רוח.
אנרגיית החיים זורמת במערכת מסלולים עדינה ביותר. מסלולים אלו נקראים נאדים (בהודו) או מרידיאנים (בסין).
המערכת האנרגטית המקיפה אותנו מתנהלת כבכל מערכת להולכת זרימה. היא מורכבת ממסלולים מרכזיים, ממסלולים משניים ומצמתים בהם נפגשים מספר מסלולי אנרגיה שונים. כאשר אנרגיית החיים (פראנה) זורמת באופן חופשי במסלולים, אנו בריאים, מאוזנים ומרגישים טוב מבחינה פיסית, נפשית ורוחנית, ואילו כאשר מתרחשים מצבי חסימה במעברים, וזרימת האנרגיה בהם משתבשת, מופיעות הפרעות בגוף ובנפש.
בשנת 1939, מהנדס רוסי בשם סימון קריליאן הצליח, באופן מקרי, לצלם את שדה האנרגיה מסביב לאדם ופתח כיוון חדש למחקרים העוסקים בהילה שמסביבנו.
מטרתן של השיטות המזרחיות, ובהן היוגה, היא לשפר את איכות זרימת האנרגיה במסלולים ולהוביל את העוסקים בהן לבריאות הגוף והנפש.

גרסה להדפסה

  

שלח לחבר

תגיות: