מילון, מושגים וזרמים ביוגה

מילון מונחי יוגה

על היוגה

הדרכים והזרמים העיקריים ביוגה

היווצרות הבריאה

יוגה ואנרגיה

יוגה ומתח נפשי

יוגה ואקופונקטורה

איורוודה

שלוש הגונות

חוק הקרמה

קרמה-יוגה

בהקטי-יוגה

ניאנה-יוגה

רג’ה-יוגה

טנטרה יוגה

האתה יוגה

המאיה

ודנטה

סמאדהי

יוגה ומתח נפשי
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: ד"ר אהוד בילו
ראשי פרקים
 
 
ממחקרים שנערכו, התברר, כי בכדי לקיים אורח חיים בריא אנו זקוקים למידה מסוימת של מתח. זאת גילו לאחר שחקרו את שארע לאנשים שהיו מנותקים מהחברה למשך זמן ממושך, כגון: ספנים שאוניותיהם נטרפו וחוקרים ששהו באזורים נידחים, וכן באמצעות עריכת ניסויי חסך חושים.
אחד מניסויי חסך החושים הידוע נערך על ידי פרופ’ שורלי, בו הוא בודד את הנחקרים מכל גירוי חושי – אטם את אוזניהם, עיניהם, סיפק להם אויר נטול ריח, והציף אותם במים בטמפרטורת הגוף בתוך מיכל דמוי רחם. אף לא אחד מהם החזיק מעמד מעבר ל- 6 שעות, והנחקרים העידו על מצבי דיכאון חריפים, פאניקה והזיות. כאשר נגרעו הגירויים החיצוניים, פיצה עליהם האדם בגירויים פנימיים.
 
מתח הוא כל פעילות, או מצב, הדורשים מהאדם התגייסות פיסית או נפשית מיוחדת.
המתח, אם כך, הוא מצרך חיוני שאנו זקוקים לו בחיינו. אם כן, מדוע הוא מהווה גורם כה מפריע בחיינו? על מנת להבין זאת, יש להכיר את טבעו.
 
הבעייתיות במנגנון המתח
בשנות העשרים של המאה הקודמת, הציג וולטר קנון, פיסיולוג מאוניברסיטת הרווארד, את הסקירה המדעית הראשונה של התגובות האוטומטיות הבסיסיות למצבי מתח. בניסוי שערך בכלבים ובחתולים הוכיח קנון, כי קיימים דפוסי תגובה בסיסיים, המופיעים בקרב כל בעל חיים שהופעל עליו גירוי המערער את שיווי משקלו.
הוא גילה, כי כאשר בעל חיים, או אדם פרימיטיבי, נתקלים באויב, הם מגיבים באחת משתי דרכים: תקיפה, או מנוסה למקום מבטחים. הוא כינה תגובה בסיסית זו למתח בשם "הילחם או ברח".
כאשר נתקל האדם הקדמון בחיה טורפת, עמדו בפניו שתי אפשרויות: להילחם או לברוח. כתוצאה מכך עבר גופו למצב של כוננות בכדי שיוכל להקביל את פני האיום הפיסיולוגי, כלומר, להחליט החלטות מהירות ולהתגונן בפני פגיעות. שינויים אלו אפשרו לו להיות ערוך במהירות לאחד מן השניים - להילחם או לברוח, בהתאם להערכת מצבו.
 
המאמץ הפיסי שהושקע בתגובה לאיום (להילחם או לברוח) הביא לשריפת מאגרי אנרגיה ולשחרור מתחים. באופן זה, האנרגיה הכימית אשר הצטברה בתוכו מצאה פורקן.
 
המנגנון העתיק הזה שאותו ירשנו מאבותינו הקדמונים, תוכנת למציאות של חיים בהווה - חיים מרגע לרגע. אך בימינו, כאשר במשך רוב חיינו אנו עסוקים במחשבה על העבר או על העתיד, איננו יכולים - לא להילחם ולא לברוח.
 
עם התפתחות הציוויליזציה יצר לו האדם אורח חיים מורכב ומרוסן יותר, ואותן דרכי התמודדות של איש המערות אינן הולמות עוד את אורח חיינו.
 
בימינו אין זה מתאים לחבוט בבוס או לנוס מפניו בפחדנות מבישה. לאיש עסקים, הטרוד בבעיות תקציביות, או סטודנט העומד לגשת למבחן, לא יועילו הזעת היתר, חידוד השמיעה או קרישת דם מהירה.
מנגנון ההישרדות הקדום, כפי שהוצג כאן, דומה לתוכנת מחשב שהותקנה על דיסק קשיח בתחילת עידן המחשבים. בעת שהתוכנה הותקנה, היא היתה חיובית ויעילה, אך במהלך השנים, נוספו תוכנות מהירות ויעילות פי כמה וכמה. ברם, אין אפשרות ’למחוק את התוכנה הישנה’, ובכל פעם שאנו חווים מצבי חרדה,  מנגנון ההישרדות הקדום מופעל.
 
כיצד מגיב האדם המודרני למתח?
ברוב המקרים נסוג האדם לתוך עצמו. רוב המצבים הנחווים בעידן הציוויליזציה אינם מאפשרים לאדם לתת פורקן לאנרגיה הכימית המצטברת בתוכו. יתר על כן, רוב מצבי המתח שאנו חווים הם רגשיים, ואילו אנו מגיבים אליהם כאילו היו הם איום פיסי.
במסגרת נסיונות ההתמודדות עם בעיות המתח, פיתח האדם צורות התמודדות, שחלקן יעילות וחלקן בלתי יעילות. אלו גורמות לנזק כפול ומכופל, וזאת מכיוון שהן אינן פותרות את הבעיה, אלא מהוות בעצמן גורם מתח נוסף.
בין הדרכים הבלתי יעילות:
עישון - ההשפעה המרגיעה של הסיגריה חולפת, ומותירה את מקור המתח בלתי מטופל. בנוסף, הכנסת הפיח לריאות מעוררת בפני עצמה תגובת מתח בגוף.
סמים ותרופות - מונעים מאתנו להתייחס למציאות האמיתית של המצב, השפעתם חזקה ביותר, והשימוש בהם גורם לחוסר חשק להתמודד עם גורמי המתח האמיתיים.
קפאין - 250 מ"ג קפאין נחשבים לכמות מופרזת (30 גר’ שוקולד מכילים 20 מ"ג קפאין, 160 סמ"ק קפה מכילים 108 מ"ג קפאין, תה - 90 מ"ג קפאין, קולה - 30 מ"ג קפאין).
הקפאין מעלה את כמות הכולסטרול בדם, הוא מהווה גורם משתן, מפחית את כמות הברזל בגוף, וגורם לעייפות ולאי נוחות שרירית.
אלכוהול, וואליום - גורמים לדיכוי מערכת העצבים המרכזית.
אכילת יתר - דרך נפוצה להפגת מתח אך בלתי יעילה לחלוטין. תחושת מלאות הבטן, טעם האוכל וריחו, מזוהים כתחושה של הרפייה ונעימות זמניים, אולם התוצאות לטווח ארוך אינן נעימות כידוע.
סוכר לבן - מעלה במהירות את רמת הסוכר בגוף, כתוצאה מכך הלבלב מייצר אינסולין בכמות גדולה מדי המורידה בחריפות את רמת הסוכר בגוף, הגוררת תגובה של סחרחורות, הזעה, בלבול. הסוכר הלבן והקמח הלבן פוגעים בויטמין B האחראי על תפקוד תקין של הלב, השרירים ופירוק חומרים בגוף. עדיף לקבל אותם מפחמימות, עמילנים, לחם וכו’.

בדרכים הבלתי יעילות, ’הפיתרון’ הוא בעצם בריחה מהתמודדות עם גורם המתח.
 
כיצד מתמודדים ביעילות עם המתח?
א. יש להבין היטב את מנגנון המתח, את התגובות למתח ואופן התרחשותן.
ב. יש לפתח מודעות לדרכים שבאמצעותן המתח מגלם את עצמו בחיינו, כלומר, לסימני המתח.
ג. יש להשתמש בטכניקות התמודדות יעילות המשמשות אמצעי תחזוקה כנגד הצטברות המתח, כגון: הרפיה, וכן טכניקות המשמשות אמצעי להתמודדות עם גורמי המתח עצמם.
 
תיאוריית המתח על-פי הנס סליה
בשנת 1935 גילה הנס סליה מאוניברסיטת מק גיל שבקנדה, תגלית מקרית שפתחה בפניו אפיק עבודה חדש אשר ליווה אותו מאז כל חייו, וגרמה לו למקד את תשומת ליבו בנושא המתח. התגלית אירעה בעת שניסה למצוא הורמון הקשור למין, מלבד ההורמונים שהיו ידועים אז. הוא הזריק לעכברים הורמונים שונים, וציפה לראות את השינויים שיתרחשו בחיות בעקבות הזרקות אלו. אך להפתעתו גילה, כי בכל פעם חלו שלושה סוגי שינויים:
1. בלוטת האדרנל גדלה (אדרנלין, נוראדרנלין, גירוי מיידי לכל המערכת הסימפטטית, השפעה על הלב וכלי הדם, ערור פעולת המוח, הגדלת כמות הגלוקוזה בדם).
2. בלוטות הלימפה, התימוס והטחול – קטנו.  
בלוטות הלימפה מיצרות תאי דם לבנים ובמיוחד לימפוציטים - B, המייצרים נוגדנים, ולימפוציטים - T הנלחמים בזיהומים ובתאים סרטניים.
בלוטת התימוס  קולטת ממח העצם לימפוציטים - T.
הטחול מייצר לימפוציטים ופגוציטים – מסלקי תאי דם אדומים שהזדקנו וגופים זרים אחרים, ומהווה מאגר של דם.
3. התפתחו כיבים מדממים בקיבה ובתרסריון.
סליה ניסה להזריק סוגים שונים של חומרים, חשף אותם לחום ולקור עזים, ובכל פעם גילה את אותם שלושה שינויים.
סימנים אלו נראו לו כמעין סינדרום, שפירושו, קבוצה של סימפטומים המתרחשים ביחד ואופייניים לסוג מסויים של מחלה.
על-פי סליה, המתח הינו:
מצב של הגוף הנוצר מנוכחות של גורמים מזיקים ובא לידי ביטוי על ידי הופעת סינדרום של שינויים החלים בגוף. הוא כינה את הגורמים מייצרי המתח "סטרסורים", ולקבוצת השינויים אשר גרמו להיווצרות המתח בגוף הוא קרא "סינדרום ההסתגלות הכללית".
 
סינדרום ההסתגלות הכללית
המתח אינו נתפס על ידי החושים – הוא אינו יכול להיראות או להישמע, לא ניתן לטעום אותו או להריחו, לא ניתן להרגיש או למדוד אותו בצורה מדוייקת.
אם כך, כיצד אנו יודעים כי המתח אכן קיים? ניתן להבחין בקיומו כאשר תגובות הניתנות למדידה מתרחשות באופן גלוי וממשי. סליה, לדוגמה, הבין כי החיות שאותן חקר נמצאו במצב של מתח בעת שהתרחשו בהן שלושת השינויים שהוזכרו (גדילת בלוטות האדרנל, התכווצות אברים לימפטיים, והיווצרות כיבים מדממים בקיבה). הוא כינה את התגובה למתח בשם: "סינדרום ההסתגלות הכללית", וראה בסינדרום זה גורם מכריע במכלול מרכיבי ההגנה על הגוף.
השינויים החלים בגוף תוך כדי הופעת סינדרום זה מתרחשים בשלושה שלבים:
שלב האזעקה, שלב העמידות ושלב התשישות.
 
שלב האזעקה
בשלב זה חלים בגוף שינויים המאפיינים את החשיפה הראשונית לגורם המתח. עמידותו של הגוף יורדת, ואם גורם המתח חזק מספיק (כגון חום גבוה, חום חזק) התוצאה עלולה להסתיים במוות. תגובת המתח הראשונית נוצרת במרכז המוח באיזור ההיפותלמוס (השולט ברעב, בצמא, בטמפרטורת הגוף, בשינה, במיניות, ומרכז פעילות הורמונלית). תגובה זו מנחה את השינויים המתלווים למתח - ראשית, דרך פיקוח על מערכת העצבים האוטונומית, ושנית, על-ידי גירוי בלוטת יותרת המוח המשחררת הורמונים לדם.
איתותים אלו, המועברים על ידי דחפים עצביים וריאקציות כימיות, מכניסים את הגוף למצב של כוננות ומכינים אותו בצורה יעילה להקביל פני איום פיסיולוגי, כלומר, להחליט החלטות מהירות, לבצע פעולות מהירות, ולהתגונן מפני פגיעות.
חושי הריח והשמע מתחדדים, האישונים מתרחבים והראייה מתחדדת, הנשימה מואצת ומביאה להגברת אספקת החמצן לגוף. זרימה מוגברת של דם מועשר בחמצן מגיע לשרירים ולמוח. הדם נשאב מכלי הדם הקרובים לעור ומהירות קרישתו גדלה בכדי למנוע איבוד דם במקרה של פגיעה. העור מזיע כדי לצנן את הגוף המחומם.
העלייה בייצור האנרגייה מעניקה כוח לתגובת "הילחם או ברח". הגוף משמר את האנרגיה שלו באמצעות עיכוב פעולות שאינן נחוצות לו מלבד "הילחם או ברח". פעילות העיכול נעצרת, זרימת הרוק המגרה את התאבון מואטת, שרירי המעיים ושלפוחית השתן מרפים, וזרימת הדם לשרירים הנחוצים מוגברת, והם מתקשחים.

שלב העמידות
שלב העמידות הוא מצב של תכנות הגוף לעמידה בפני המתח לאורך זמן. התופעות של שלב האזעקה ייעלמו, הגוף יחזור, לכאורה, למצב נורמלי אך למעשה הוא נמצא עדיין במאבק עז עם גורמי המתח.
ניתן להשוות את שלב האזעקה - לגיוס מילואים למלחמה, ואת שלב העמידות - למלחמת התשה בה נעשה שימוש ברזרבות של המדינה.

שלב התשישות
שלב זה מתרחש כאשר המתח הוא קיצוני, או כאשר הוא נמשך לאורך תקופה ארוכה. כאשר מגיעים לשלב התשישות, סממני שלב האזעקה חוזרים, אבל הפעם הם בלתי הפיכים. שלב זה יופיע לאחר שאנרגיית ההסתגלות מוצתה - על-פי סליה, זוהי אנרגיה מוגבלת. בשלב זה חשוף האדם למחלות ולשיבושים בתפקוד, זוהי הנקודה בה מחלות הקשורות במתח מתחילות להופיע. שלב זה מסתיים במוות.
 
דוגמא: אתה נוסע ברכב. לפתע מכונית עוקפת אותך, אתה חווה תחושת סכנה ונאלץ לבלום. ארוע זה גורם לתגובת אזעקה בגוף – בתחילה תחוש עצבנות מנטאלית ולאחר שניות מספר תחוש בתופעות של שרירים מתוחים, בחילה, ריק בבטן. כמה שניות אחר כך רוב הסימנים חולפים – האישונים חוזרים להיות צרים, מהירות הדופק יורדת, לחץ הדם יורד, וכו’. גם הריגושים חולפים, אלא אם אנו מזכירים לעצמנו את שאירע במחשבה או בדיבור.
אם היינו מתנגשים, לדוגמה, בסירה ריקה, קרוב לודאי שתגובת הגוף למתח הייתה נפסקת, אך אם היה יושב בסירה אדם, קרוב לודאי שהתגובה הייתה נמשכת. ישנם גורמים שלא יחלפו כל כך מהר, כגון: המתח בשרירים, ותגובת חוסר הנוחות בבטן. גורמים אלו מזכירים לנו שאנו נמצאים עדיין במצב של מתח.
 
מה הם הסטרסורים – גורמי המתח?
גורם מתח הוא גורם הפולש מבחוץ, כגון: רעש, זיהום אויר וכו’, או התייחסות של מחשבות ותגובות מבפנים, הכופות עלינו (גוף ונפש) תהליך של הסתגלות. גורמי מתח עשויים לכלול פקקי תנועה, זיהום עירוני, ספל הקפה החמישי, הבוס הכועס, הילדים שאינם מקשיבים.
 
סיכום
"הילחם או ברח" מייצג את ההתמודדות הרצונית שלנו עם גורמי המתח. לכן, כנגד רעש חזק, ניתן רק לברוח. אם נתייחס לגורמי המתח הסביבתיים באופן שלילי, הם ישפיעו יותר, אך בכל מקרה הם יהוו בעבורנו גורמי מתח.
ה"הילחם" נגד גורמי מתח סביבתיים נעשה על ידי צמצום נזקי המתח, ואחת השיטות היעילות לכך היא שיטת ההרפיה. וזאת במטרה לצמצם את הנזקים של אותם גורמי מתח שאיננו יכולים להתמודד עימם.
ישנה קבוצה גדולה של גורמי מתח שאנו יכולים להשפיע עליהם, ואלו הם גורמי המתח הרגשיים והחברתיים, מכיוון שהללו תלויים בגורם אחד ויחיד, והוא - פרשנות ההכרה
ב- 80% מהמקרים אנו יכולים לנהל את המתח, ובמידה ואנו לא מסלקים את גורם המתח אנו נמצאים בשלב העמידות, בו הגוף מגייס את כל כוחותיו על מנת להתמודד עם גורם המתח.
תופעות המתח נעלמות, כביכול, ואנו מגיעים לרמת עמידות גבוהה יותר. אולם מדובר באשלייה בלבד, מכיוון שלא סילקנו את גורם המתח. אם לא נסלק את גורם המתח נגיע לשלב התשישות. אם לא נעבוד על גורמי המתח נעסוק רק בתחזוקה.
כל חוקרי המתח תמימי דעים על כך ששלב האזעקה הוא רצוי, שלב העמידות הוא בריא, אך לשלב התשישות מומלץ שלא להגיע.
רוב גורמי המתח הם נפשיים, והנפש קובעת גם את משך השפעת המתח. היוגים, השולטים בתת ההכרה, יכולים לגרום להכרה לנטרל זיהוי של גורמים כימיים כגורמי מתח, כגון אותו יוגי שבלע ציאניד והעביר אותו במערכת העיכול מבלי להינזק. יוגים אינם ששים לעשות זאת, משום שזוהי התערבות במנגנון הטבעי של הגוף, אך הם כן ששים להימנע מגורמי המתח החברתיים, ועליהם ניתן להשפיע בעזרת הכרה חיובית.
 

מקורות
1. יעקב מאור, אנציקלופדיה להתנהגות האדם, כרכים- 3, 11 , ישראל, רביבים, 1980.
2. סורפננדה, ס. קורס הרפייה, ישראל, מרכז שיווננדה, 1987.
3.  Martin Shaffer, Ph.d, Life After Stress, Plenum Press N.Y. 1982
תגיות: