מילון, מושגים וזרמים ביוגה

מילון מונחי יוגה

על היוגה

הדרכים והזרמים העיקריים ביוגה

היווצרות הבריאה

יוגה ואנרגיה

יוגה ומתח נפשי

יוגה ואקופונקטורה

איורוודה

שלוש הגונות

חוק הקרמה

קרמה-יוגה

בהקטי-יוגה

ניאנה-יוגה

רג’ה-יוגה

טנטרה יוגה

האתה יוגה

המאיה

ודנטה

סמאדהי

דיהאנא (מדיטציה) וסמדהי (הטראנס המקודש)
מתוך הספר "רג'ה-יוגה"
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: סוואמי ויווקאננדה
תרגום: ד"ר אודי בילו

עד עתה עברנו בקצרה על השלבים השונים של הרג'ה יוגה, מלבד אלו העדינים יותר, העוסקים באימון של הריכוז, שזו היא המטרה אליה תוביל אותנו הרג'ה יוגה. אנו רואים בתור יצורי אנוש שכל הידע שלנו הנקרא רציונלי מיוחס לתודעה. המודעות שלי  לשולחן זה ולנוכחות שלכם כאן גורמת לי לדעת שהשולחן ואתם אכן נמצאים כאן. באותו הזמן קיים חלק גדול מהמציאות שלי שלו אינני מודע. כל האברים השונים בתוך גופי, חלקי המוח השונים, איש אינו מודע להם.

כאשר אני אוכל מזון אני עושה זאת במודע. כאשר אני מעכל אותו אני עושה זאת בלא מודע. כאשר המזון הופך לדם זה נעשה באופן לא מודע. כאשר חלקי הגוף השונים מתחזקים כתוצאה מהדם זה נעשה באופן לא מודע. ועדיין זה אני אשר עושה את כל זה. הרי לא יכולים להיות עשרים אנשים שונים בתוך הגוף האחד הזה. כיצד, אם כן, אני יודע שאני עושה זאת ולא אף אחד אחר? אפשר לרמוז שהתפקיד שלי הוא רק לאכול את המזון ולעכל אותו, וחיזוק הגוף על ידי האוכל נעשה עבורי על ידי מישהו אחר. זה לא יכול להיות, משום שניתן להוכיח שאנו יכולים להיות מודעים כמעט לכל פעולה שכרגע אנו עושים בלא מודע. הלב דופק לכאורה ללא שליטתנו. אין מישהו בינינו שיכול לשלוט בלב. הלב פועם מעצמו. אך על ידי תרגול אנשים מסוגלים לשלוט אפילו בפעימות הלב, עד שהוא פועם לפי רצונם. לאט, מהר או כמעט ועוצר. ניתן להביא כמעט כל חלק של הגוף לידי שליטה. מה כל זה מראה? שאותם תפקודים המתרחשים במישור הלא מודע נעשים גם כן על ידינו. רק שאנו מבצעים אותם באופן לא מודע. אנו רואים אם כן שהמיינד של האדם מתפקד בשני מישורים. ראשית במישור המודע, בו כל עבודה או פעולה מלווה בהרגשת ה"אני". לאחר מכן מופיע המישור הלא מודע, בו העבודה אינה מלווה בהרגשה של "אני". אותו חלק של עבודת המיינד שאינו מלווה באנוכיות הוא עבודה לא מודעת, ואותו החלק בעבודה שכן מלווה אותו תחושת האגו הנו עבודה מודעת. אצל החיות ברמות ההתפתחות הנמוכות, מכונה עבודה לא מודעת זו בתור האינסטינקטים. אצל החיות המפותחות יותר, וביצור המפותח יותר מכל החיות, האדם, שולטת אותה עבודה הנקראת עבודה מודעת.

אך הנושא אינו מסתיים כאן. עדיין קיים מישור גבוה יותר שבו יכול המיינד לתפקד. המיינד יכול ללכת מעבר לשדה התודעה. בדיוק כפי שעבודה תת מודעת מתרחשת מתחת לשדה התודעה, כך קיים סוג נוסף של עבודה הנעשה מעבר לשדה התודעה, שגם הוא  אינו מלווה על ידי האגו. תחושת ה"אני" קיימת רק במישור הביניים. כאשר המיינד מתפקד מעל או מתחת למישור זה, לא קיימת תחושת ה"אני" ועדיין המיינד יכול לפעול. כאשר המיינד חורג מעבר למישור המודעות  העצמית הוא מתנסה בסמאדהי, או מצב של על מודע. אך נשאלת השאלה כיצד ניתן להבחין בכך שאדם שנכנס לסמאדהי לא נכנס למישור שמתחת לשדה התודעה, ולא התדרדר במקום להתקדם גבוה יותר? בשני המקרים אין ההתנסות מלווה בתחושה של "אני". התשובה לשאלה נמצאת בתוצאות ההתנסות, אנו יודעים מה נמצא מתחת ומה נמצא מעל. כאשר אדם נכנס לשינה עמוקה הוא נכנס למישור שמתחת לשדה התודעה. הגוף שלו ממשיך לתפקד כל הזמן. הוא נושם, יתכן והוא מזיז את גופו תוך כדי שינה אך ללא תחושת ה"אני" המלווה אותו בזמן הערות. הוא אינו מודע. וכאשר הוא מתעורר מהשינה העמוקה הוא חוזר להיות אותו האדם שנכנס לשינה. סך כל הידע שהיה לו לפני השינה נשאר אותו הדבר כאשר התעורר מהשינה. הוא כלל אינו גדל. שום הארה אינה באה כתוצאה מהשינה העמוקה. אך כאשר אדם נכנס לסמהדי, אפילו אם הוא נכנס שוטה הוא יוצא נאור.

מה יוצר את ההבדלים? ממצב אחד האדם חוזר להיות מה שהיה לפני כן ומהמצב השני האדם יוצא מואר: חכם, נביא, אדם קדוש. כל אישיותו משתנה, החיים שלו משתנים, הוא הופך למואר. אלו הן שתי תוצאות שונות. מאחר והתוצאות שונות, הגורמים חייבים להיות שונים. היות ואותה הארה שאדם מביא עמו ממצב הסמהדי גבוהה הרבה יותר מהמצב בו הוא חוזר מהמישור התת מודע, וגבוהה הרבה יותר מכל הבנה אותה הוא יכול להשיג מהמצב המודע, אזי מישור זה שבו מתרחש הסמהדי צריך להיות על מודע. ולכן סמהדי נקרא מצב תודעה על מודע.

זהו בקצרה רעיון הסמהדי. מהו היישום שלו? היישום נמצא כאן. מישור ההבנה, או המישור המודע בו עובד המיינד הוא צר ומוגבל. ישנו מעגל קטן בו חייבת לנוע הבנתו של האדם. היא אינה יכולה לנוע מעבר לו. כל מאמץ לנוע מעבר לו הינו חסר תועלת. ועדיין מעבר  למעגל ההבנה הזה שוכנים כל הנושאים היקרים ביותר לליבו של האדם. כל השאלות המהותיות הללו, בין אם הנשמה היא נצחית, או האם יש אלוהים, האם יש איזו שהיא אנטליגנציה גבוהה המנחה יקום זה או לא, הינן מעבר לשדה ההבנה. השכל לעולם אינו יכול להשיב על שאלות אלו. מה השכל אומר? "אני כופר, אינני יודע האם כן או לא". אך עדיין השאלות האלו חשובות לנו מאוד. ללא תשובות מתאימות לשאלות האלו, יהיו חיי האדם חסרי מטרה. כל תיאוריות המוסר שלנו, כל גישות המוסר שלנו כל מה שטוב ונעלה בטבע האדם, עוצב על ידי תשובות שהגיעו מעבר למעגל התפישה הרגיל. לפיכך, חשוב מאוד שנקבל תשובות לשאלות אלו. אם החיים הם מופע קצר בלבד, אם היקום הוא "צירוף מקרי של אטומים", מדוע אם כן עלי לעשות טוב לאחרים? מדוע צריכים להיות רחמים, צדק, או רגשות חבריים? הדבר הטוב ביותר עבור העולם יהיה לאסוף  מספוא בזמן שהשמש זורחת, כל אדם לעצמו. אם אין תקווה, מדוע עלי לאהוב את אחי ולא לשסף את גרונו? אם אין שום דבר מעבר, אם אין חרות, אלא רק חוקים קפדניים חסרי חיים, עלי רק לנסות לשמח את עצמי כאן. אתם תמצאו שאנשים אומרים, בימים אלה שהתועלת היא הבסיס למוסר. מהו הבסיס הזה? גרימת האושר הגדול ביותר למספר הרב ביותר של אנשים. מדוע עלי לעשות זאת? מדוע שלא אגרום סבל למספר הגבוה ביותר של האנשים  אם זה ישרת את מטרתי? כיצד התועלת עונה לשאלה זו? כיצד אתם יודעים מה נכון ומה לא נכון? אני מונע על ידי התשוקה שלי לאושר, ואני מגשים זאת בגלל שזה הטבע שלי לעשות זאת. אינני יודע דבר מעבר לכך. יש לי את התשוקות הללו ואני חייב להגשימן. מדוע עליכם להתלונן? מהיכן מגיעות כל האמיתות על חיי האדם, על המוסר, על הנשמה הנצחית, על אלוהים, על אהבה וסמפטיה, על הצורך להיות טוב, ומעל הכל על להיות לא אנוכי?

כל תורות המוסר, כל פעולות האדם, וכל מחשבותיו של האדם תלויות ברעיון אחד זה של אי אנוכיות. אפשר לסכם את כל האידיאלים של חיי האדם  בשתי מילים -  אי-אנוכיות. מדוע עלינו להיות בלתי אנוכיים? איפה הנחיצות, הכוח, העוצמה להיותי אדם לא אנוכי? אתם קוראים לעצמכם אנשים הגיוניים, אנשים הפועלים ממניעים תועלתניים, אך אם לא תראו לי מה הסיבה לתועלת שלכם, אומר שאתם לא הגיוניים. הראו לי את הסיבה שבגללה עלי להיות אדם לא אנוכי. זה אולי מתאים לשירה ספרותית לבקש מאדם להיות לא אנוכי, אך שירה ספרותית אינה הגיון. הראו לי סיבה. מדוע עלי להיות אדם לא אנוכי, ומדוע עלי להיות אדם טוב? רק בגלל שאיזה אדון וגברת  אומרים זאת, זה לא משכנע אותי. מהי התועלת בהיותי אדם לא אנוכי? אם התועלת מטרתה להביא לכמות האושר הגדולה ביותר , אזי בשבילי תועלתנות פרושה להיות אנוכי. אם כן מה היא התשובה? תועלתנות לעולם לא תוכל לתת זאת. התשובה היא שהמילה הזו היא רק טיפה באוקינוס אינסופי, חוליה אחת בשרשרת אינסופית. מהיכן שאבו את רעיון האי-אנוכיות אלו שלמדו והטיפו זאת למין האנושי? אנו יודעים שזה לא נובע מהאינסטינקטים. החיות הפועלות מהרובד של האינסטינקטים אינן יודעות זאת. רעיון זה אינו נובע גם מהשכל. השכל אינו יודע דבר על רעיון זה. אם כן מהיכן צצו רעיונות אלו?

כאשר אנו לומדים היסטוריה, אנו מגלים שבין כל המורים הגדולים של כל הדתות שהיו אי פעם, יש עובדה אחת המשותפת לכולם. הם טוענים שהם קבלו את האמיתות שלהם מעבר למציאות הרגילה שאנו תופשים. רק שרבים מהם לא ידעו להצביע על המקום המדויק מהם שאבו אמיתות אלה. אחד לדוגמא, אמר שמלאך ירד למטה בצורת אדם עם כנפיים ואמר לו : "הקשב, הו אדם! זהו המסר". אחר אומר שדיווה, ישות מוארת, הופיעה לפניו. השלישי אומר שהוא חלם שאחד מאבותיו בא אליו ואמר לו דברים מסוימים. הוא לא ידע דבר מעבר לכך. אך הדבר המשותף הוא שכולם טוענים שהידע הזה הגיע אליהם מהעולם שמעבר, ולא דרך ההבנה הרגילה שלהם. מה מלמד אם כן מדע היוגה? הוא מלמד שהם צדקו בטענתם שכל הידע הזה הגיע אליהם מעבר למישור ההבנה הרגיל, אלא שהוא הגיע אליהם עמוק מתוך עצמם.

היוגים מלמדים שלמיינד יש מישור גבוה יותר של קיום, מעבר להבנה, מצב על מודע. וכאשר המיינד מתרומם למישור זה,  אזי מגיע לאדם ידע שהינו מעבר לשדה ההבנה. מגיע אליו ידע מטפיסי  ומוחלט. מצב תודעה בו מגיעים מעבר להבנה, מעבר לידע האנושי הרגיל, יתכן ויופיע לאדם שאינו מבין מדע זה והוא נתקל בו במקרה. כשהוא נתקל בו, הוא בדרך כלל מפרש זאת כמשהו שבא מבחוץ. זה מסביר מדוע השראה, או ידע רוחני יכולים להיות דומים בארצות שונות. אך במדינה אחת זה יראה שהידע הגיע ממלאך ובאחרת מדיווה ובשלישית זה יראה כאילו הגיע מאלוהים. מה כל זה מראה? זה מראה שהמיינד הביא את הידע מתוך עצמו והפרוש למקור הידע ניתן לפי האמונות והחינוך של האדם דרכו זה הגיע. העובדה האמיתית היא זו שאנשים אלו נתקלו במצב התודעה העל-מודע.

היוגים אומרים שסכנה גדולה טמונה במצב בו אדם נתקל במקרה במצב תודעה זה. במקרים רבים קיימת סכנה שהמוח יעשה מבולבל. וכאילו לפי חוק, אתם תמצאו שכל אותם אנשים, ויהיו גדולים ככל שיהיו, שנקרו למצב על מודע מבלי להבינו, גיששו באפלה ובדרך כלל הידע שלהם לווה באמונות טפלות. הם פתחו את עצמם לדמיונות שווא. מוחמד טען שהמלאך גבריאל ירד יום אחד למערה שבה היה ולקח אותו לבקר בגן עדן על הסוס השמימי "האראק". אך יחד עם זאת מוחמד דיבר מספר אמיתות נפלאות. אם תקראו את הקוראן תמצאו שם את  האמיתות הנפלאות ביותר מעורבות עם אמונות טפלות. כיצד תסבירו זאת? אין ספק שלאדם זה הייתה השראה עמוקה, אך השראה זו הגיעה אליו במקרה. הוא לא היה יוגי מאומן ולא ידע מה הסיבה לדברים אותם הוא עושה. חשבו על הדברים הטובים שהביא מוחמד לעולם, וחשבו על הרוע הגדול שנעשה בגלל הקנאות שלו! חשבו על המליונים שנטבחו בגלל מה שלימד - אימהות ששכלו את ילדיהם, ילדים שהפכו ליתומים, ארצות שנהרסו כליל, ומליונים של אנשים נהרגו!

כלומר, אנו רואים סכנה זו כאשר אנו לומדים על חייהם של מורים דגולים כמו מוחמד ואחרים. ועם זאת באותה העת אנו מוצאים שלכולם הייתה השראה. בכל פעם שנביא נכנס למצב העל-מודע על ידי הגברת הטבע הרגשי, הוא הביא עימו ממצב זה לא רק אמיתות, אלא גם קנאות מסוימת ואמונות טפלות שפגעו בעולם באותה המידה שתורתו הגדולה עזרה. כדי לקבל משמעות מסוימת מחוסר ההרמוניה של מה שאנו קוראים חיי האדם, אנו צריכים לחרוג מעבר להבנה שלנו. אלא שאנו צריכים לעשות זאת לאט, באופן מדעי, בעזרת תרגול סדיר, ועלינו לנטוש את כל האמונות הטפלות. עלינו ללמוד את  מצב העל מודע בדיוק כפי שלומדים כל מדע אחר. ההבנה צריכה להיות הבסיס שלנו. עלינו ללכת אחרי ההבנה רחוק עד היכן שהיא יכולה להוביל אותנו. ובמקום שההבנה מסתיימת, היא תראה לנו את הדרך למישור גבוה יותר. כאשר אתם שומעים אדם מסוים אומר, "אני מקבל השראה מגבוה", ובאותה עת מדבר בצורה לא הגיונית, התרחקו ממנו. וזאת מדוע? כיוון ששלושת מצבים אלו - האינסטינקטיבי, ההבנה, והעל מודע, או התת מודע, המודע והעל מודע שייכים לאותו מיינד. אין שלוש הכרות באדם אחד, אלא מצב הכרתי אחד מתפתח למצבים האחרים. המצב האנסטינקטיבי מתפתח להבנה, והבנה למצב תודעה טרנסדנטאלי. לפיכך אף מצב לא סותר את האחרים. השראה רוחנית אמיתית לעולם אינה סותרת את ההבנה, אלא מגשימה אותה. בדיוק כפי שאמרו הנביאים הגדולים "לא באתי להרוס אלא להגשים", כך שהשראה רוחנית תמיד באה להגשים את ההבנה ונמצאת עימה בהרמוניה.

כל השלבים השונים ביוגה מכוונים כדי להביא אותנו באופן מדעי למצב התודעה העל מודע, הנקרא סמהדי. יתר על כן זו היא הנקודה החיונית ביותר שיש להבין: ההשראה הרוחנית היא חלק מטבעו של כל אדם בדיוק כפי שהיתה חלק מטבעם של הנביאים שחיו בימי קדם. נביאים אלו לא היו אנשים מיוחדים, הם היו אנשים בדיוק כמוני וכמוכם. הם היו יוגים גדולים. ואתם ואני יכולים להגיע למצב התודעה העל מודע  בדיוק כמו שהם השיגו מצב תודעה זה. הם לא היו אנשים מיוחדים. העובדה שאדם אחד הגיע אי פעם למצב זה,   מוכיחה שכל אדם יכול לעשות זאת. ולא זאת בלבד  שזה ניתן להשגה אלא שכל אדם חייב לבסוף להגיע למצב זה - וזו היא למעשה דת.  ההתנסות היא המורה היחידי שיש לנו. אנו יכולים להמשיך לדבר ולהבין כל החיים, אך אנו לא נבין אף מילה מהאמת עד שלא נתנסה בה בעצמנו. אתם לא יכולים לצפות שמישהו יהפוך למנתח רק על ידי כך שתתנו לו מספר ספרים. אתם לא יכולים לספק את סקרנותי לתור במדינה מסוימת רק על ידי כך שתראו לי מפה. אני חייב להתנסות בכך באופן מעשי. הערך היחידי של המפות הוא שהן יכולות לעורר את סקרנותנו לצבור ידע מושלם יותר. מעבר לכך אין להן יותר ערך. ההיצמדות לספרים רק מנוונת את הכרתו של האדם. האם היה אי פעם חילול השם מחריד יותר מאשר ההצהרה שכל הידע על אלוהים נמצא אך ורק בספר זה או אחר? כיצד מעז האדם לקרוא לאלוהים אינסופי ובאותה נשימה מנסה לדחוס אותו אל בין כריכותיו של ספר קטן! מיליוני אנשים נהרגו כיוון שלא האמינו במה שכתוב בספר, ומכיוון שלא הסכימו לכך שכל הידע של אלוהים נמצא בין כריכותיו של ספר. למרות כל ההרג והרצח שהתרחשו, העולם עדיין כבול במידה עצומה לאמונה בספרים.

כדי להגיע לרמת התודעה של העל מודע באופן מדעי, חייבים לעבור דרך השלבים השונים של הרג'ה-יוגה שאותם לימדתי. לאחר פראטיהארא ודהארנא הגענו לדהיאנא, מדיטציה. כאשר המיינד התאמן להישאר מקובע על אובייקט מסוים פנימי או חיצוני, הוא מקבל את הכוח להתרכז על האובייקט בזרם בלתי פוסק. מצב זה נקרא דהיאנא. כאשר האדם הגביר כל כך את הכוח של דיהאנא כך שהוא מסוגל לדחות את החלק החיצוני של התפישה ולמדוט רק על החלק הפנימי, המשמעות, מצב זה נקרא סמהדי. שלושת אלו ביחד - דהארנא, דהיאנא, וסמאדהי   נקראים סאמיאמא. כלומר, אם המיינד מסוגל ראשית להתרכז על אוביקט, והוא מסוגל להמשיך להשתהות עליו לאורך זמן, ואז על ידי זה שהוא ממשיך להתרכז עליו הוא יכול להתמקד רק על החלק הפנימי של התפישה, שממנו נבע האובייקט, אזי הכל יהיה תחת שליטתו של מיינד כזה.

מצב מדיטטיבי זה הנו המצב הגבוה ביותר של הקיום. כל זמן שקיימת תשוקה, לא יכול להיווצר אושר אמיתי. רק המצב של לימוד האובייקט על ידי ההתבוננות, מצב הצופה, הוא שמביא לנו הנאה אמיתית ואושר. האושר של החיה נמצא בחושים, של האדם באינטלקט, ושל אלוהים בהתבוננות הרוחנית. רק לנשמה שהשיגה מצב התבוננות זה, העולם נעשה באמת נפלא. זה שאין לו תשוקות, והוא אינו עסוק בהן, השינויים המרובים של הטבע הנם תופעה אחת של יופי עילאי.

רעיונות אלו צריכים להיות מובנים בשלב הדיהאנא או מדיטציה. אנו שומעים צליל. דבר ראשון קיימת התנודה החיצונית. שנית, מתרחשת התנועה העצבית המעבירה את התנודה למיינד, שלישית התגובה מהמיינד, ביחד איתה מבליח הידע על האובייקט שהינו הסיבה החיצונית לשינויים אלו מהתנודה האתרית לתגובה המנטאלית. שלושת אלו נקראים ביוגה  סָאבְּדָה (צליל), אָרְטָא (משמעות), וגְ'נָאנָא (ידע). בשפת הפיסיקה והפיסיולוגיה הם נקראים התנודה האתרית, התנודה בעצבים ובמוח, והתגובה המנטאלית. תהליכים אלו, על אף היותם תהליכים נפרדים, מעורבים כל כך אחד בשני, עד שהפכו לתהליך אחד שאי אפשר להפריד בין המרכיבים אותו. בפועל איננו יכולים לתפוש עכשיו אף לא אחד מאלה. אנו תופשים רק את התוצאה המשולבת שלהם, אותה אנו מכנים אובייקט חיצוני. כל פעולה של תפישה מכילה בתוכה את שלושת אלו, ואין כל סיבה מדוע שלא נוכל להבדיל בניהם.

כאשר, על ידי הכנה מוקדמת, המיינד מתחזק, נשלט ומקנה לעצמו את יכולת התפישה העדינה, עליו להיות מועסק במדיטציה. המדיטציה הזו צריכה להתחיל עם עצמים גסים ולאט לאט להתקדם לעבר רבדים עדינים יותר, עד שהיא אינה נעשית כלל על אובייקטים. המיינד צריך להיות מועסק בתחילה בתפישה של הגורמים התחושתיים החיצוניים, לאחר מכן בתפישת התנודות הפנימיות, ולבסוף בתגובתו שלו. כאשר המיינד מצליח לתפוש את הסיבות החיצוניות של התחושות, הוא ישיג את יכולת התפישה של כל הקיום של החומר העדין, כל הצורות העדינות והגופים העדינים. כאשר הוא מצליח באופן זה לתפוש את התנודות הפנימיות בעצמן, הוא ישיג שליטה על כל הגלים המנטאליים, בעצמו או באחרים, אפילו לפני שהם תרגמו את עצמם לאנרגיה פיסיקלית. וכאשר הוא מסוגל לתפוש את הפעולה המנטאלית בפני עצמה, היוגי ישיג את הידע של כל הדברים, מכיוון שכל אובייקט מוחשי וכל מחשבה הנן התוצאות של פעולה זו. אז היוגי רואה את הבסיס השלם של המיינד שלו, וזה יהיה תחת שליטתו המושלמת. כוחות שונים יגיעו  ליוגי, ואם הוא נכנע לפיתוי של אחד מאלו, יחסם עבורו השביל המוליך להתקדמות. זו היא תוצאת הרוע של ריצה אחרי הנאות. אך אם הוא יהיה חזק מספיק וידחה אפילו כוחות מופלאים אלו, הוא ישיג את מטרת היוגה, שהיא עצירה מוחלטת של גלי האוקיינוס של המיינד. אז תזרח הנשמה בתפארתה, ללא הפרעות מהמיינד או תנועות  הגוף, והיוגי יגלה את עצמו כפי שהוא באמת וכפי שהוא תמיד היה, מהות  הידע, המהות הנצחית השוכנת בכל.

סמהדי הינו קניינו של כל בן אנוש, ולא רק אלא של כל בעל חיים. מהחיה הנחותה ביותר ועד המלאך הגבוה ביותר, בזמן זה או אחר, כל אחד יצטרך להגיע פעם למצב זה, ואז, ורק אז, תתחיל עבורו האמונה האמיתית. עד אז אנו רק מתאמצים לקראת מצב זה. אין כל הבדל עתה בינינו לבין אלו שהם חסרי אמונה, מכיוון שאין לנו כל התנסות. לשם מה טוב הריכוז אם לא כדי לעזור לנו להגיע להתנסות זו? כל אחד מהשלבים בדרך לסמהדי הוסבר כראוי, הותאם כהלכה, ואורגן באופן מדעי. כאשר אלו יתורגלו במסירות, הם יובילו אותנו בוודאות אל הסוף הנכסף. אז יפסק כל הצער, וכל הסבל יעלם. הזרעים של הפעולה ישרפו, והנשמה תהיה חופשייה לנצח.

תגיות: