ספרים לקריאה באתר

ניאנה יוגה - מי אני? - מאת שרי רמאנה מהארישי

הבהאגווד גיטה לתלמידים - מאת סוואמי וינקאטסננדה

מסע היוגה - מאת שרי שיוושנקאר טריפאטי

ספר I פרק ה’: העצמי המוחלט והאישיות
"ניאנה יוגה - מי אני?" ספר ראשון
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: שרי ראמאנה מהארישי
תרגום: לילי בנטב
ח.  וכי אין מוות ממיס אישיותו של האדם, כך שלא תיתכן לידה חוזרת, ממש כפי שנהרות הנשפכים לתוך הים, מאבדים את ייחודיותם?
מ. אבל כשהמים מתאדים וחוזרים כגשם על הגבעות, שוב זורמים הם כנהרות ונשפכים לתוך הים בשנית. כך, האישיות מאבדת את נפרדותה וייחודיותה בשעת שינה, אך חוזרת כאישיות בהתאם ל-SAMAKARAS או נטיות העבר וכך הוא לגבי המוות. אישיותו של אדם בעל SAMSKARAS אינה אובדת.
ח. כיצד ייתכן?
מ.  ראה כיצד עץ שענפיו נגזמו, שב וצומח. כל עוד שורשי העץ תקינים, ימשיך העץ לצמוח. כך גם ה- SAMSKARAS שרק שקעו לתוך הלב בשעת המוות והודות לכך נכחדו , מזדמנים ונולדים מחדש בבוא העת, כך נולדות JIVAS מחדש.
ח.  כיצד יכולים ה-JIVAS לאין ספור והיקום הגדול שקיומו תואם את קיומם של ה-JIVAS, להיוולד ולצמוח מתוך ה-SAMSKARAS המעודנים ששקעו לתוך הלב?
מ.  בדיוק כפי שעץ הבאניאן העצום נובע מתוך זרע קטנטן, כך ה-JIVAS והיקום כולו, עם כל השמות והצורות, נובטים מתוך ה-SAMSKARAS המעודנים.
ח.  כיצד נובעת האישיות מתוך העצמי המוחלט, וכיצד אפשרית החזרה אליו?
מ.  כפי ששביב האש יוצא מתוך האש, כך יוצאת האישיות הייחודית מתוך העצמי המוחלט. שביב האש נקרא אגו. במקרה של ה-AJNANI, מזדהה האגו עם אובייקט מסוים מיד עם יציאתו מן העצמי. אין הוא יכול להתקיים ללא התחברות לאובייקטים. התחברות כזו היא תולדתה של ה-AJNANA ומטרת כל המאמצים שהאדם עושה, היא להרוס AJNANA זו. אם נהרסת הנטייה להזדהות עם אובייקטים, נעשה האגו טהור ואז חוזר הוא למקור ממנו בא. ההזדהות המוטעית של האדם עם גופו היא DAHATMA-BUDDHI או הרעיון "אני הוא הגוף". דבר זה צריך להסתיים כדי להשיג תוצאות טובות. 
ח.   כיצד אמחק רעיון זה?
מ.  אתה קיים ב-SUSHUPTI (שינה עמוקה חסרת חלומות) בלי שתהיה מחובר אל גופך ואל הכרתך. בשני המצבים האחרים אתה מחובר אליהם. אם אתה והגוף היינו-הך הם, כיצד התקיימת ב-SUSHUPTI ללא גוף? אתה יכול להיפרד ממה שמחוצה לך, אך אינך יכול להיפרד מדבר מה המהווה ממש אותך. לכן אין האגו יכול להיות הגוף. בדבר זה יש להיווכח במצב ערות. שלושת המצבים נבחנים כדי להגיע לידע זה: מצבי הערות, החלום והשינה העמוקה. 
ח.  כיצד יכול האגו - שהוא מוגבל לשני המצבים בלבד (הערות והחלום) - ליטול על עצמו את התפקיד להבין דבר המשתרע על פני שלושה מצבים?
מ.  האגו בטוהרתו מתגלה באותו פסק-זמן שבין שני מצבים שונים, או בין שתי מחשבות. האגו (תולדת ההכרה המצטברת) הוא כאותה תולעת המרפה מאחיזתה במקום מסוים, רק לאחר שנאחזה במקום אחר. טבעו האמיתי (של האגו בטוהרתו), מתגלה רק כשהוא מנותק מאובייקטים או ממחשבות. עליך לגלות ולממש פסק-זמן זה כממשות התמידית והבלתי משתנה, כהוויתך האמיתית. וזאת, באמצעות השתכנעות שנרכשה על-ידי חקירת שלושת המצבים SWAPANA , JAGRAT ו-SUSHUPTI (חלום, ערות ושינה עמוקה ללא חלומות).
ח.  האם יכול אני להגיע ל- SUSHUPTI בהתאם לרצוני ולהישאר במצב זה ככל שארצה, ממש כפי שמצוי אני במצב העירות? מהי התנסותו של ה-JNANI בשלושת המצבים הללו?
מ.  SUSHUPTI קיים גם כשהנך במצב העירות. אתה שרוי ב- SUSHUPTI גם בזה הרגע. צריך להתנסות בזה באופן מודע, להגיע ולהיכנס לתוך מצב העירות שאתה שרוי בו עכשיו. למעשה, אין יציאה אמיתית ממצב זה וכניסה אמיתית למצב זה.
* להיות מודע ל- SUSHUPTI במצב ה-JAGRAT זהו AGRAT-SUSHUPTI שפירושו SAMADHI.
* חשוב להבין את המשמעויות השונות של המילה SUSHUPTI. ראה הסבר מילה זו  במילון שבסוף הספר. (המתרגמת)
 
ה-AJNANI לא יכול להישאר זמן רב במצב ה- SUSHUPTI מפני שטבעו מכריח אותו לצאת ממנו. האגו שלו אינו מת והוא מתעורר ועולה שוב ושוב. לעומת זאת, ה-JNANI מפורר את האגו בשורשו. גם במקרה של ה-JNANI נראה האגו לפעמים כאילו חוזר ועולה, כאילו מעודד על-ידי  ה-PRARABDHA. כלומר, גם במקרה של ה-JNANI, למטרות חיצוניות נראה כאילו  ה-PRARABDHA תומכת ומעלה שוב את האגו, כמו במקרה של ה-AJNANJI. אך קיים הבדל יסודי והוא: האגו של ה-AJNANI כשהוא מתעורר, (למעשה הוא מעולם לא שקע והושתק, חוץ מאשר בשעת שינה עמוקה), הוא בור וחסר ידע לחלוטין באשר למקורו. במילים אחרות, ה-AJNANI אינו מודע ל-SUSHUPTI בשעת חלומו ובמצב העירות שלו. לעומת זאת, במקרה של ה-JNANI התעוררותו וקיומו של האגו הוא רק לכאורה והוא נהנה מהתנסותו הטראנסדנטאלית הרציפה, למרות הקיום וההתעוררות לכאורה של האגו שלו, מפני שתשומת ליבו - ה-LAKSHYA - ממוקדת תמיד במקור. אגו כזה אינו יכול להזיק; הוא רק כאותם שרידים של חבל שרוף אשר למרות צורתו המעידה על היותו פעם חבל, אי אפשר לקשור בו דבר. הפניה התמידית של תשומת הלב אל המקור, ממיסה את האגו בתוך מקור זה כהמסת בובה העשויה מלח בתוך מי הים.      
 
ח.  מה פירוש המושג "צליבה"?
מ.  הגוף הוא הצלב, ישו - בנו של אדם, הוא האגו או הרעיון "אני הוא הגוף". כאשר בנו של אדם מוצלב על הצלב, מת האגו ומה שנשאר זו היישות המוחלטת. זוהי תחיית העצמי המהולל, תחיית הצלוב בן האלוהים.
ח.   אך כיצד אפשר להצדיק את הצליבה? האין הריגה בבחינת פשע חמור?
מ.  כל אחד מבצע התאבדות. אושר העדנים הנצחי נרצח על-ידי החיים מלאי הבערות. בדרך זו אחראים החיים הנוכחיים להריגתו של הקיום החיובי והנצחי. האין זה מקרה של איבוד עצמי לדעת? אם כן, למה מעסיק אתה את עצמך עם הריגה וכו’?
ח.  שרי ראמאקרישנא אומר ש-NIRVIKALPA SAMADHI אינו יכול להתמשך מעבר לעשרים ואחד יום. אם זה מתמשך, האדם מת. האם זו עובדה?
מ.  כשה-PRARABDHA נאכלת עד תום, מתמוסס האגו לחלוטין, בלי להשאיר עקבות. זהו השחרור הסופי - NIRVANA. כל עוד קיימת ה-PRARABDHA, יחזור האגו ויעלה, כפי שזה "עשוי להיראות" במקרה של ה-JIVAMMUKTAS. (לכן נטישת הגוף ממצב של NIRVIKALPA SAMADHI אינו תלוי במשך הזמן שהאדם שרוי במצב זה, אלא תלוי ב-PRARABDHA שלו).
תגיות: