ספרים לקריאה באתר

ניאנה יוגה - מי אני? - מאת שרי רמאנה מהארישי

הבהאגווד גיטה לתלמידים - מאת סוואמי וינקאטסננדה

מסע היוגה - מאת שרי שיוושנקאר טריפאטי

כיסופים אל הנכון - פרק ב’
שיתוף ב: Whatsapp שיתוף ב: SMS
מאת: סואמי וינקאטסננדה
תרגום: א. ליסוד
הקלדת הספר: גלה שגב חפץ
הפרק השני הוא החשוב בבהאגאואד גיטה, ובאמת, הוא מכיל את התמצית העיקרית של הספר. זכור זאת! שנן את הדבר בהיותך לבדך ואף פעם לא תרגיש בדידות. למד את פירושו. חשוב, תהיה לך הפתעה: אתה תרכוש לעצמך כל הזמן רעיונות חדשים לבקרים. תקרא להם, אם רצונך בכך, "התגלויות". משרי קרישנה בכבודו ובעצמו באו, מתוך פנימיותך אתה.
כעת, אנו רואים שארג’ונה התמוטט בצערו, בהעלותו במחשבתו את קרובי משפחתו הרבים שנפלו במלחמה זו, ובמקום להילחם, רצה לברוח מהמאבק. שרי קרישנה שחייך עד עכשיו, לקח לידו, בצורה משכנעת, את מהלך השיחה ונגע בשורשי הבעיה. ברגע שארג’ונה מסר את "האני הקט" שלו לידיו – הוא בטל כעפרא דארעא את צערו, במשפט קצר בלבד. אך איזה משפט היה זה – אף פעם לא היו לשתי מלים בלבד ערך כה רב[1] (בסנסקריט) שפירושן: "הנך דואב לאלה שאינך צריך לדאוג להם", או במלים אחרות "צערך הוא לשווא". המשפט הזה משמש מעין קמיע. הנך יכול להשתמש בו הן ביחס לאדם והן ביחס למאורעות. הוא עזר לי באלפי מקרים. חזור כל כמה שרצונך בכך על שתי המלים הפשוטות האלו, שכוח אלוהי רב בהם. הן תרחקנה ממך דאגות, חרדה ופחד.
העולם הוא יצירתו של מאן-דהוא. כולנו יצירי המאן-דהוא. זה שברא אותנו, (לא אבינו הארצי) יודע כיצד להגן עלינו. הלחם שאכלת הבוקר – הוכן מהחיטה שגדלה אי-פעם בעולמו. הוא יודע את הצרכים שלנו זמן רב לפני שהם מופיעים. איננו צריכים להיות מודאגים כלל, ביודענו שאלוהים נמצא בכל מקום, היודע הכל ובעל יכולת לבצע הכל, לכן איננו צריכים לחשוש, שהוא איננו כאן, בכדי להגן עלינו, שאין הוא יודע את בעיותינו או שאיננו מסוגל לבוא לעזרתנו. ושרי קרישנה המרשיע כביכול, שהיה ידידו של ארג’ונה (והוא גם ידידנו) אמר לו בלגלוג עדין: "בכל זאת, הנך מדבר דברי חוכמה", המלים הללו היו מלאות חמלה וחרדה. "הנך מדבר כאיש חכם, אך פועל כחסר-תבונה. ספר לי: מהי מהותך?" כמה זה מתאים גם לנו, לעתים! – ובאותה שעה הוסיף: "לא אתה ולא בני האדם הללו, לעולם לא תמותו: אתה, האתה האמיתי – כולכם הנכם בני אלמוות!
 
"הנפש הזו בלתי נולדת, נצחית, בלתי חולפת וקדומה; היא אינה נקטלת כאשר הגוף נקטל".
 
ציינו לפניכם עובדה חשובה בגיטה, ששרי קרישנה אף פעם אינו מתווכח אם אלוהים או העצם (Atma) קיים. הוא אומר זאת באומץ לב ובאופן ברור. וזהו סימנו של היודע. הוא מבטיחנו, שאם נעשה מה שמוטל עלינו לעשות, אנו נדע את האלוהים או את העצם (המהות).
בין אם הנכם מאמינים באלוהים או לא, ניתן לכם להאמין בדבר-מה שבתוך כל אחד ואחד מאתנו, דבר-מה שאיננו הגוף ובאופן כזה איננו עלול למות ואינו סובל יחד עם הגוף ובכוחו של זה בלבד, הגוף שלנו קיים ופועל.
אנו יכולים להבין בנקל, שבזמן שהגוף מת, משהו עוזב אותו. המשהו הלזה, הוא המדבר, הפועל והחושב, כי ברגע שהוא עוזב אותנו – הגוף אינו מוכשר לעשות שום דבר. גם כשאנו נשער שמשהו זה גם הוא יכול למות, אז גם עליו לצאת מתוכו. דומה הדבר לגזע עץ הבננה, הנכם מקלפים שכבה אחר שכבה עד הגיעכם אל התוך, אינכם יכולים יותר לקלוף. הגעתם אל הסוף המת – זהו העצם (המהות – או האטמה), או אלוהים. זהו מה שהננו, אף כי בכל זאת אנו משערים, שהגוף שלנו הוא האנחנו. אתה, עצמותך, מקבל גוף אחר גוף – הגוף נולד ומת, בדומה לכך, שהנך תופר לעצמך בגד חדש וזורק ממך את הישן, הבלה. העצמות הזו או אלוהים איננו יכול למות.
לידה, מחלה, זקנה ומוות: יופי וכיעור, חולשה ואומץ, גבריות ונשיות – כל זה משתייך אל הגוף ולא אל העצמות הבלתי נראית, נניח, כמו האוויר שמסביבנו – הגוף הזה כשלעצמו הנו נתח בשר שיכול להיות אקטיבי ובר-דעת כל זמן שהנשמה בקרבו ובלעדה אינו שווה ולא כלום, ומה שעלינו לאמור ביחס לדברים האחרים שאנו קשורים בהם, כגון לידה וכו’ שהזכרנו לעיל – אין בהם כל ערך ממשי. אל תצטער!
בזמן שמישהו מגדף אותך, הוא אינו עושה שום דבר יותר מאשר מביט על גופך (על חתיכת הבשר הזה ואומר כמה מלים בעזרת גופו (חתיכת בשר אחרת). המלים הן לא כלום, חשוב נא על כך, ותתחיל לפתע לצחוק לשיגעונך שנפגעת מזה. כי אם אויר בלבד העובר דרך תוף קטן, הנקרא "מיתר-הקול". הנך יכול בדומה לכך לשמש את אותה הגישה גם ביחס לכל המצבים הגורמים לך צער בחייך. אל נא תצטער! ולו גם כאשר מחלה ומות (שהם ניסיונות מוחשיים וריאליים) כחלומות יעופו, מה הם הצלחה וכישלון, כבוד ובזיון? (שהם רק דמיוניים). מכל הדברים הקשורים בגוף, יש להתעלם, או הטוב ביותר להתייחס אליהם בקלות. הגוף הוא בן-חלוף. להיפך, עלינו להתבונן ברצינות אל מה בתוכנו פנימה, המביאנו לידי מחשבה ופעולה, והעוזב את הגוף כשהוא מת. המשהו הלזה הוא העצמות (הנפש) או אלוהים. שרי קרישנה רוצה שנדע אותו באופן כה ברור כפי שברורים לנו הדברים שאנו קוראים בעיתון, לא להאמין בפשטות שהוא קיים, על יסוד הדברים ששמענו או קראנו.
ושרי קרישנה נותן לנו שיטה מצוינת כדי לדעת את האלוהים. זוהי היוגה. 
 
*  *  *
 
כעת הגענו לשני דברים: אין לנו צורך לנתח יותר: האחד – העצמות (הנפש), או אלוהים והדבר השני – הוא הגוף, איננו יודעים לשם מה נולד הגוף; אין לנו צורך לדעת זאת. שום דבר אינו יכול למחות את הלידה הזאת שכבר נתקיימה. אך אנו יודעים אותה היטב. היא ממשיכה בפעולתה, בעבודתה. נשימה, מרוץ-הדם, עיכול, הוצאת הפסולת, פעולת המחשבה, ההרגשה – כל זה הולך ונמשך בין אם רוצים אנו ובין אם איננו רוצים בכך. אנו רואים, כמובן, שכל דבר בעולם הנו פעיל. כל האורגנים החיים שלנו והטבע בכללו נראים כפועלים לפי פקודתו של כל אחד ואחד ועובדים ללא הפסק!
כאשר אלוהים הופיע על כדור הארץ בדמות ראמה, שרי קרישנה, בודהא והנביאים – גם הוא היה פעיל. הוא חי, כפי שאנו חיים.
אנשים קדושים שראו את אלוהים הנם פעילים. הם גם אוכלים, ישנים, מדברים ופעילים, למרות שאין להם לשם מה לפעול.
ברור הוא, שרצונו של הקב"ה הוא, שכל יצור חי יהיה אקטיבי. בדומה לכך, שהשמש והירח הנם תמיד פעילים בהפיצם את אורם על העולם הזה.
אם אלוהים הוא אתנו ואם רצונו שנהיה פעילים, למה חלק מהאנשים הם מסכנים וחלק מאושרים בחיים במשך הפעילות הזו?
האם רצונו של האלוהים שתהיה אומלל? לא. רצונו הוא, פשוט, שתהיה פעיל ושאחרים גם הם יהיו פעילים. אבל הנך שוכח, שאתה ואחרים ממלאים את רצונו של הקב"ה. בעשותך דבר-מה, האם אתה חושב על כך, שאלוהים עושה זאת באמצעותך? לא. אתה אומר: "אני עשיתי זאת". כמו כן אומר אתה: "ברצוני להשיג זאת ובאופן כזה אעשה כך וכך". כאשר אינך משיג את הדבר ששמת לך למטרה – הנך אומלל. ולהיפך – בהשיגך – אתה שמח. הכיצד אלוהים אחראי לכך? רצונך אתה והטעם שלך אחראים לכך.
רצונו הוא, שאתה ואחרים תהיו פעילים. כאשר קורה דבר מ ה, החש אתה: "זהו רצונו של הקב"ה?" לא. אתה רוצה שכל אחד יעשה מה שרצוי לך, וכן ייעשה כל דבר כטוב בעיניך. הנך נוסע ברכבת במטרה להגיע לביתך וברצונך להגיע לשם בשעה מסוימת. אינך יודע מה רצונו של הקב"ה. רצונו שתקרה תאונה. דחית את הנסיעה. הנך אומלל. המניח אתה שידעת מה רצונו? לא רצית לפעול בניגוד לרצונו. אל תתעצב. יכול אתה לדעת את רצונו רק אם אתה יודע אותו.
"רשותך היא העשייה, אך לא למען פירותיה. אל נא יהי פרי המעש נימוקך לכך ואל תדבק בחוסר מעש".
"מלא עבודתך, הה ארג’ונה, והיה אמיץ ביוגה, ללא-התקשרות ושווה-נפש, בין בהצלחה ובין בכישלון. ישוב-הדעת זוהי יוגה".
מה עלינו לעשות עד אז? אל תרצה שום דבר. אל תצפה לשום דבר שיקרה. שווה לנגדך תמיד, שאלוהים פועל באמצעות גופך וכן באמצעותם של אחרים. הפעולה היא בלתי נמנעת. כל דבר בעולם זה פעיל הוא. וכן הנך גם אתה. אך אין בכך שום דבר שיש להתפאר בו. אתה פעיל ועובד רק בגלל זה שכך רצונו שתהיה אקטיבי ותמלא את חובתך. זוהי חובתך ללכת אל הרכבת: אם תגיע למחוז חפצך אלוהים יודע. אין צורך שתדע: יש לעשות את רצונו. אם אינך משתוקק לדבר-מה, אם אינך מצפה לדבר-מה, לא יוכל להיות שום כישלון, שום אכזבה, כל צער, כי תקבל כל דבר כרצונו של הקב"ה. אתה תרגיש תמיד שמחה ועונג. אין לפרש זאת, שלא מוטלת עלינו החובה להתכונן או לערוך תכנית, אך בעשותנו זאת כחלק מחובתנו – עלינו להרגיש בתוכנו פנימה "רצונו נעשה" ונהיה תמיד מוכנים לכל דבר. אין אנו צריכים להצטער.
ישנם אנשים, החושבים, שעל האדם להיות בעל אמביציות: שעליו לשאוף תמיד לבצע דבר-מה. הרעיון הטיפשי הזה כל כך התפשט עכשיו, ששוטר אינו רוצה למלאות את תפקידו, אם הוא אינו בטוח בתגמול מיוחד ושרק האפשרות להגיע לדרגה או הזדמנות ששמו יתפרסם בעיתונות, יביאו לידי כך שימלא את חובתו, ולא – הוא מזלזל בחובתו. וזוהי הסיבה שאנשים הנם אומללים. חובתו של אדם אחד הוא העונג של אדם אחר.
אם הנך מזלזל במילוי חובתך – הנך גורם בזה, ששכנך יהיה אומלל. ולהיפך, אם שכנך מזלזל – אתה האומלל! אמביציה, פירושה כאן – אנוכיות: אנוכיות דורשת זכויות עדיפות. זכויות, העדיפות – הורסות את הרגשת החובה: אם הרגשת החובה מתה, כי אז גם השמחה נקברת אתה יחד. עלינו להחיות את הרגשת החובה ואז לא נצטרך לדאוג.
הנך יושב לפני הבחינות עובד קשה ומשתדל לענות יפה, רק מפני שיש לך רצון לעבור בהצלחה. אם הצלחת, הנך אומר: "האם יודע אתה באיזה אופן יסודי התכוננתי לבחינות?" אם הנך נכשל או מקבל ציונים נמוכים – הנך מאשים את פלוני או אלמוני: "המורה לא הכין אותנו היטב" – או "הבוחן הוא בעל משוא פנים". יש אנשים המטילים את האשמה על אלוהים בגלל כישלונותיהם. והשאיפה האמביציוזית פונה לדרך המרמה. להבא, הם משתמשים באמצעים מגונים בכדי להצליח בבחינות.
אם הבנת את תורתו של שרי קרישנה, איך תנהג? קבל תוצאות הבחינה כרצונו של אלוהים: "עלי ללמוד היטב ולטרוח הרבה לפני הבחינות, כי זהו רצונו של השם". טוב, זה רצונו של אלוהים: והאם לא תתמסר בכל לבבך ובכל נפשך לביצוע מפעל שאלוהים רוצה שתבצע. אתה צריך לעשות כן. כי על ידי כך אתה מתקשב לאלוהים, בעשותך את רצונו בצורה מושלמת. הקב"ה יהיה מרוצה. וזה הכל: יכול אתה להצליח או להיכשל – שוב, זהו רצונו. אך עליך לעבדו במיטב יכולתך. בכל אופן, במה שנוגע לך, ההצלחה היא תמיד באחת משתי הדרכים. רצית למלאות את רצונו ועשית זאת – אתה תשמח, פשוט, בגלל מילוי חובתך. השמחה שלך לא תהיה תלויה באחרים. זהו הזמן, שבו אנו יכולים לשמוח באמת, השמחה האמביציוזית השגרתית של האדם היא על חשבון כיסו של הזולת! 
בדרך חיים זו יש משהו נוסף. אם נוהג אתה בגישה מעין זו – יש לך מוח בהיר וצונן. אינך מודאג. הדאגה מערפלת את המוח, זכור זאת. היא מורטת את עצביך. דאגה יתרה היא הסגולה הטובה ביותר לכישלון. אם אינך מודאג לתוצאות הבחינות – מוחך יהיה צונן. אתה תהיה יותר מוכשר לחשוב ולהיזכר. אתה תהיה באופן טבעי, יותר חריף ותזכה להצלחה. וזהו מה ששרי קרישנה אומר: האדם, ההולך בעקבות תורתו יהיה בעל יכולת רבה ביותר. היה אמביציוזי, אך האמביציה היחידה בלבד שתהיה לך – היא לעשות את רצונו של הקב"ה. שתשוקה זו בלבד תהיה לך – לקיים את רצונו. השתדל למצוא סיפוק רב בעבודה שאתה עושה, לא בגלל זה שאתה מקבל דבר-מה תמורתה (אז תרבינה דאגותיך!), כי אם מפני שזה רצון אלוהים ושכרך הוא בקיום רצונו. אף פעם לא תוכל להיות עצוב: זוהי הבטחתו המוחלטת של שרי קרישנה. אז, תחשוב תמיד על אלוהים ותבין את מהותו, תכיר אותו באופן בלתי אמצעי ותדע את רצונו – זוהי היוגה הגדולה ביותר.
אנשים נוהגים לכנות אדם חסר-רצון כ"חסר-חיים", אבל ידידנו היקר, שרי קרישנה, מצהיר בהטעמה, שהאדם השטוף-תאווה הוא שוטה וחסר-תבונה. כי אין לו מושג כל שהוא על הכוח הגדול השולט בעולם. לכן הוא סובל.
זוהי התאווה, הגורמת לשכחת-האל ורצונו. כאשר הנך שוכח אותו ושוללו, מתאווה לדבר מה ואינך משיגו – אתה סובל מכך. אם הנך מתאווה רק לאלוהים בלבד ועושה את רצונו, לא תהיה חסר-מרגוע ולא תסבול.
בתקוף אותך תאווה איזו-שהיא לדבר-מה – מוחך כולו תפוס בה. אתה שוכח את גופך, את ביתך, הנך מקבל זעזוע. אם תאוותך אינטנסיבית ביותר, עלול אתה לקבל שבץ הלב, אם פחות אינטנסיבית – אתה סתם במצב רוח רע או מדוכא.
הפנה כל רצון לקראת אלוהים ותהיה בטוח. הוא יתגלה לך ותדע את רצונו.
אם רצונו של האדם הוא רק אלוהים בלבד ולא שום דבר מלבדו – הוא נקרא אדם חסר תאווה, זהו אדם נעלה וקדוש. אין לו תאווה מיוחדת לדבר-מה ואף פעם לא מאוכזב. אין לו נטיה מיוחדת לאיזה דבר ולכן אושרו איננו תלוי במה שאחרים יגידו או יעשו, ואף פעם איננו אומלל, הוא מקבל את הדברים כפי שהם, כפי שאלוהים נתן אותם, תמיד שקט ושבע רצון. רוחו עורה, משוחררת, מעניינים המביאים צער. הוא מפוכח ומאושר. הוא פעיל ומצליח.
רק בימינו התחילו הרופאים והפסיכולוגים שלנו לדבר על כך, שהדאגות גורמות למחלת הסוכר והתקפות חזקות של צער מעלות את לחץ הדם. צער פתאומי יכול להסב מחלת לב ודאגה מתמדת מביאה לידי חוסר שינה והפרעות בעיכול ובאופן כזה הורסת אותנו. שרי קרישנה רמז על כך לפני דורות רבים.
"כאשר האדם חושב על ענייני תענוגות, נובעת מכך הצמדות; מהצמדות נולדת התאווה; התאווה מביאה לצער. הצער מביא דמיון שווא; דמיון השווא מביא לאבדן הזיכרון; אבדן הזיכרון גורם להרס חוש ההבחנה; ומכאן מגיעים לאבדון".
הוא לא רצה שנחשוב על איזה שהוא דבר או תענוג באופן מאומץ. ברגע שהנך חושב על הדבר – קיים מגע בין הדבר לבין המוח. אתה רוצה בו. ומתעוררת התאווה והצער – התאווה נהיית יותר חזקה, אם אתה משיג את חפצך והצער גדל אם אינך מגיע אל הדבר שהתאווית. ההתרגשויות החזקות הללו מצמצמות את רוחך ושכלך. הנך בא לידי מבוכה. אתה חוטא. כאן הפתח להרס. הזהר. חשוב תמיד על אלוהים. אל תתן למוחך לנדוד בפראות וללא מטרה. הדבר הזה יכול להיות קצת קשה בהתחלה. כי נולדנו עם הרבה תאוות. עשה מאמצים חיוביים. התאמן. אתה תפתח את ההרגל לחשוב על אלוהים גם בזמן ההפסקות שבעבודתך היומיומית. ואז, מוחך יחשבו באופן מתמיד על אלוהים בלבדו. הדבר הזה ניתן גם בעזרת מלים שיש בהם משום קדושה (A Mantra) גם בעת שאתה חושב על ידידיך צרף את המחשבה עם שמו. אם תחשבו בקביעות על אלוהים, מוחך ספוג בו ואתה תכיר אותו. אתה תזכה לשלום ולחסד. שרי קרישנה מבטיחך. נסה זאת.
 

 
[1] בסנסקריט: Aschochyaan Anvashoohastvam
תגיות: